שו"ת מהר"ש ו צג

לומר דהראשון לא כלו לו חדשיו אף שהוא נגד הרוב דרוב ב"ק הם וא"כ בצד האיסור הוי כנגד תרי רובא ובכה"ג אין לחוש אף דיש ח"א ושפיר יש מקום להתיר גם העגל הנשחט תוך ז': ה) אך אף שהעליתי דיש להקל בזה מ"מ אכתי יש להסתפק בתאומים שנשחטו ויש ספק אם כבר הי' בני ח' ימים היינו שנשכח יום לידתם ונבדקו ובאחד הי' סימנים הראוי לסמוך עליהם ובהשני לא הי' סימנים. בכה"ג אין להכשיר העגל שלא נמצא בו סימנים וחילי עפמ"ש בחוו"ד יו"ד סימן קצ"א סק"ז דנהי דיושבת ומקלחת טהורה דהוי כבירור שיש לה מכה במקום מר"ג ושוב הי' לנו להקל אח"כ גם בעומדת ושותת אפ"ה י"ל כיון דגם בשעה שהיתה יושבת יש חשש דילמא הדר מר"ג למקור ואייתי דם, ורק דביושבת הוי חשש זה בכלל לא שכיח וכמ"ש הר"ן ולכך בשעה שיושבת טהורה אבל עכ"פ כיון דגם אז הי' מיעוט דהדר מר"ג למקור ואייתי דם. תו לא יוכל לצמוח מזה קולא ולטהר את מה שרואה בשעה שעומדת עיי"ש מבואר מדבריו דדוקא אם מקודם נתברר ההיתר בבירור גמור תו אין לחוש עוד לאיסור אבל היכי דגם מעיקרא התרנו רק מכח רוב אז אם אח"כ ליכא רוב שפיר יש לאסור מספק ולפ"ז י"ל בנ"ד הרי כבר העיר השואל בח"ס דלשיטת הדג"מ דיש בזה חשש ד"ת ניחוש שמא איתרמי הסימן גם בנפל ובפרט דלשיטת כמ"פ גם באיסור דרבנן כגון במשאל"ס נמי ל"מ סימנים זולת בממון משום הפקר בי"ד ורק שכתב הח"ס דביש בו סימן אז החשש נפל חשיב מיעוט דלא שכיח והתינח בזה העגל שיש בו סימן אבל להכשיר השני שאין בו הסימן מכח זה שהראשון יש בו סימן זה אינו דהראשון שיש בו סימן ג"כ אין ההיתר מכח בירור גמור זולת מכח רוב תו לא יוכל לצמוח מזה קולא ולהתיר גם השני שאין בו סימן וז"ב: ו) והנה בתאומים שמת א' תוך ל' והשני לאחר ל' ורק שהי' חולה בעודו תוך שלשים דמסיק הט"ז דעל השני חייב להתאבל והביא בשם קצת פוסקים דגם על השני פטור מלהתאבל דהוולד שמת בתוך ל' מחזיקין לו לנפל וממילא אמרי' דגם השני הי' נפל ומכח זה שהוא נפל התחיל החולי שלו תוך ל' והט"ז חולק דאחר ל' הוי כבירור שאינו נפל – אבל אם השני נחלש בתוך ל' ומת ביום ל"א ורק שלא הי' עוד ל' מעל"ע שלמים אז דדל דפטור מלהתאבל גם על השני ונהי דכ' הח"ס דא"צ מעל"ע שלמים לענין חיוב אבילות דאף דהלכה כדברי המיקל באבל מ"מ אם הפלוגתא נוגע לדבר אחר וכבר החלטנו כמ"ד דא"צ מעל"ע שוב י"ל דחייב באבילות אפ"ה בהג"ה יד שאול חולק ודעתו דמת בתוך מעל"ע השלשים פטור ונהי דקשה להקל נגד הח"ס מ"מ בכה"ג דהראשון מת בתוך שלשים ועפ"י רוב כל הזרע נקלט ביום א' א"כ מדמת הראשון בתוך ל' יש הוכחה קצת שגם השני היה נפל ומרמת השני בתוך מעל"ע השלשים הוי כיש ב' הוכחות שהוא נפל ושפיר י"ל דפטור מלהתאבל גם על השני וז"ב: ז) נחזור לקושית השואל בח"ס דא"נ דחשש ז"י הוא מה"ת אמאי מועיל סימנים לענ"ד י"ל בפשיטות חדא כבר כתב הנוב"י דהיכי דכבר נסתלק הח"א מועיל סימנים א"כ מכח הרוב דב"ק הם עכ"פ נסתלק הח"א ועכ"פ תו ל"ח טפי מספק איסור ושוב מועיל הסימן ובפרט שכבר כ' המפורשים דסימן חשיב עכ"פ כרוב ורק די"ל דל"מ נגד ח"א אבל עכ"פ הכא הוי בכלל תרי רובא להתיר א' מכח דרוב ב"ק הם וגם מכח הסימן ותרי רובא הרי מועיל אפילו נגד ח"א – הדרן לדינא דבנ"ד יש להתיר גם העגל הנשחט ביום ז' מכח הטעמים שכתבתי לעיל כן נראה לע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ד' פקודי תרפ"ז קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ס"ז. להרב המאה"ג החסיד כש"ת מו"ה צבי הירש ז"ל מוצד"ק צעשינוב יצ"ו בדבר השאלה שאיש אחד כתב בהצוואה שבכל שנה יתנו הרוחים מאלף ר"כ המונחים בקאסע בלבוב לעניי עירכם ושהמחלק יהי' הגה"צ דקהלתכם וכבר עבר איזה שנים מיום פטירת האיש הנ"ל ועדיין לא נתחלק הריוח הנ"ל לעניים וכעת שכבר נתקבץ הריוח מאיזה שנים ויש איזה מאות ר"כ אבל כעת נצרך בעירכם לבנות גדר להב"ע ורצון ראשי הקהילה ליקח זה המעות לצורך הגדר ונסתפק כת"ה אם רשאי לשנות מכפי צוואת השכ"מ. זה תורף שאלתו: א) והנה בזה יש לדבר חדא אם יכולין לשנות שלא מדעת המתנדב ב' אף אם הנודב הי' חי והי' רוצה בעצמו לשנות אי הי' רשאי והנה מקור ד"ז בערכין ד"ו ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא בא ליד הגבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה וכה"ג מצינו בש"ס דב"ב ד"ח ורשאין בה"ע לעשות מקופה תמחוי ולשנותן בכל מה שירצו ובהאי דערכין רבו הפירושים לשיטה אחת הכוונה דעד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה ממש למצוה אחרת ולדבר הרשות אסור לשנות דכבר חל עליו חיוב משום נדר ורק דס"ל דדין אמל"ג ל"ש בצדקה ולא זכה בו העני ורק דחיוב נדר מוטל עליו ושפיר לדבר מצוה אחרת יוכל לשנותה אבל משבא ליד גבאי הוי ככבר זכה בו לצורך עניים וכדס"ל לר"י בב"ק דל"ו אנן יד עניים אנן וי"ל הסברא דכיון דבמלוה קיי"ל תן כזכי ורק במתנה לא אמרי' תן כזכי ולפמ"ש בתוס' גיטין די"ב דשחרור עבד חשיב כחוב ומכ"ש בצדקה דבלא"ה צריך ליתנו לצורך מצוה ואמרי' בו תן כזכי וזכו בו העניים ולפי פירוש זה י"ל דגם הא דצבור רשאין לשנות היינו דוקא לצורך מצוה אחרת הואיל די"ל דהבעלים בשעה שהקדישו הקדישו אדעתא דהכי שיהי' בכח הצבור לשנות לדבר מצוה אחרת ובתוס' שם הובא עוד פירוש דבאמת לשנותה לגמרי שלא יפרע עוד לצדקה זו שנדר בוודאי אסור אף בלא בא עוד ליד גבאי משום די"ל דמיד זכו בו העניים מדין אמל"ג והפירוש דעד שלא בא ליד גבאי מותר לשנותה היינו להלותה ומשבא ליד גבאי אף להלותה אסור ואף רשות צבור ל"מ לזה: ב) ובאמת לענין צבור מפורש שם בתוס' די"ל