שו"ת מהר"ש ו ט

סימן א'. לכבוד מחו' הרב הה"ג חו"פ בנש"ק כש"ת מ' יעקב פ"ת ז"ל אב"ד דק"ק פאדגורזא יצ"ו. בדבר שאלתו שהי' בחדר אחד ארכו כרחבו י"ב אמות לערך מאה עופות אינדיקיס ותרנגולים ובבוקר מצאו בהחדר י"א אינדיקיס מתים ואחד נתפצע וגם אווז ובר אווז נתפצעו והנשארים הי' שלמים ומצאו כמה עופות מחוץ לחדר והיינו בחצר וגם נמצאים שאר העופות על העליה של חדר הלז ובהחדר הלז יש נקבים גדולים אשר יכולים עופות דקים לברוח דרך שם וגם יש שם חלון פתוח שיוכל לברוח דרך שם והעופות הנמצאים בחצר נתערבו בשאר העופות. זה תורף השאלה ונסתפק כת"ה ראשית אי יש מקום לומר דלא ניתלי כלל בדורס. ב' אף אי נחוש שהי' שם דורס מ"מ יש מקום להתיר הנשארות מצד די"ל דבנ"ד הוי מקום רחב. ג' אי יש לחוש בנ"ד למ"ש הט"ז סוס"י נ"ז בשם מ"כ דבהוחזק ג' נדרסים יש לאסור אף במקום רחב עכת"ד: א) והנה מקודם נבוא לפרט הא' ידוע דקיי"ל חוששין לס' דרוסה ורק לס' על ל"ח והטעם או משום ס"ס שמא לא על ושמא לא דרס וס' ביאה עדיף וכעין מ"ש בתוספות פסחים ד"ט דס' ביאה מהני אפי' להצטרף לס"ס ברה"י וכן בוודאי על מ"מ בלא ידעינן אי איהו שותק והן מקרקרין שרי לשי' המחבר והוא דעת הרשב"א ז"ל דלדידי' בס' השקול אזלינן לקולא ולשי' הר"ן בכל ס' שנולד ל"מ חזקה"ת רק היכי דאיכא במה לתלות להתיר והוא לפנינו אז אזלינן לקולא ולדידי' גם הא דשרי בשניהם שותקים הטעם דחשיב שכיח להיתר ושפיר בלא ידעינן אי הי' שותקים שוב ל"ח שכיח להיתר שפיר אסור וכמ"ש הרמ"א בשם הר"ן ולשי' הרשב"א בעי רק שלא יהי' שכיח לאיסור ובגוף הענין דחוששין לס"ד נסתפקו המפורשים אי הוי חשש ד"ת או דרק מדרבנן חוששין לזה: ב) לכאורה יש להעיר מש"ס חולין דמ"ג בהא דקאמר עולא ישב לה קוץ בוושט א"ח שמא הבריא ופריך מ"ש מס"ד ומשני קסבר א"ח לס"ד ופריך מ"ש משתי חתיכות ומשני התם איתחזק איסורא ופריך ומ"ש מהשוחט בסכין ונמצאת פגומה ומשני התם איתילד ריעותא בסכין וכתב התוס' בחתיכה א' נהי דלא איתחזק איסורא לא איתחזק נמי התירא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשירה – והנה דברי הש"ס הללו תמוהים מאוד, חדא דמאי פריך הש"ס מהא דב"ח וכי לא ידע הש"ס דהכא י"ל נשה"ת דבשלמא מאן דחייש לס"ד או מטעם שכ' בש"ך סי' נ' דלשיטת אביי בנולד ריעותא מחיים ל"מ חזקה או משום דהוי שכיח לאיסור ניחא אבל למאן דמתיר ע"כ דס"ל דגם בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה א"כ ממילא לא דמי לב"ח וגם צ"ב במ"ש התוס' הכא מעיקרא היתה בחזק"כ ואמאי לא כ' בפשיטות דהכא איכא חזקה"ת ותו דלפי דברי התוס' באיזו סברא פליגי הך מ"ד דס"ל א"ח לס"ד וכי יפלגו במציאות אי דרוסה שכיח בשלמא לפי האומרים דלא כהתוספות ניחא דפליגי אי בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה אבל לשי' התוס' צ"ב ועוד קשה מאי פריך הש"ס מהשוחט בסכין דהא באמת הי' לנו לומר חזקה דהשתא לגבי חזדמע"ק כמאן דליתא דמי ובוודאי הי' לנו לומר דלאחר שחיטה נפגם ובפרט דבזה ל"ש לומר פגום ואתי וכמ"ש בתוס' דיט ועכצ"ל דהתם הטעם משום חאמ"ה והראי' דדעת הרמב"ן דגם בנאבד הסכין לאח"ש אסור משום דעכ"פ ל"ח נודע במה נשחטה וא"כ מאי משני התם אתיליד לה ריעותא בסכין הא אין זה עיקר הטעם דלענין זה הי' שייך לומר השתא הוא דנפגם ועיקר הטעם משום חאמ"ה וא"כ עיקר חסר מן הספר וצ"ע. ג) והנלע"ד ליישב עפימ"ש ברשב"א חולין ד"ט לאביי דס"ל הא דבמקוה טהור לר"ש אע"ג דל"ש להעמיד המקוה אחזקתו כיון די"ל כנגדו העמד טמא על חזקתו אפ"ה מצד הסבר' מותר דדוקא בס' חלב דהוי ס' איסור בתולדה אז הס' מה"ת לחומרא אבל הכא דבתולדה הי' היתר וכל הס' אי נתחדש מקרה לאיסור בכה"ג אף בלי חזקה אמרינן ס' מה"ת לקולא עיי"ש והנה לרבא דחולק התם על אביי מוכרחים לומר דכיון דע"כ נתחדש מקרה לאיסור ורק שאנו מסופקין על הזמן וא"כ על הזמן שוב ל"ח ס' במקרה ואביי סובר דעל אותו הזמן שלא ראינו הריעותא חשיב ספק הבא במקרה ואכתי י"ל דהיכי דיש ס' אם באמה נתחדש כלל מקרה לאיסור אז גם לרבא אזלינן מה"ת לקולא ורק הכא כיון דעכ"פ בוודאי נתחדש מקרה לאיסור ורק שיש ס' על הזמן בכה"ג חולק רבא דל"ח בכלל ס' הבא במקרה: ד) ולפ"ז י"ל דפלוגתת ר"ח ור"ה בשוחט בסכין פליגי ג"כ בפלוגתת אביי ורבא דבאמת גם ר"ח מודה דיש חאמ"ה ורק שיש כנגדה חזקת סכין וחשיב חזקה נגד חזקה דהוי ס' ומה"ט באמת פסק הרמב"ם ז"ל דהוי רק ס' נבילה והא דמתיר ר"ח לגמרי הטעם דכיון דל"ח טפי מס' א"כ י"ל דחשיב כמו ס' הבא במקרה דמה"ת לקולא אבל ר"ה סובר דכיון דפגום לפניך אף דחזקה דמעיקרא עדיפי מ"מ כיון דאיכא ג"כ חאמ"ה שוב אמרינן דכיון דעכ"פ נתחדש בה מקרה לאיסור, ורק שיש ס' על הזמן בכה"ג ל"ח ס' הבא במקרה ואסור מה"ת ולפ"ז צדקו דברי הרשב"א דבנאבד הסכין כשר דאז כיון שמסופקין אי נתחדש בה כלל מקרה לאיסור בכה"ג גם לר"ה ס' מה"ת לקולא ולפ"ז י"ל דבאמת כ"ע מודים דיש חזקה"ת בס"ד