שו"ת מהר"ש ו פו

לגמור ההלואה רק ע"י כתיבת השטר א"כ ידע המלוה בבירור שיעשה הלוה שטר א"כ חשיב ברי הזיקא וה"ה במכר דשלב"ל דהי' המדובר שהמוכר רביא לו הפירות א"כ חשיב ברי הזיקא אבל הכא לא היה מדובר דהלוקח יביא עגלות ממקומו שהי' יכול לשכור עגלות במקום המוכר א"כ ל"ח ברי הזיקא די"ל דהמוכר סבר שלא יקח עגלות מבית הלוקח – וגם יש שיטת כ"פ דהיזק שאדם עושה בעצמו אף שהוא בגרמת חבירו אפ"ה א"צ לשלם עיין באה"ע סימן נ' בחוזר משידוכין אי צריך לשלם דמי הסעודה ע"כ בקיצור אם הי' מדובר בפירוש דהלוקח יבוא עם עגלות א"כ שפיר חשיב ברי הזיקא דהלוקח ס"ד שלא ירצה לקבל מש"פ ולפסול לעדות אבל אם לא הי' מדובר בפירוש שיבוא עם עגלות והי' יכול לשכור עגלות במקום המוכר א"כ י"ל דל"ח ברי הזיקא וגם יש צירוף שיטה הנ"ל דהיזק שאדם עושה בעצמו אף דהוא בגרמת חבירו א"צ לשלם א"כ שוב קשה להוציא ממנו ועיין שו"ת בית יצחק חאה"ע סימן ק"מ שנסתפק בזה אי חייב לשלם הוצאות כן נראה לענ"ד ברור לדינא: באעה"ח יום ה' י"ב מנחם אב תרפ"א לפ"ק פה מרחץ הארשפאלווא יע"א. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא סימן ס'. להרב המאוה"ג מו"ה חיים יודא נ"י חתן הה"ג ר' משה שפיטצער ז"ל מוצד"ק מונקאטש יצ"ו. בדבר אשה שנדרה בעת חולי בנה סך לצדקה ונתנה ועוד נדרה ליתן בכל יום כתר אחד או לקופת ארץ ישראל או לעניים אחרים. ובנה נתרפא ת"ל. וכבר נותנת כך ערך שלשה חדשים ונסתפק אי חל עליה החיוב לעולם: א) הנה באמת בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ה קיי"ל דל"מ התרה ולשיטת הש"ך ז"ל גם בדיעבד ל"מ התרה בנדר בעת צרה דהוי כקיבל טובה מהש"י עבור נדרו ול"מ התרה – אף דלשי' המהרלב"ח סי' ג' מביאו הפת"ש אם לא אמר בפירוש ע"מ שיחי' בני ל"ח בכלל נודר בעת צרה אך בש"ע אין מפורש חילוק זה – ובספרי ח"א סימן ס"ב הערותי דלשיטת הפוסקים דגם בנדר עד"ר מהני התרה. ומכ"ש בנדר בעת צרה דקיל מעד"ר בוודאי רק מדרבנן ל"מ התרה. א"כ כיון דלשי' המהרלב"ח בלא אמר ע"מ שיחי' בני ל"ח בכלל נודר בעת צרה א"כ לדידן הוי ספק דרבנן והוי לקולא. וכתבתי דעכ"פ קודם ההיתר חכם היה בוודאי איסור א"כ כיון שיש ספק דלא מועיל היתר עכ"פ מדרבנן שוב הוי סד"ר נגד ח"א. ואף שי"ל כיון דחכם עוקר נדר מעיקרו א"כ שוב ל"ח נגד ח"א דחשיב כאלו לא התחיל האיסור מ"מ הבאתי דברי הש"ש שהוכיח מש"ס יבמות דף פ"ח דרוצה ללמוד דע"א נאמן נגד ח"א מהא דנאמן לומר ששאל על הקדש אף דחכם עוקר נדר מעיקרו א"כ ליכא ח"א אלא ע"כ כיון דעד עתה הי' לו שם איסור בבירור נהי שי"ל שנתהווה מעשה לבטל השם איסור מעיקרו מ"מ חשיב נגד ח"א. ועיין תוספות פסחים דמ"ד ע"ב דכתב דנזיר נמי אי מתשיל אין זה היתר לדבר שנאסר שהחכם עוקר נדר מעיקרו ונמצא שלא נאסר מעולם וצ"ע עכ"פ גם הכא חשיב סד"ר נגד ח"א – עכ"פ בנ"ד י"ל דהוי ס"ס להחמיר ס' שמא אמרה בפי' ע"מ שיחי' בני ושמא גם בסתם חשיב בכלל נדר בעת צרה וס"ס להחמיר גם בדרבנן מחמירין כמ"ש המל"מ פ"ד מבכורות ופמ"ג יו"ד סי' ק"י ובפרט הכא חשיב נגד ח"א – אך באמת בגוף הדבר כיון שלא פירשה על איזה זמן נדרה א"כ תלוי במחלוקת הפוסקים במקבל עליו לזון את חבירו סתם דלשי' כמה פוסקים יוכל לפטור א"ע בזמן מועט. ורק אם אמר שיתן לו מאה זהובים לשנה צריך ליתן עכ"פ שנה אחת וגם בפטרוהו ממס ואף במס שאינו נוהג רק פעם אחת בשנה אפ"ה אינו נפטר רק שנה אחת כמפורש בש"ך חו"מ סימן ס' ס"ק ט"ז ובסי' קס"ג ואף דבמס חשיבי הבעלים מוחזקים אפ"ה ספק פטור אינו מוציא מידי וודאי חיוב וכמפורש בש"ך חו"מ סימן מ"ב ס"ק י"ח דבספק אם פטרוהו גם מפדיון שבוים דמס' אינו נפטר וכמ"ש המהרי"ט סימן קל"א דס' מחילה ל"מ נגד חיוב וודאי. עכ"פ מפורש שיטת כמה פוסקים דבחיוב ממון אם לא פירש זמן יוכל לפטור א"ע בזמן מועט: ב) והגם דבח"ס חו"מ סימן ט' משמע דבנודר לעני יש לחייבו כ"ז שיצטרך – עיקר טעמא משום דס"ל דבס' צדקה אזלינן לחומרא כמו דאמרינן סתם נדרים להחמיר. ועיין ח"ס יו"ד סי' ר"מ – אך באמת לשיטת רוב הפוסקים גם בס' צדקה היכא דיש חמ"ק אזלינן לקולא כשיטת הר"ן ז"ל נדרים ד"ז וכתב בספר ברוך טעם דממילא ליכא בל יחל כיון דהתורה אמרה דניזיל לקולא בספק ממון – ואף דבאיבעיא דשכ"מ שהקדיש בש"ס ב"ב דקמ"ח דכתב דל"ח אומדנא ברורה דנתכוין רק אם ימות אבל לא אם יבריא כיון דעכ"פ יש ספק שמא גמר ומקדיש בכל ענין שוב ל"ח בכלל דברים שבלב כל אדם דיוכל השכ"מ לחזור ושוב דברים שבלב ל"מ ועיין בקצה"ח סימן ר"נ – וכמ"ש המל"מ פי"ז מטוען בשם הרשב"א ז"ל דגם בקנין קרקע אם נמכר בוודאי רק הספק בתנאי שוב ל"מ ס' בתנאי לבטל קנין ברור. גם בש"ע מביא שיטת המחמירין בס' צדקה – ועיין בספרי ח"ב סי' מ"ו וסי' ס' הבאתי שיטת רוב הפוסקים דגם בס' צדקה היכא שיש חמ"ק להבעלים אזלינן לקולא – א"כ כיון שיש ס' על איזה זמן נדרה שוב תוכל לפטור א"ע בזמן מועט כשיטת הפוסקים דמביא הש"ך שם בסימן ס' שיוכל לפטור א"ע בזמן מועט ובפרט שיש ס"ס להיתר שמא לא קיבלה הנדר אלעולם ושמא כשיטת המהרלב"ח דבלא אמרה בתנאי ל"ח נדר בעת צרה – והנה לפי דברי הרא"ש הנ"ל העליתי בחידושי אהא דאמרינן בש"ס גיטין ד"ט ע"א דשכ"מ שכ' כל נכסיו לעבד והבריא דאינו חתר בעבד משום דיצא עליו שם ב"ח וכתבו בתוספות אע"פ דאמרי' לדעתו דכוון רק אם ימות מ"מ אמרינן דנתכוון כמו שיפרשו חז"ל לשונו וכן כתב תוספות במס' שבועות ד"כ ובתוספות מנחות דף ס"ג ובפרט בקידושין קאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כתבו בתוס' ב"ב דמ"ח וכתובות ד"כ דכיון דאמר כדת