שו"ת מהר"ש ו פט

ע"י הפאסט לבעלי הפאבריקען אשר במדינתינו, ועבור זה מקבל השליח תמיד איזה פראצענט עבור טרחתו. אמנם שמעון השליח פשע ולא שלח את המעות מיד כי אם אחרי שני שבועות ועי"ז גרם היזק גדול להמשלח ע"י השתנות הוואלוטען כאשר רגיל להיות בעתים הללו, ועתה תובע ראובן את הפסדו. ע"כ השאלה: ד) הנה כת"ה הביא מדברי הח"ס סימן קע"ח דבקיבל עליו לקנות פירות ולא קנה דצריך לשלם הפסידו וסברתו דנהי דמבטל כיסו של חבירו פטור דל"ה רק גרמא מ"מ בקיבל עליו לשלם אף בדיבור בעלמא מחייב, ובאמת כ"כ גם במרדכי פ' הגוזל ועיין בשו"ת ד"ח חו"מ סימן י' והסברא י"ל דידוע שיטת התוספות בכורות י"ח דבמידי דמצוה מיקני בדיבור בעלמא והסברא דעיקר הקנין הוא רק לגלות שמחייב א"ע בלבו, וא"כ במידי דמצוה הוי כגלוי מחשבת הלב דמקנה בלב שלם שוב מהני אף בדיבור, ועיין באב"מ סימן ל"ו ובמנ"ח מצוה שמ"ב פכ"פ היכי דהוי עכ"פ בכלל גרמא בניזקין ועובר איסור תורה כמ"ש בשו"ת שארית יוסף ועיין שו"ת בי"צ חאה"ע סי' ס"ג, א"כ אם מקבל עליו בדיבור לשלם לו ההיזק אנן סהדי דמקבל עליו בלב שלם עכ"פ כל זה אם קיבל עליו לשלם לו הפסידו אבל בלא זה אף שיש כמה פוסקים דשומר חייב אף בגרמא כמפורש בחו"מ סימן קפ"ו דאם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה והעירו בנה"מ ושערי משפט דהא כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. ובאמת לפימ"ש בתוס' ב"מ דס"ה דיש לחלק בין נחית אדעתא דגזלנותא ניחא, אך מקצת פוסקים כתבו דשותף חשוב כשומר ומתחייב אף בגרמא אך באמת בזה יש מחלוקת הפוסקים וקשה להוציא ממון ובפרט בנ"ד שקיבל ממנו מעות מדינה זו ושלחה לסוחרים שבמדינה זו, ודעת הש"ך בסי' שס"ג דאף בשומר יוכל לומר הרי שלך לפניך דלא כשי' מהרש"ל: ה) ובפרט שבאמת במדינה זו אין שינוי בשער אף שהמשלח הוא ממדינה אחרת והי' יכול לקבל מטבע מדינתו ביוקר מ"מ חשוב בחזרתו בכלל היזק שא"נ כידוע מה שנסתפק הפרמ"ג או"ח סי' תרנ"ו במי שלקח מחבירו אתרוג בלא קנין ומחזירו אחר החג די"ל הרי שלך לפניך והגם דהפמ"ג כתב וזה לא שמענו, הטעם דכ"ע רואין שנפסל מעתה למצוה ואינו שוה כלום ולא דמי לחמץ שעעה"פ דשם אינו ניכר אם זה החמץ עבר עליו הפסח, והחמץ אחר שוה עכשיו כמו שהיה שוה קודם הפסח אבל הכא כ"ע רואין דאחר החג אינו שוה. וכמ"ש בשו"ת פמ"א דסוגר חנותו של חבירו ומחזירו לאחר היריד דחשיב היזק ניכר אבל בנ"ד לבני מדינה זו אינו ניכר ההיזק ואף דהמשלח יש לו הפסד מ"מ י"ל דחשיב היזק שא"נ וגם ל"ח ברי הזיקו דבכל יום משתנה השער, ע"כ לפענ"ד קשה לחייב השליח לשלם מכיסו, כנלע"ד בס"ד להלכה ולמעשה, ומחמת תשות כחי קצרתי: באעה"ח ב' ויקהל תרפ"ז לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"ג. להרב הה"ג כש"ת מוה"ר דוב ברוך נ"י מוצ"ד בק"ק דעמביץ. בדבר שאלתו באחד שהרשה לחבירו להניח בחצירו שלשה חתיכות עצים הראוים לבנין, ואח"ז השכיר לו מקום החצר על משך זמן ונקצב דמי השכירות, אך השוכר לא נתן דמי השכירות ולא הניח שם אח"ז שום סחורה רק הג' חתיכות עצים הי' מונחים שם כמו מקדם. ולעומת זה המשכיר זרע במקום החצר והמשכיר טוען כי לא מיחה בידו מלהשתמש כחפצו ומה שזרע קצת בחצירו מחמת כי הי' מקום פנוי וחישב שלא יקפיד השוכר. זה תורף השאלה: א) הנה זה מוסכם דשכירות נקנה בשימוש לענין שלא יוכל לחזור משכירות כמ"ש במח"א ה"ש סי' א' וכן פסק בקצה"ח סי' קפ"ט ונה"מ סי' קצ"ב ובספרי הבאתי ראי' לזה מרש"י ב"מ מ"ח. אך עיקר הספק בנ"ד כיון שהעצים הי' מונחים שמה קודם השכירות א"כ אחר השכירות לא עשה מעשה חדשה א"כ בתחילה שהניח העצים לא היה לשם קנין ואח"כ לא עשה מעשה חדשה. ודבר כזה מבואר במח"א ה"ש סי' ל"ג בשם הרדב"ז דל"מ אם לא עשה מעשה חדשה. ועיין בסמ"ע סימן שט"ו שהביא באחד השכיר מפסח עד עצרת וקבלה לביתו בפורים בתורת חסד דל"ח קנין כיון שלא החזיק בשנה שראוי לקנין. אך באמת שם מיירי שרוצה לחזור מן המקח קודם שנשלם זמן השכירות הראשון א"כ לא ניכר שמשתמש בו בתורת שכירות החדש ולכך שפיר לא קני' ע"י השימוש אשנה הבא וכן בדינו דהסמ"ע מיירי שרצונו לחזור קודם שהתחיל זמן השכירות שפיר לא קני' בשימוש דקודם הזמן כיון דאז לא הי' השימוש בתורת קנין השכירות רק בתורת חסד. אבל כאן דבתחילה היה ביד הבעה"ב לדחותו בכל שנה מלהשתמש שמה בהנחת השלשה עצים א"כ הוי כהניח שמה עצים מחדש בתורת שכירות וחשיב קנין ובפרט די"ל דבשלמא אם הי' רוצה לחזור מהשכירות ולקח משם העצים במשך זמן השכירות והמשכיר הי' תובעו, שכבר נתחייב לשלם לו על ידי הנחת העצים הי' מקום להסתפק כיון דהעצים הי' מונחים שמה מקודם ל"ח קנין. אבל בנ"ד כיון דלא גילה דעתו שרוצה לחזור מהשכירות נלע"ד דבוודאי מחויב לשלם דמי השכירות: ב) ומה שנסתפק כת"ה מחמת שנשתמש המשכיר באיזה שימוש נראה שביטל השכירות. באמת אם כוונת המשכיר הי' להחזיר ולקנותו בוודאי ע"י שזרע חשיב כקנין חדש ועיין במשפט שלום סימן קפ"ט שכתב דאם הי' הקנין בדשלב"ל רק שחל מטעם חיוב הגוף מהני מחילה אף לשיטת הרמ"א בסי' קפ"ט ועיי"ש במש"ש שהביא בשם הרא"ש דאם הי' סטימתא בדשלב"ל בעי לחזור ולהקנותו וכאן אם נראה שהזריעה הי' בתורת חזרה מהשכירות בוודאי דלא הי' צריך לשלם לו אך אם נראה כדברי המשכיר ולא הי' בתורת מחילת השכירות בוודאי השכירות קיים, רק ישומו כמה הנאת המשכיר על ידי הזריעה כזה ינכה לו