שו"ת מהר"ש ו י

ורק דהוי שכיח לאיסור וחשיב עכ"פ להיות עומד נגד החזקה"ת למשוי כאילו ליכא חזקה"ת. ונשאר ס' השקול ולכן פריך הש"ס דכיון דחשיב ס' השקול אמאי לא נחמיר בס"ד מ"ש מב"ח ומשני דש"ה דאיתחזק איסורא וע"ז כתב התוספות דבח"א לא איתחזק נמי היתרא הכוונה דהתם עכ"פ חשיב ספק הבא בתולדה אבל הכא מעיקרא היתה בחזק"כ ונהי דל"ש לומר נשחטה הותרה דדרוסה שכיח מ"מ ל"ח כס' מתולדה רק כמו ס' הבא במקרה דיש ס' אי נתחדש בה כלל מקרה לאיסור דבכה"ג לכ"ע ס' מה"ת לקולא ולכן פריך הש"ס מ"ש מהשוחט בסכין וידע המקשה דהתם יש חאמ"ה ורק דחשב דכיון דיש חזקת הסכין נגד חאמ"ה חשיב רק ס' ול"ח טפי מס' הבא במקרה ואפ"ה אוסרין ושוב גם הכא יש לאסור דחזקה"ת ליכא כיון דדרוסה שכיח וחשיב סי' וע"ז משני התם איתילד לה ריעותא בסכין הכוונה דעכשיו עכ"פ נתחדש בה מקרה לאיסור ורק הס' בזמן בכה"ג שפיר ל"ח בכלל ס' הבא במקרה אבל בס"ד דהוי ס' אי בכלל נתחדש בה מקרה לאיסור בכה"ג שפיר י"ל דל"ח טפי מס' הבא במקרה דלכ"ע מה"ת לקולא ומיושב כל הסוגיא בס"ד ודו"ק ה) יצא דס"ד חשיב ס' הבא במקרה וממילא גם למ"ד דחוששין לס"ד אז דוקא א"נ דל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים אז הספק יהי' אסור מה"ת ול"ש לכנותה בכלל ספק הבא במקרה ואדרבה חשיב ספק בתולדה הואיל דמעולם לא הי' לה שעה"כ לאכילה אבל א"נ דמועיל חזקה אף בנולד ריעותא מחיים ורק דדרוסה שכיח וחשיב כספק השקל וכיון שכן שפיר יהי' מה"ת לקולא כמו כל ספק הבא במקרה ורק מדרבנן לחומרא וא"כ לשי' הרשב"א דפוסק דבס' אי הי' שותקין מקילין משום דבס' השקול מקילין עכצ"ל דקאי בשיטת התוספות דגם בנולד ריעותא מחיים מהני חזקה ושוב לשיטתו גם היכי דשכיח לאיסור מותר מה"ת ורק מדרבנן הוא דאסור: ו) וחוץ לזה י"ל לפי"מ שנסתפק הפמ"ג ביו"ד סימן נ' בהא דשכיח להיתר מהני אי חשיב כמו רוב ומהני אפי' בסב"ש עכ"פ מה"ת ורק מדרבנן ל"מ דסמל"ח או נימא דבאמת שכיח ל"ח כמו רוב רק כיון דבלא"ה ס' מותר מה"ת ורק דחז"ל החמירו ובמצוי לא החמירו אבל נגד ח"א נהי דרוב עדיף אפ"ה שכיח ל"ח כמו רוב: ז) א"כ הכ"נ נהי דנימא דרוב לאיסור מהני מה"ת אף נגד חזקה ואף נגד חזקת הגוף מ"מ עכ"פ משוי לספק והוי מה"ת לחומרא אבל שכיח ל"ח כמו רוב וא"כ עכ"פ מה"ת מותר מטעם חזקה ורק חז"ל החמירו בשכיח לאיסור אף נגד חזקה וא"כ לפ"ז בוודאי דא"ש סברא הנ"ל דעכצ"ל דבנולד ריעותא מחיים מהני חזקה דא"נ דל"מ חזקה וא"כ בוודאי דס"ד אסור מה"ת אבל א"נ דמועיל חזקה א"כ שכיח דל"ח כרוב והרא' דל"מ נגד ח"א וה"ה דל"מ מה"ת נגד חזקה"ת ורק מדרבנן הוא דהחמירו שלא לסמוך אחזקה היכי דשכיח לאיסור ונשמע דלשי' הרשב"א וכן הסכים התב"ש דמהני חזקה בנולד ריעותא מחיים א"כ בוודאי דמה"ת א"ח לס"ד ורק דחז"ל החמירו וממילא ניחא הא דפסק הרשב"א דבלא נודע אי הי' שותקין מותר משום דחשיב ס' דרבנן ואזלי הרשב"א והר"ן לשיטתם דהר"ן סובר דל"מ חזקה בנולד ריעותא מחיים ורק בשכיח להיתר מותר אבל בעל הדורס ולא ידעינן שהי' שלום ביניהם דל"ח שכיח להיתר שפיר אסור וז"ב: ח) נחזור לדינא דגם בידעינן דעאל הדורס מ"מ לשיטת הרשב"א בלא ידעינן אי הי' שותקין מותר לגמרי ואפי' בשכיח לאיסור אסור רק מדרבנן אבל בנ"ד דחזינן דהרבה מתו וגם נמצא אחת פצועה יש הוכחה דודאי דרס ושוב יש חשש על השאר ואי דיש צד היתר מכח דכיון דקטל נח רוגזו ז"א חדא כמ"ש האו"ה דבהרג יותר מא' ל"ח דנח רוגזו ואף דהט"ז מיקל בזה מ"מ הכא דחוץ מזה שנהרגו הרבה נמצא אח"כ נפצע אחת בכה"ג בוודאי דלא נח רוגזו דיש לחייש שפצע זו אחר שהרג האחרות וממילא הרי לא נח רוגזו ונהי די"ל לפימ"ש בשו"ת טוטו"ד דבהמית הרבה ופצע מעט אז מעמידין אותן שהרג בחזקת חי עד עכשיו ונהי דמתו לפנינו אפ"ה י"ל דהשתא הוא דמתו הואיל דהם מרובין – ושוב י"ל בשלמא אם הי' ברור שמקודם הרג ואח"כ פצע שפיר לא נח רוגזו אבל כיון דיש סברא לומר דהשתא הוא דמתו ושוב בוודאי דפצע מקודם ואח"כ הרג ושוב י"ל דנח רוגזו לאחר שהרג והיינו לשי' הט"ז דגם בהמית יותר מאחת ג"כ י"ל נח רוגזו: ט) אך באמת ז"א לפמ"ש הצ"צ דהא דבמת נח רוגזו דוקא במתו לפני הדורס מובא בפת"ש שם א"כ ממנ"פ אם רוצין לומר שפצע מקודם ואח"כ קטל מכח הסברא דהשתא דמתו– א"כ מכח סברא זו י"ל דלא מתו מיד אלא עכשיו ממש א"כ יהי' חשיב כאילו לא מתו בפני הדורס ובכה"ג הא לא נח רוגזו גם בקטל ואם תאמר דמדהשתא מתו חוששין גם למפרע והיינו דניזול בתר שעת מציאתן לפי"ז יש לחוש ג"כ שמא הרג מקודם ואח"כ פצע וחוץ לזה י"ל לפימ"ש בשו"ת בית אפרים אה"ע סי' ל"ו לענין מחלוקת מהר"מ מינץ והט"ז סי' שצ"ז דבכה"ג ל"ש לדון כלל מכח חזקת חי כיון דאנו דנין עכשיו בשעה שכבר אזדא החזקת חי מתי נפקע החזקת חי לא יוכל החזקה הקודמת לברר לנו הזמן של אחר המיתה הואיל דאין דנין על אותו שעה שהי' לו חזקה רק על זמן לאחר שנפקע החזקה עיי"ש וה"ה הכא: י) אולם בנ"ד דלא נודע אם הי' שם דורס א"כ מצינו בש"ס ס' כלבא תולין בכלבא וכ' בתוס' דגם בליכא מידי קמן אין תולין בדורס ושוב צ"ל לפי"ז דהפירוש בחולין דכ"ח היינו לענין ספק נקב בוושט ויהי' נשמע דגם לענין נקב אין לוושט בדיקה מבחוץ וכמפורש בתוס' שם אבל לשי' הרשב"א התם קאי לענין חשש דרוסה והא דתולין בכלבא דוקא ביש כלב לפנינו אבל בליכא מידי קמן תולין במצוי והיינו בשונרא ובדעת התוס' י"ל דס"ל דכ"ז דלא ידענו בבירור שהי' כאן שונרא אף דשונרא מצוי טפי מ"מ גם אי היה שונרא הרי כל האיסור הוא רק משום ספק דיש לומר נשחטה הותרה ואי דדרוסה שכיח מ"מ כבר הבאתי לעיל די"ל דהוי רק מדרבנן לפי שמה"ת י"ל דס' הבא במקרה אזלינן לקולא וא"כ כל זמן דליכא שונרא קמן שפיר תולין להקל גם בדבר שאינו מצוי: