שו"ת מהר"ש ו צו

שזכו העניים בהממון כיון דבכל שנה נתהווה עניים אחרים ועיין בח"ס חו"מ סימן ק"ז ובסי' ק"ח דמשמע דאם לא השליש מעות ידועים לכ"ע היורש יוכל לשנות אבל במעות ידועים י"ל דחל מטעם מלקד"ה הואיל דהשלישו מתחילה לכך ועיין שו"ת שעא"פ סימן ס"ו: יא) יצא דאם לא השלישו ביד הקאסת מתחילה לצורך העניים ורק שהיה מונח בהקאסת מקודם א"כ באמת ל"ש בזה דין מצוה לקיים דברי המת וה"ה דלשי' הרא"ש בוודאי גם על המקדיש גופא לא חל החיוב דהוי דשלב"ל ובסתמא לא אמרי' דהקנה מעות לפירות ולשי' מהר"מ אלשיך גם מעות לפירות ל"מ ואף לשי' הרמב"ם ז"ל דחל עליו חיוב מכח נדר וכתב במהרי"ט סי' ל"ט דכיון דחל חיוב נדר על אביו אמרי' שוב מלקד"ה אף בלא השלישו מתחילה לכך וכמ"ש בקצה"ח סימן רי"ב אפ"ה הרמ"א סיים דשיטת הרא"ש הוא עיקר ובפרט בהקנה לעניים שאינם מבוררים דוודאי ל"מ א"כ הי' מקום להקל דהא גם בס' ממון עניים מקילין לשיטת הר"ן נדרים ל"ז ובש"ע יו"ד סי' רנ"ט ורק בהשלישו מתחילה בהקאסע לצורך עניים יש לומר דלכ"ע אמרי' בזה מלקד"ה ושוב א"י היורשים לחזור מהנדר אבל לענין לשנות למצוה אחרת נהי דזה פשוט דהצבור א"י לשנות דבנדבת יחיד ומינה גבאים הרי נראה שלא רצה למוסרם לראשי הקהלה א"כ לכ"ע אין להם רשות לשנות וכמ"ש הב"י בסי' רנ"ו. אבל אם ירצה הרב דמתא לשנות חלק מהריוח למצוה אחרת י"ל דרשאי לשנות דנהי דלשי' הר"י מיגאש שלא לצורך עניים גם צבור א"י לשנות מ"מ הרי העיקר כשיטת הר"ת ונהי דלשי' התוס' עירוכין רק צבור יכולים לשנות לדבר מצוה אבל גבאי אף לדבר מצוה א"י לשנות מ"מ כתב הב"י בשם מהרי"ק דבשכ"מ שמת והניח גזברים יש להגבאי כח כמו הצבור ושפיר יכול לשנות לד"מ ומכ"ש חבר העיר דלכ"ע יש לו כח כמו הצבור וא"כ להר"ת דאף לדבר הרשות מותר לשנות ומכ"ש לד"מ גם להתוס' ערכין מותר לשנות כמו הצבור ומכ"ש בנ"ד דאכתי לא זכו בו עניים דהוי כעניים שאינם מבוררים א"כ אם יראה הרב שהוא צורך גדול יוכל להתיר לשנות ובפרט דליכא בזה שינוי דעת המתנדב לגמרי דהא הצדקה הוי ליתן הריוח לעניים עד עולם ואף אם יקחו המעות עכשיו לצורך מצוה אחרת אפ"ה אח"כ הרוחים שיעלו יתחלק לעניים לכן אם באמת הגדר הוא נחוץ יוכל הגה"צ אב"ד לשנות ורק שגם עתה יתחלק איזה סכום מהמעות לעניים כמ"ש הח"ס סי' כ"ז ואם ליכא צ"ג אין להקל הואיל דלשי' כמ"פ צריך השינוי להיות במצוה היותר גדולה ועיין ח"ס יו"ד סימן רמ"ב שכ' דלענין הפקעת קדושת החפץ אם משנה לצורך מצוה אף במצוה פחותה ליכא איסור מצד החפץ ורק שיש בזה שינוי מדעת המתנדב ובפרט דס' צדקה י"ל דהוי איסור ולחומרא וא"כ אם ליכא בזה צורך גדול אין להקל ולהפסיד לעניים כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ועש"ק במדבר תרס"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"ח. להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה מנחם הורוויץ נ"י אבד"ק לינסק יצ"ו. בדבר הגט הנשלח בע"כ בלי רצון האשה: א) הנה כבר גליתי דעתי דלשי' רוה"פ גט בע"כ בלי היתר גדולי הדור אף בדיעבד ל"מ ומה"ט דעת מהר"י מינן דאם נכתב הגט בשעה שלא היתה מרוצה דל"מ הגט אף אם יגרשה אח"כ מרצונה דדמי להא דש"ס יבמות דנ"ב דלאשה דעלמא אינו גט ולשי' הרמב"ם ז"ל אף למ"ד אדם מקנה דשלב"ל אפ"ה ל"מ משום דבנכתב בשעה שאינה ראוי' להתגרש חשיב כנכתב שלא לשמ' וה"ה הכא דאי נימא דגם בדיעבד ל"מ הגט ממילא יהיה חשיב כשלא לשמה ובשלמא להסוברים דחדר"ג דגט בע"כ אינו רק מדרבנן א"כ כמ"ש המלמ"ל בפ"ב מביאת מקדש דבדרבנן ל"ש הכלל דכ"מ דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח ה"ה די"ל דחדר"ג דגט בע"כ לא הי' רק על לכתחילה וכיון דבדיעבד יועיל הגט אף אי יגרשה בע"כ שוב חשיב לשמה וכמ"ש בתוס' פסחים ד"ה דכיון דבדיעבד בשחטו פסח קודם לתמיד כשר תו חשיב זמנו אבל לשיטת היש"ש דחרם דגט בע"כ חשיב כד"ת וא"כ מכח האיסור ד"ת י"ל דחשיב כמו שלא לשמה ובפרט די"ל דכיון דבגט זה הי' כמה ריעותות שהי' בו טעותים ולא הי' ממורה ולא קראו העדים את הגט לא קודם נתינה, ולא אחר נתינה א"כ י"ל דחשיב כליכא עידי מסירה ולפמ"ש השו"מ מהד"ג סי' קס"ו מכח זה לחוד הגט פסול ונהי דיפה דחהו בשו"ת מהרש"מ ח"ד סי' י"ט דקריאת הגט לאחר הנתינה הוי רק זהירות לכתחילה מ"מ הכא דלא קראו אפי' קודם הנתינה י"ל דגרע ובפרט דאף א"נ דגם בזה אין לפסול בדיעבד אפ"ה עכ"פ ע"י הריעותות נולד חשש על מסדרי הגט א"כ בוודאי דאסור להבעל לישא אשה על סמך גט זה: ב) וראיתי לכת"ה שהביא בשם גדול אחד שהסכים עמדי והוסיף עוד טעם דכיון שלא נתנו הגט לידה רק לתוך ד"א שלה וכיון דד"א אינו רק קנין דרבנן ול"מ בגט זולת מצד דכל המגרש אדעתא דרבנן מגרש וא"כ הכא דעושה איסור בהגירושין א"כ הרי אינו עושה אדעתא דרבנן ושוב ל"מ כלל הגט ע"י ד"א דקנין דרבנן ל"מ להפקיע איסור א"א מה"ת עכת"ד – הנה אף שמבואר סברתו במרדכי פ"ב דקידושין דמה"ט לא אמרי' אפקעינהו בקידש ח"ל כיון דחזינן דלא קידש אדעתא דרבנן – אבל מ"ש דהיכי דאסור לגרשה לא יועיל גט ע"י ד"א כיון דד"א אינו רק קנין דרבנן והיכי דלא מגרש אדעתא דרבנן שוב ל"מ קנין דרבנן לד"ת: ג) לענ"ד ז"א די"ל דהא דמועיל ד"א בגט אף קנין דרבנן אין הטעם משום דכל המגרש אדעתא דרבנן מגרש זולת דכיון דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואם נותן לה הגט לד"א כיון דעכ"פ מדרבנן מהני הגט ממילא נפקעו הקידושין אפילו מה"ת הואיל דכל הקידושין הי' רק אדעתא דרבנן וכיון דמדרבנן עכ"פ מועיל ד"א שוב בטלו