שו"ת מהר"ש ו פז

משה וישראל מוכח דסמך אדעתא דרבנן. וכיון דתיקנו חז"ל שהעבד יהי' משוחרר משום דיצא עליו שם ב"ח א"כ ממילא כוונתו ג"כ שיהי' משוחרר בכל ענין – ולפי דברי הרא"ש הנ"ל אף אם הדבר הי' חשיב ספק אם גמר שחרורו בכל ענין מ"מ ל"מ טענת השכ"מ דכיון דעכ"פ יש סברא שנתכווין לשחררו בכל ענין שוב עכ"פ ל"ח בכלל דברים שבלב כל אדם. א"כ אף אם לא היה בדעתו לשחררו רק אם ימות אפ"ה ל"מ דברים שבלב לבטל שחרור ברור בשטר ואכמ"ל (ובשיטת הרשב"א עיין בתוס' כתובות ע"ו ובפנ"י שם): ג) בקיצור לפענ"ד בלי התרה ע"י חכם קשה להתיר דאף א"נ דס' צדקה גם כן ל"ח רק כספק ממון ואמרינן המע"ה מ"מ י"ל דבנדר הואיל דאפשר בשאלה חשיב דשיל"מ כמפורש בש"ס דנדרים דנ"ט – וא"כ נודע שיטת כמ"פ דבדבשיל"מ אפילו רוב להיתר ל"מ ועיין במג"א או"ח סימן תקי"ג ובר"ן פ"ק דביצה ובס' סידורו של שבת ובפרט חזקת ממון דל"ח חזקה המכרעת כמ"ש במהרי"ט ועיין נה"מ סימן ל"ב בוודאי נהי דגזה"כ דמספק אין מוציאין ממון מ"מ י"ל בדשיל"מ מחמירין. אבל עכ"פ ע"י חרטה ממ"נ מהני א"נ דלא מועיל התרה שחשוב נדר בעת צרה שוב ל"ח דשיל"מ וכמ"ש הר"ן ז"ל פסחים ד"ל דגם אי מדרבנן אין לו מתירין ל"ח דשיל"מ שוב הוי ספק ממון ולקולא ואי ל"ח נדר בעת צרה כשיטת המהרלב"ח א"כ שוב מועיל התרה ובפרט דעל ידי התרה חשיב ס"ס להתיר שמא לא חל הנדר רק על זמן מועט ושמא כשי' הרשב"א אם לא אמרה בתנאי ל"ח נדר בעת צרה וכיון דעכ"פ מה"ת גם נדר בעת צרה מהני התרה שוב הוי ס"ס לענין איסור דרבנן בכה"ג מפורש בנוב"י דמהני גם נגד חדא ע"כ לפענ"ד אם תתחרט ע"ז שלא אמרה בפירוש רק על זמן מועט יוכלו להתיר לה – עוד י"ל כיון שלא אמרה בפירוש לקופת א"י רק הרשות בידה ליתן לאיזה עני א"כ בנדרה לעניים שאינם מבוררין יש צירוף שי' המהרי"ט דאמרינן בזה אין ברירה ובח"ס חו"מ מפלפל בזה הגם דלדינא קשה לסמוך על זה מ"מ חשיב עכ"פ צירוף להתיר ועכ"פ ע"י שאלת חכם בוודאי יש להתיר ואכמ"ל. והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח א' ברכה י"ג תשרי תרפד"ל קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ס"א. להרב הגאון חו"ב מו"ה משה ישראל פעלדמאנן נ"י האב"ד דק"ק דרעגמערעשט והגליל יע"א. בדבר איש ואשתו שנולד ביניהם סכסוכים שהבעל אינו רוצה לדור עמה בטענת כי הילדה שמחזקת אצלה אומר הבעל שאינה שלה רק קנתה מאיש אחר – וישבו בי"ד לתווך ביניהם ויצא הפס"ד שתבדוק עפ"י רופאים שיגידו אם כבר היה ולד ברחמה ואם לא יוכלו הרופאים לברר תשבע שהילד שלה ואח"כ הי' עדות מכמה נשים שראו שהניקה את הילדה גם ראו חלב יוצא מדדיה וגם איש אחד העיד כי הילדה בכתה ונתנה לה להניק ופסקה מלבכות – ודיין אחד מערער כי עדות נשים לא מהני להוציא ממון ופלפל בדברי הנובי"ת חו"מ סימן נ"ח מש"כ מל דברי הרמ"א חו"מ סימן ל"ה עכת"ד השאלה: א) והנה בדיקת רופאים בוודאי מהני אם יכירו שכבר נפטר רחמה כמ"ש בספרי ח"ב סימן ב' דיכולין לברר ע"י רופאים. אם היא עוד בתולה והגם דהטו"ז העיר דשמא זינתה שלא כדרכה אך יפה כתב בא"ה דעיקר החשש בנסתרה עם נכרי משום דרוב עכו"ם פריצין בעריות – והנה בנכרי עפ"י הרוב בא עליה כדרכה וכיון דכאן צריכין לחוש רק למיעוט שבא עליה שלא כדרכה שוב י"ל שהיה מן המיעוט שלא בעלה כלל. ושוב יש לאוקמה אחזקת היתר עכ"פ אם מסתכלין ע"י מוטער-שפיעגעל ויגידו שכבר הי' ולד במעיה שפיר נאמנים כמ"ש בספרי ח"ג סי' פ"ד ובפרט כיון שעכ"פ נתחייב לה בשכ"ו בשעת הנשואין ורק הוא רוצה לפטור א"ע בסיבה שנתהווה אח"כ וכיון שעכ"פ לפי אמירת הרופאים לא הפסידה זכותה נהי שאפשר לומר דדיבורם לא חשיב בירור עכ"פ מועיל למחזיק חיוב הראשון שהי' עליו בשעת הנישואין וכמו שכתב המהר"י סימן קל"א דספק מחילה ל"מ נגד חיוב וודאי אף שהנתבע מוחזק ואף דבבעי דבבריא היאך בש"ס ב"ב דקל"ב נשאר בתיקו אפ"ה שי' רוב הפוסקים דמפסדת כתובתה וחזינן דס"ל מחילה מועיל לפטור מ"מ י"ל גבי כתובה דלא נתנה לגבות מחיים עכ"פ שנולד ספק קודם שהגיע זמן הפרעון הוי כמו ס' על התחלת החיוב וכמ"ש הבי"מ סי' קע"ח דאף בטען הלוה בחייו איני יודע אם פרעתיך אפ"ה כשמת אינו יכול לגבות מן היורשים דלגבי היורש הוי ס' על התחלת החיוב ועיין בספרי ח"ב סוס"י מ"ו ובחלק א' סי' ל"ה פלפלתי בדברי ההפלאה שכ' בהא דפליגו ר"ג ור' יהושע כתובות דף י"ב ע"ב גבי משארסתני נאנסתי דמנה גובה גם לר' יהושע משום דאף בזנות ברצון תחתיו דלגבי מנה דעכ"פ נתחייב לה בוודאי בשעת נשואין למ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה א"כ נהי דיש ספק שמא זינתה תחתיו ברצון מ"מ חשיב א"י אם פרעתיך ולפ"ז י"ל בכתובה דלא ניתנה לגבות מחיים חשיב כמו ספק על תחילת החיוב וכמ"ש הש"ך בסי' פ"ב כמו כל מיגו להוציא אף דיש לה שטר דהא לא לוה ממנה ואם זינתה לא התחיל השטר עכ"פ יש לחלק דבכתובה דלא נתנה לגבות מחיים הוי כמו ספק על תחילת החיוב אבל הכא לענין חיוב שכ"ו שהתחיל תיכף החיוב בשעת הנישואין רק אח"כ נולד איזה ספק שמא הפסידה זכותה. כל שיש רגלים לדבר שלא נשתנה הדבר מס' א"א לקלקל זכותה: ב) והנה לכאורה הי' מקום לומר בהא דבעי דבבריא היאך פסקינן דמפסדת כתובתה אף דנשאר בתיקו ושי' המהרי"ט דספק מחילה ל"מ נגד חיוב וודאי – עכ"פ מה שכתבתי בספרי ח"ג סימן פ"ו דאם אחד יש על חבירו ס' תביעה דאינו רק דרבנן והוא חייב לחבירו ממון מצד אחר דאינו יכול לעכבו דהדרא קושית מהר"י באסאן דהוי ספק גזל דרבנן וסד"ר להקל ה"נ אם חייב לחבירו ממון מה"ת אז ספק מחילה לא מהני דהוי