שו"ת מהר"ש ו פה

ב) אך באמת שם עכ"פ יש חשע"ש המסייע דוודאי נתן להפועלים המעות שפיר נהי די"ל חשע"ש לא מהני להוציא ממון. דלרוב הפוסקי' אף באיסור תורה לא מהני חשע"ש ומכ"ש בממון דגם רוב אינו מועיל בזה כתב הש"ך כיון דעכ"פ צריך לשלם לאחד איתרע ח"מ ושוב מהני חשע"ש וכמ"ש הקצה"ח סימן ר"ס דבקרקע מהני רוב להוציא מחמ"ק. אבל הכא דהוי ספק גמור שפיר א"י להוציא מיד השליש. והגם דהי' עוד מקום לומר א"נ דהוי ספק גמור אי אמרינן תן כזכי במתנה א"כ י"ל כיון דהבעלים אינם תובעים המעות בחזרה רק הספק אי מחויב מדין מזיק א"כ י"ל דעכ"פ אף א"נ דלא זכו ראשי הקהלה עוד בהמעות מ"מ עכ"פ אם לא הי' ניתן המעות לאחר הי' הבעלים מסכימים ליתן לראשי הקהלה. א"כ הוי עכ"פ כגורם שלא ליתן מתנה לאחד שכתב ברמב"ן דחשיב גרמא ועיין בקצה"ח סימן נ"ה א"כ י"ל דנודע סברת מהר"י באסין דמש"ה ספק ממון לקולא אף דהוי ספק גזל משום דגם אצל השני יהיה ג"כ ספק גזל. א"כ הכא דעכ"פ תשוב גרמא וחייב לצאת ידי שמים, א"כ אצל חבירו לא יהיה ספק גזל ושוב אצלו יהי' ספק גזל. וכבר נאמר סברא זו בח"ס לענין ספק ריבית קציצה – אך באמת שיטה הסוברת דבמתנה לא אמרינן תן כזכי מובא בסתם ושיטה השני' בשם י"א א"כ שיטה הראשונה עיקר: ג) ומה שהביא כת"ה די"ל דציבור דינם כעניים. באמת שם בב"ב דמ"ג מיירי באין להם להציבור ס"ת אחרת ועיין שו"ת בית יצחק סי' פ"א ובתשובה לקלאסני בארתי בזה ועיין שו"ת מהר"ש חיה סי' מ"ז] וחוץ לזה אפי' אם הי' המקבל עני מ"מ נודע שיטת התוספות קידושין כ"ט דבאינו מתכוון למסור להקדש לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה ולכך בקונה מהקדש צריך קנין המועיל ועיין שו"ת בית שלמה חו"מ סימן י"ז שבתורת שכר פעולה אין חילוק בין עני לעשיר ועיין קצה"ח סימן פ"א ובפרט כיון דלא אמר להשליח ליתן המתנה רק באופן שיתנו לו רשות לקבור המת ונהי די"ל דל"ח בכלל מתנה באונס כיון דמקבל טובה מהם כמפורש ברמ"א יו"ד סימן רל"ב בשם המהרי"ק ובפר"ד. ועיין חו"מ סימן רמ"ב דכותב כל נכסיו לאשתו קודם הנישואין דל"ח אונס גמור מ"מ עכ"פ לא רצה לזכות להם המעות עד שיתנו רשות לקבור המת ויותר מזה מפורש בחו"מ סימן ס"ו בנותן מעות לחבירו על קניית שט"ח דכ"ז שלא הי' כומ"ס אינו חייב באונסין ועיי"ש בקצה"ח ונה"מ דכ"ז שלא נגמר הקנין לא נתן רשות להשתמש במעות א"כ מכ"ש הכא דלא מסר המעות לראש הקהל בעצמו בוודאי דלא נתכוון לזכות להם המעות רק אחר שיתנו רשות לקבור וכיון דראש הקהל נתן רשות ולא רצה ליקח המעות א"כ שוב נשאר המעות בחזקת הנותן ואף די"ל דראש הקהל בעצמו לא יוכל למחול מעות הקהל, חוץ לזה אינו דבר ברור דסתם מינוי ראשים הוא לכל דבר שבממון ובפרט בממון דלא זכו עדיין. ועיקר קבלת המעות הוא שלא ביושר ע"כ אם רה"ק וויתר על זכותו בוודאי דא"י כעת לתבוע מיד השליח וז"ב בס"ד: באעה"ח א' תשא תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ט. לכבוד מחותני הרה"ג חו"ב מו"ה שמואל דוד הכהן פר"מ ז"ל מוצד"ק חוסט יצ"ו. בדבר שאלתו באחד שקנה סחורה אצל חבירו ונתן דראהן ובא עם עגלות ליקח הסחורה והמוכר חזר בו וקיבל מי שפרע ונסתפק כת"ה אם עכ"פ מחויב לשלם לו ההפסד משכירות העגלות: א) והנה יפה הביא כת"ה מדברי הש"ע חו"מ סימן ל"ט דבהבטיחו להלוות לו וכתב לו שטר אע"פ דלשי' הרשב"א ז"ל יוכל לחזור בו מ"מ מחויב לשלם לו שכר הסופר וגם משו"ת הרעק"א במכר דבר שלא בא לעולם והביא לו הסחורה וחוזר בו הלוקח אפ"ה צריך לשלם לו שכר העגלות – הנה באמת י"ל דאף אי נימא דבמכר לו דשלב"ל א"צ לשלם לו ההוצאות – באמת הא דל"מ קנין בדשלב"ל לשיטת הרבה פוסקים הטעם משום דלא סמכא דעתי' ומש"ה כתב בישועות יעקב דאף במקנה ביחד עם דבר הבא לעולם מ"מ כיון דליכא ס"ד על הדשלב"ל ל"מ אף במקנה ביחד ולא דמי להא דהקנה קרקע ומטבע בחליפין ע"ש א"כ כיון דהא דלא מהני קנין בדשלב"ל משום דליכא ס"ד א"כ לא היה לו לעשות ההוצאות כ"ז שלא אמר לו חבירו שיקבל הסחורה אחר שבא לעולם מש"ה יש חולקין בדין דשו"ת רעק"א ז"ל – אבל הכא בקנה בכסף לחוד נהי שיכול לחזור בו ע"י קבלת מש"פ אבל לשיטת כ"פ מי שמקבל מש"פ נפסל לעדות א"כ שפיר י"ל דהלוקח סמך דעתו שבוודאי לא ירצה המוכר לקבל מש"פ וליפסל לעדות וכיון שהי' ס"ד שפיר י"ל דמחויב לשלם לו הפסד הוצאות העגלות אך לכאורה י"ל להיפך דרק שם בדשלב"ל כיון דלא משכחת שום קנין א"כ מה הי' להמוכר לעשות לחזק הקנין ושוב י"ל דהמוכר סמך אדעתי' שבוודאי יקבל המקח משום דליקו בהימנותא כמפורש בש"ס ב"מ ס"ז דמש"ה בפירות דקל אם שמיט ואכיל לא מפקינן מני' וא"כ שפיר סמך להביא הסחורה ושוב חייב לשלם לו ההפסד אבל בקנה בכסף אם הי' מתנה שיקנה בכסף לחוד היה מועיל לשיטת הנמ"י דלא כהש"ך וכמ"ש במחנה אפרים שוב מדלא התנה ע"כ שהי' בדעתו שיוכל לחזור בו מי קבלת מש"פ ושוב לא היה לעשות הוצאות: ב) ולכאורה י"ל דדמי להא דכתב הרשב"ם ז"ל ב"ב דצ"ב דלשמואל דס"ל אין הולכין בממון בתר רוב א"כ אם באמת זבין רק לרדיא הי' לו להתנות ומדלא התנה ע"כ דזבין באמת לשחיטה ועיין בס' מרן בעל ד"ח על הסדרות מ"ש בזה בסוגיא דקדשה בסבלונות – אך באמת יש לחלק דשם ידע דבלי התנאי יטעון הלוקח דזבין לשחיטה ולא יוכל להוציא ממנו א"כ הי' לו להתנות אבל הכא י"ל דס"ד דגם בלי התנאי לא יחזור כיון דצריך לקבל מש"פ ומיפסל לעדות א"כ סמך אחזקת כשרות של המוכר ושוב הי' לו לעשות ההוצאות אך באמת יש לומר דוקא שם דלא הי' אפשר