שו"ת מהר"ש ו צז

הקידושין גם מה"ת כיון בקידש רק אדעתם וממילא אף אם עושה איסור בהגירושין מ"מ כיון דהקידושין נעשה רק אדעתא דרבנן ומדרבנן הרי נפקעו הקידושין ע"י הניתן לה בתוך ד"א וממילא נפקעו גם מה"ת כיון דכל עיקר הקידושין נעשו רק אדעתא דרבנן וכה"ג כתבו בתוספות נדה דמ"ו ע"ב בתירוץ ב' לענין כל הנודרת עיי"ש יראה שסברתי נכונה: ד) אולם די"ל דגם לפי סברתי דהא דמועיל ד"א בגט הוא משום דהקידושין נעשו רק אדעתא דרבנן וכיון דמדרבנן קנתה הגט שוב רצון רבנן הוא שיפקעו הקידושין התינח היכי דהגט הוא בהיתר אבל היכי דהגט הוא באיסור בוודאי רצון רבנן שלא יופקעו הקידושין כדי שלא יעבור איסור ודמי לסברת מהרי"ט דהיכי דיתוקן האיסור י"ל אי עביד לא מהני ושפיר י"ל דהיכי דיש איסור בהגט ל"מ ע"י ד"א ותו י"ל דכיון בד"א הוי רק תקנתא דרבנן א"כ היכי דעובר איסור ע"י הקנין דרבנן י"ל דלא תיקנו חז"ל וכמ"ש הרמב"ם דבשכ"מ שצוה ליתן לנכרי ל"מ כיון דכל צואות שכ"מ הוא רק דרבנן ובמקום שעושה איסור ל"מ וכה"ג כתב הרמב"ן והר"ן מובא בחו"מ סי' רל"ה דפעוטות שמכרו בנכסים מועטין דל"מ מכירתן דכיון דעושה איסור וכל הא דמועיל מכירה דפעוטות הוי רק מדרבנן והיכי דעושה איסור לא תיקנו שיועיל מכירתו וכה"ג כ' בקצה"ח סימן ס"ו דקטן שמכר שט"ח ל"מ מחילתו דהיכי דעושה איסור לא תיקנו חז"ל וה"ה הכא אם מגרש בע"כ ועובר איסור לא תיקנו חז"ל בשבילו שיועיל הקנין ד"א: ה) הן אמת שכבר פלפלתי בזה בספרי ח"ג סימן פ"ד מדברי רש"י גיטין די"ב וכ"ה בשו"ת בי"צ אה"ע ח"ב סימן א' דמוכח לכאורה להיפוך מ"מ בנ"ד דיש כמה טעמים לפסול הגט ויש ג"כ שיטות דבד"א אם גם הבעל אינו נכנס להד"א שלה דל"מ עיין בב"ש ס"ק כ"ה שם ולשי' כמ"פ גט ע"י ד"א הוי רק ספק מגורשת א"כ בצירוף כל הני טעמים נלע"ד דגט זה אין בו ממש וכה ראיתי מכתב מהבד"צ שכתבו דגט זה אין בו ממש וממילא הבעל נשא אחרת באיסור לכן חוב על הביד"צ מדאברא- מיל ששם הוא מקום דירת הבעל להפרישו מאשתו השניה לבל לפרוץ גדר ח"ו: באעה"ח ד' תצא תרפ"ד לפ"ק קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"ט. להרב הה"ג כש"ת מו"ה יהודא גאלד- שטיין ז"ל אבד"ק סעבין יצ"ו. בדבר תיקון עירובין בקהלתכם שיש נהר המקיף את העיר והביא שיטות הסוברים דבנהר יש להקל גם בלי צוה"פ דבנהר ל"ש החשש שמא יעלה שרטון – וכבר מוזכר חילוק זה בתוספות עירובין דכ"ד ע"ב ובמג"א סימן שס"ג סקל"א ובשו"ת כנסת יחזקאל סימן ב' באריכות ובח"ס או"ח ס"ח פ"ח ובשו"ת שו"מ מה"ק ח"א סי' רצ"ב אלא שכת"ה רצה לצדד קולא בנ"ד הואיל דבזמן הזה ליכא רה"ר מה"ת וא"כ בדרבנן שוב י"ל דס' פלוגתא בדרבנן נאמר כשיטות המקילין בנהר וכמפורש בש"ס ע"ז ד"ז ועיי"ש בתוס' עכת"ד: א) הנה לענ"ד יש לדחות דדוקא במידי דלכ"ע הוי רק מדרבנן שפיר י"ל דס' פלוגתא בדרבנן יש להקל ועיין שו"ת נובי"ת יו"ד סי' ס"ד אבל הכא הואיל דיש דיעות דגם בזה"ז אף שאין ס"ר ג"כ חשיב רה"ר וכדיעה הראשונה בסי' שמ"ה בכה"ג אין להקל משום סדר"ב הואיל דיש שיטות דהוי ד"ת וכה"ג כ' בשו"ת ח"ס יו"ד סימן קצ"ג דמה"ט בספק אי הי' עליו החציצה קודם טבילה מחמירין אע"ג דמיעוט המקפיד אינו אלא מדרבנן והוי סדר"ב מ"מ הואיל דלשיטת רש"י גם מיעוטו חוצץ מה"ת כשהוא בגופו ושוב אין להקל מכח סדר"ב עיי"ש וה"ה הכא דכוותיה ונהי דאכתי יש להעיר לפי"מ דמצינו בש"ע יו"ד פ"ג דס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן מהני א"כ הכא נמי לענין ד"ת יש ס"ס שמא כהסוברים דבנהר שרי גם בלי צוה"פ ושמא בזה"ז ליכא רה"ר ולענין דרבנן שוב יש ספק שמא בנהר שרי גם בלי צוה"פ ואי דתיקשי גם בס' בחציצה ג"כ יש ס"ס בד"ת שמא לא הי' עליו החציצה קודם הטבילה ושמא כשיטת התוס' דגם בגופו מיעוט אינו חוצץ מה"ת ולענין דרבנן שוב יש ספק שמא לא הי' עליו החציצה קודם הטבילה ואפ"ה מחמירין שם וא"כ לכאורה גם הכא לא יועיל ההיתר מכח ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן: ב) אך באמת י"ל דוקא שם דבאמת הוי כנגד ח"א ונהי דלשיטת הר"ש פ"ב דמקוואות היכי דיצא בוודאי מח"א ד"ת אז מקילין בסדר"ב אף שהוא כנגד ח"א אפ"ה הואיל דלשי' רש"י בגופו גם מיעוט חוצץ מה"ת א"כ אכתי לא יצא בוודאי מח"א ד"ת ושוב גם ס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן ל"מ דעכ"פ חשיב כסדר"ב נגד ח"א וי"ל ג"כ דהוי כס"ס נגד ח"א דל"מ עיין בסי' ק"י אבל בנ"ד דליכא ח"א א"כ לכאורה שפיר י"ל דחשיב ס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן דמועיל אך לכאורה י"ל לפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד או"ח סי' פ"ז לחדש דמעביר ד"א ברה"ר חייב אף באינו ס"ר בוקעין וא"כ הכא נמי נהי דלענין להוציא מרחוב לרה"ר או מרה"ר לרחוב י"ל דבזה"ז ל"ח רה"ר לפי שאין ס"ר בוקעין אבל עכ"פ אם מעביר אח"כ החפץ ד"א ברה"ר י"ל דחייב אף בזה"ז לסברת מהרי"א הנ"ל וי"ל דחשיב כמו ס"ס לחומרא שמא במעביר לכ"ע חשיב רה"ר גם באין ס"ר בוקעין ושמא כהסוברים דגם בזה"ז חשיב רה"ר אף לענין הוצאה אולם אחרי דמצינו בתוספות גיטין דל"ח בהא דהתירו לשחרר האי אמתא בשביל הצלה מעבירה וכ' התוס' דכיון שמשתדלים בדברים חשיבי אנוסים א"כ הכ"נ דיוכל לצמוח עי"ז כמה מכשולות יש לסמוך ולהקל כמ"ד המיקל בעירוב ונהי דלא דמי להתם הואיל דלסברת הראב"ד והר"ן כל האיסור הוי רק משום לא תחנם וכשמשחרר לצורך הצלה דרבים ל"ח חנינה ועיין במג"א סי' צ' ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' שכ"ב מ"מ אם יבין כת"ה שהוא לצורך גדול יש לו על מי שיסמוך אבל אנכי מיראי הוראה להקל בזה: באעה"ח ג' במדבר תרפ"ח קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.