שו"ת מהר"ש ו ח

בתוס' זבחים דס"ט להיפוך שהקשו דאפילו נבילה גמורה לא תטמא לר"י משום דאאחע"א ומוכח דדוקא היכי דהאיסור הוא משום קודש אז גזה"כ דבקדשים אחע"א אבל נבילה דאסיר גם להדיוט בכה"ג גם בקדשים לא יוכל לחול איסור נבילה אמפילה וכן כתב השעה"מ פי"ז מהא"ב ודחה שם דברי הצ"ק בזבחים דס"ט וז"ב: ובגוף קושית השואל שם דאיך ס"ד במנחות דמ"ה דנבילה הותרה לכהנים כמו דהותרה מליקה דלפ"ז למ"ל קרא בחלב דנפש לרבות השותה נילף מנבילה וכ"ת משום דחלב הומ"כ ונבילה ל"ח הומ"כ כבש"ס חולין דק"כ ז"א דלפי הס"ד דנבילה נמי אישתרי לכהנים הרי גם נבילה הומ"כ עכת"ק י"ל בפשיטות דעיקר מימרא דנפש לרבות השותה הוא מימרא דר"ל ור"ל הרי סובר בנזיר דף כ"ט דאשל"מ מה"ת ולדידי' לא גרסינן כלל במנחות נבילה רק טריפה ואגב טריפה נקט נבילה עיי"ש בתוס' ובתוס' חולין ד"כ ובתוס' נזיר שם וא"כ אזדא הקושיא בפשיטות ודו"ק: ובענין הנ"ל אמרתי ליישב פירש"י חולין דף צ"ח בהאי פלגא דזיתא דתרבא דקאמר בש"ס ועוד האר"י ח"ש אסור מה"ת ופירש"י ויליף לה מכל חלב ומאי בעי רש"י בזה – ונ"ל ליישב דהא כאן מוכח דאסור לבטלו וכמ"ש בתוס' ביצה ד"ד ע"ב ולכאורה יש להעיר דכיון דח"ש דאסור משום חזל"צ הוא והיכי דל"ש חזליל ח"ש מותר וכמו באמ"ה לשי' הפמ"ג הנ"ל וכן בז' ש"פ כתב הצל"ח דל"ש הטעם דחזל"צ וכן בנשבע על הככר ואכלו ונשאר ח"ז מהככר ביאר האב"מ דבכה"ג ח"ש מותר דל"ש תו חזל"צ ולפ"ז י"ל לפמ"ש התוי"ט ס"ה דתרומות מ"ט בשם הירושלמי דבמידי דעל ידי התערובות יתגלה שלא הי' אסור מעולם בכה"ג ליכא האיסור דאין מבטלין וא"כ בח"ש דאינו אסור בעצם רק משום חזל"צ וכשנתערב דל"ש תו חזל"צ א"כ נתגלה שלא הי' אסור מעולם בכה"ג י"ל דל"ש האיסור דאין מבטלין א"כ התינח בח"ש דעלמא דצריכין לבוא לטעם דחזל"צ אבל בח"ש חלב דא"צ לטעם דחזל"צ ורק דנלמד מכל חלב גופא בכה"ג שפיר ח"ש חשיב עצם איסור ושפיר אסור לבטלו ונכונים דברי רש"י ז"ל – וממילא מיושב ג"כ הא דהרמב"ם הוצרך למילף דח"ש אסור בחמץ מלא יאכל אף דבלא"ה ח"ש אסור מה"ת ועפ"ז ניחא דאי לאו קרא דלא יאכל ורק הי' באנו לטעם דחזל"צ שוב הי' רשאי לבטלו עפ"י דברי התוי"ט הנ"ל אבל אי יש קרא מיוחד והוי עצם איסור אסור לבטלו ודו"ק: ובזה נלע"ד לבאר דברי הש"ס נזיר ד"ד דקאמר דלר"ש קרא דיין ושכר אתי לאסור יין מצוה ופריך קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מה"ס ומשני אלא כדרבא דאמר שבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר אתי נזירות וחל אשבועה ופריך ורבנן לאסור יין מצוה מנ"ל ויש לדקדק אמאי לא מקשה הש"ס מיד בתר דקאמר ולר"ש אתי קרא לאסור יין מצוה ולרבנן לאסור יין מצוה מנ"ל רק המתינו בקושיא בתר דמשני כדרבא - ונלע"ד ליישב ונקדים קושית השאג"א סי' ס' דהא לרבנן א"צ קרא לאסור יין מצוה דחל משום כולל ודוקא לר"ש דל"ל כולל בעי קרא אבל לרבנן למ"ל קרא הא בלא"ה חל מכח כולל – אולם ידוע מ"ש האב"מ והב"ט דגם לר' יוחנן דמוקי למשנה דשבועות דכ"ב בכולל דברים המותרים על דברים האסורים לכאורה אמאי לא נימא להיפוך דמגו דלא חל אנבילות לא יחול ג"כ אשחיטות דנדר שהותר מקצתה הותר כולה ורק שתירץ דכיון דעכ"פ בלא"ה יהי' אסור בנבילות שוב ל"ח בטלה מקצתה עיי"ש: עכ"פ נשמע דהיכי דבאמת א"נ דלא חל אמקצתה בטל כולה לא יושאר שום איסור אמקצתה בכה"ג ל"ש כולל דאמרי' להיפוך מגו דלא חל אדבר האסור ה"ה דבטל הנדר אף מדבר המותר א"כ לפ"ז י"ל דביין מצוה אי נפרש דיין מצוה היינו קידוש בזה שפיר ל"ש לומר מגו דלא חל איין רשות דא"נ הכי יוצמח שיתבטל כל דין הנזירות שבתורה וזה אי אפשר ושפיר שייך לומר מגו דחל ארשות ה"ה דחל אמצוה ומוכרחין לומר דר"ש דיליף מקרא ולא קאמר משום כולל משום דאזיל לשיטתו דל"ל כולל אבל לרבנן לא הו"מ להקשות לאסור יין מצוה מנ"ל כיון דלעיל ס"ד דיין מצוה היינו קידוש ול"ש לומר מגו דלא חל אקידוש ה"ה דלא חל איין רשות כדי שלא יתבטל כל דין הנזירות שבתורה וממילא אף בלי קרא ג"כ הי' ידעינן דחל משום כולל ורק השתא דחידש הש"ס דיין מצוה כגון שנשבע מקודם שאשתה א"כ בזה תו ל"ש כולל די"ל להיפוך מגו דלא חל איין מצוה ה"ה דלא חל איין רשות ואין לומר דהרי יתבטל דין הנזירות שבתורה ז"א דמשכחת דין נזירות שבתורה כגון בלא הי' נשבע מקודם לשתות וכיון די"ל להיפוך מגו דלא חל איין מצוה ה"ה דלא חל איין רשות תו ל"ש כולל ושפיר רק השתא יוכל הש"ס להקשות ולרבנן לאסור יין מצוה מנ"ל ודו"ק היטב: א' לסדר פקד יפקד תרח"ץ לפ"ק פה ראדאמישלא יע"א. חיים ענגיל