שו"ת מהר"ש ו צב

אבל בהמעשה דאחד בשבת הרי הוזמו הראשונים ועל אותו העדות דחד בשבתא ליכא שום הוכחה שהראשונים אמרו אמת ושוב בכה"ג מועיל הגזה"כ דבתראי מהימני אף להרוג את הראשונים אחרי דליכא הוכחה שיועיל לפוטרם ממיתה ומיושב הכל בס"ד ודו"ק: באעה"ח ג' שלח תרע"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק הנ"ל. סימן ס"ו. לחכם אחד. בדבר השאלה בפרה שילדה תאומים ואחד נשחט ביום ז' ללידתו והשני נשחט ביום ח' אי יש להכשיר גם זה שנשחט ביום ז' דכיון דתאומים מטפה א' נולדו א"כ מרהשני הנשחט ביום ח' נתגלה שאינו נפל א"כ בוודאי דגם הראשון כלו לו חדשיו. זה תורף השאלה: א) הנה לכאורה דבר זה הוא אבעיא בש"ס נזיר די"ג ולפי פירוש התוספות שם עיקר האבעיא דנהי דמטפה אחת נולדו מ"מ י"ל שהזרע נתחלקה ומקצתה נקלט ביום ראשון ומקצתה ביום ב' או ביום ג' ואכתי לא כלו לו חדשיו ונשאר הש"ס בתיקו א"כ ה"ה הכא י"ל דהנשחט ביום ז' אכתי הי' נפל – אולם י"ל דהא גם בעגל הנשחט ביום ז' לכאורה יש רוב דב"ק הוא ושיטת הגאונים מובא בב"י דנשחט תוך ח' כשר בדיעבד ובשו"ת רח"כ פוסק הכי בהפ"מ להתיר בדיעבד וכהא דנאבדה ריאה בלי בדיקה דכשר בהפ"מ אע"ג דהוי מיעוט המצוי עיי"ש וא"כ נהי דאנו מחמירין בנשחט תוך ח' משום דהוי כנגד חאמ"ה דבנפל ל"מ שחיטה ואף דלשי' הטו"א ר"ה ד"ז הוא רק חשש דרבנן ודלא כמ"ש הדג"מ בסימן ט"ו אפ"ה הואיל דמיעוט נפלים חשיב מיעוט המצוי לשי' התוספות פ"ז ד"מ חז"ל עכ"פ החמירו לחוש בזה למיעוט ולפ"ז י"ל בנ"ד דהשני נשחט ביום ח' ונתברר שאינו נפל וכבר כתבו בתוספות יבמות דל"ז דעפ"י רוב הזרע נקלט מיד ביום ראשון ובשו"ת נובי"ק אה"ע סימן ס"ט א"כ בנ"ד חשיב כמו תרי רובא להתיר חדא דרוב וולדות ב"ק הם שנית דרוב זרע נקלט ביום הראשון א"כ להקל סגי ברוב אחד מהשני רובא הנ"ל אבל להחמיר צריכין לחוש לשני המיעוטי ויותר עדיף לתלות בצד א' להיתר מלתלות בשני צדדין לאיסור וכמ"ש בתוספות כתובות דע"ו וכה"ג נודע שיטת התוס' בכתובות דט"ו וכרז"ה שם דרו"ח מהני אף בממון וכה נודע מ"ש הבית יעקב דתרי רובא מועיל גם בעגונה וא"כ מטעם זה יש מקום להתיר ומכ"ש לשי' הטו"א דהוי רק חשש דרבנן ויש תרי רובא להיתר בוודאי דיש להקל: ב) אך לכאורה מצינו ביו"ד סי' שע"ד בתאומים שמת א' תוך שלשים והשני מת אחר ל' דאין מתאבלין על הראשון ועיי"ש בט"ז ובש"ך דעל השני מתאבלין ורק על הראשון אין מתאכלין ועכצ"ל דאמרי' דנתחלק טפת הזרע והראשון הוא מהזרע שלא נקלט מיד ועיי"ש בהגהות הגר"א ובהג"ה רעק"א וחזינן דאף דיש תרי רובא. לחייב באבילות א' דרוב וולדות ב"ק הם ב' דעפ"י רוב הזרע נקלט מיד ביום א' וא"כ הוי כבירור דגם הראשון לא הי' נפל ואפ"ה אין מחייבין להתאבל וחזינן דאפי' להחמיר לא סמכינן אהא דתרי רובא מכ"ש דל"מ סברא זו להקל – אולם גוף הדבר תמוה לכאורה דהא כבר הארכתי בספרי ח"א סי' פ' בהא דשיטת כמ"פ דברווק שנפל למשאל"ס מתאבלין כיון דל"ש החשש שיתירו את אשתו והרי בלא"ה אין להתאבל כיון דיש עכ"פ מיעוט לפוטרו דבמשאל"ס מיעוט ניצולים וכהא דמת תוך ל' – וכתבתי די"ל דוקא במת תוך ל' דחשיב מיעוט המצוי נהי דמה"ת מועיל רוב אף נגד מיעוט המצוי מ"מ ל"ח בירור ול"מ לחייב באבילות אבל במשאל"ס דל"ח מיעוט המצוי שוב י"ל דהרוב חשיב בירור ושפיר היכי דליכא חשש שיתירו את אשתו חייב באבילות עיי"ש ולפ"ז הכא דיש תרי רובא רוב ב"ק הם ורוב נקלט הזרע ביום ראשון דוודאי הרוב חשיב בירור ושוב יש לחייב באבילות וא"כ דברי המחבר צ"ב: ג) אולם לפענ"ד י"ל לפימ"ש הנמ"י בהא דהחולץ למעוברת והפילה דלר"ל לא אמרינן אמלמ"פ אע"ג דבעלמא אמרי' אמלמ"ס מ"מ הכא אפשר שנתהווה אח"כ סיבה שגרם שתפיל לכך לא אמרינן אמלמ"פ עיי"ש ולפ"ז יש לומר לפי"מ דמפרש בש"ס סנהדרין דמ"ז דמה"ט הרוגי בית דין אין מתאבלין דכיון דבשעת סתימת הגולל אכתי לא הי' מתכפר מעונו לא חל עליו אז חיוב אבילות ואמרי' הואיל ואידחי אידחי וע' ט"ז יו"ד סימן שצ"ו לענין קטן שהגדיל תוך ל' עיי"ש א"כ י"ל הכא דבשעה שמת ילד ראשון היינו סומכין דפטור מלהתאבל דהוא מהמיעוט נפלים ונהי דבתוך זמן האבילות ע"י שחי הילד השני נתברר דגם הראשון הוא ב"ק וחייב באבילות אפ"ה י"ל כיון דאידחי אידחי ורק אם לא היה שייך לומר דמקצת הזרע לא נקלט כ"א ביום ג' לא היה שייך הסברא דהואיל ואידחי אידחי כיון דאמלמ"פ דמיד בשעה שמת הי' עליו חיוב אבילות וכדס"ל לר"י בהחולץ למעוברת והפילה אבל אחרי דחידשו התוספות דיש לומר דהטפה נתחלקה שוב י"ל דגם עכשיו נשאר חשש על ילד הראשון שמא אינו ב"ק ונהי דרוב מסייע שהזרע נקלט מיד מ"מ כיון דעכ"פ איכא מיעוט שהוא נפל שוב עכ"פ ל"ש לומר אמלמ"פ ושוב י"ל הואיל ואידחי אידחי וניחא שפיר הדין בסימן שע"ד דאין להתאבל על הראשון שמת תוך ל' וז"ב: ד) נחזור לנ"ד דאיכא רוב דב"ק הוא ומכח עגל השני שנשחט בח' נולד עוד רוב דעפ"י רוב הזרע נקלט מיד ביום ראשון הוי כנתברר שגם העגל שנשחט בז' הוא ב"ק וע"י התרי רובא הוי כבירור גמור ובכה"ג המיעוט שמא נפל הוא הוי מיעוט גרוע ובפרט דלשיטת הטו"א כל החשש הוי רק מדרבנן בכה"ג בוודאי דמועיל תרי רובא להקל ובפרט לפימ"ש הח"ס דאף לשיטת הדג"מ דחשש ז"י הוי חשש ד"ת ושוב הי' לנו לומר דלא יועיל סימנים אפ"ה י"ל כיון דעיקר הטעם משום דנפלים הוי מיעוט המצוי אבל ביש סימנים ולומר שהוא נפל אז הוי בגדר מיעוט דלא שכיח עיי"ש א"כ הכא אם נרצה להחמיר נצטרך לחוש לשני דברים א' דלא נקלט כל הזרע ביום א' אף שהוא כנגד הרוב ואף אי נתחלק הזרע אכתי נצטרך