שו"ת מהר"ש ו פד

בה עיי"ש מבואר דבמעוברת דם טהור שכיח ה"ה די"ל דראיה ממכה שבמר"ג שכיח גם במעוברת א"כ מסתבר טפי שהדם בא ממקום מר"ג מלומר הדר מר"ג למקור כדי שלא לסתור חזקת סילוק דם שלה כנלע"ד להבין דברי הפמ"א וז"ב – אך לדינא קשה לסמוך עליו – אך אם אפשר בבדיקת מהרי"ו שפיר הי' מועיל אף בלי הרגשת כאב חדא דבאם אינה מוצאת רק במר"ג מועיל בדיקת מהרי"ו אף בלי הרגשת כאב בשלמא אם אינה מוצאת רק על העד אחר הטלת מר"ג אז ל"מ בדיקת מהרי"ו בלי כאב ואם מצאה במר"ג וגם אח"כ אז יש ב' דיעות אי מהני בלי כאב וכמ"ש בחוו"ד שם לתרץ קושית הש"ך שם אבל אם מוצאת רק במר"ג בוודאי מהני בדיקת מהרי"ו אף בלי כאב ומכ"ש במעוברת בוודאי מהני בדיקת מהרי"ו וכמ"ש כת"ה בשם השיב משה והדברים נכונים לא מבעיא לשי' הנוב"י דהבדיקה הוא בירור שבא ממקום מר"ג והכאב הוא רק לגלות שלא נתרפא מכתה א"כ במעוברת דל"ש דם מקור יש להעמיד אחזקה דוודאי לא נתרפא מכתה ואף לשי' החוו"ד דל"ח בדיקה ברורה מ"מ כמו דמועיל התם בצירוף הכאב אף דכאב ל"ח כמכה מ"מ מהני כיון דיש שני הוכחות להיתר ה"ה דבדיקה בצירוף חזקת מעוברת מהני: ב) ובזה לא הבנתי מ"ש כת"ה דכעת א"א לבדוק בדיקת מהרי"ו מאי כוונתו אם כוונתו בשביל דליכא כאב הרי במעוברת יועיל גם בלי כאב ואי כוונתו דעכשיו לא תמצא גם במר"ג א"כ ממנ"פ כ"ז שלא תמצא גם במר"ג בוודאי תהי' טהורה ועכ"פ בבדיקה ג"פ סגי אף דלא מצאה כלום כמ"ש בדג"מ שם ע"כ פשיטא דבמעוברת מהני בדיקת מהרי"ו אף בלי כאב אך גם בכאב לחוד ג"כ יש להקל במעוברת ולסמוך על הדיעה המובא ברמ"א דכאב לחוד מהני ובצירוף דעת הפמ"א הנ"ל – ולכאורה י"ל לפמ"ש בנוב"ת סימן ק' דבכתם יש לומר כאב כמכה וא"כ בדם הנמצא במר"ג דאינו רק משום כתם אף לשיטת הר"ח ושוב י"ל בזה כאב כמכה אך באמת מוכח שם דרק בכתם דלית בי' שום צד ד"ת אז מהני כאב אבל בעד שאינו בדוק די"ל כסבורה הרגשת עד הוא ל"מ כאב וה"ה הכא דיש בו צד ד"ת י"ל דל"מ בו כאב כמכה ונהי דלשיטת הטו"ז כאב הוי עכ"פ כמכה שא"י אי מ"ד וא"כ אף דלשי' הטו"ז גם בשלא בש"וו ל"מ מכה שא"י אי מ"ד אפ"ה במעוברת דהיא בחזקת מסולקת דם י"ל דגם להטו"ז מהני מכה שא"י אי מ"ד ושוב י"ל דגם כאב מהני אך לשי' הנקה"כ כאב כ"ז שלא נתגלה שהוא בר דמים גרע ממכה שא"י אי מ"ד וי"ל דגם במעוברת ל"מ אבל עכ"פ יש לסמוך בכאב מכח צירוף שיטת הרמ"א או עפ"י בדיקת מהרי"ו אך לכאורה כ"ז בידוע שהיא מעוברת אבל כ"ז שלא הוכר עוברה אין לדונה למעוברת וסילוק דמים אין ראי' כמ"ש הס"ט דהא ווסת דרבנן ונהי דכאן הוי רק טומאת כתם ושוב י"ל דדרבנן מהני לדרבנן מ"מ הכא הא יש בו צד ד"ת והגם די"ל כמ"ש בספרי ח"א סימן ט"ו דהיכי דלא נצטרך לומר ע"י חשש ווסתה דראתה דם אז ווסת ד"ת וכמ"ש הנוב"י דעיקר הא דווסת דרבנן משום ח"ט א"כ הכא אדרבה ע"י סילוק ווסת יש הוכחה שהיא מעוברת אך באמת כיון דגם במעוברת יש חשש שמא דם מקור הוא צריכה עכ"פ שתדע בבירור שהיא מעוברת וכדמפורש בסימן ק"צ בהא דתולין תחתון בעליון דבעי יודעת שלא נזדקרה וכ' הס"ט דאף דקיי"ל בנמצא רק על חלוקה דתולין גם בנזדקרה אפ"ה כיון דיש דיעה המחמיר בנזדקרה גם בנמצא בחלוקה לחוד עכ"פ אין לתלות תחתון בעליון ועיי"ש בס"ט דאף בעליון אינו בדוק אפ"ה לא תלינן להקל ושוב בעי עכ"פ שתדע בבירור שהיא מעוברת אך על הרופא יש לסמוך כנודע משו"ת שם ארי' דעכשיו דרואין בשפיגעל הרופא נאמן לומר שהיא מעוברת ושוב מהני בדיקה גם בלי כאב ואם א"א בבדיקה ויהיה לה כאב אז יש להקל בצירוף דעת הפמ"א כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח א' אמור פתר"ל ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ח. להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מוה"ר ישראל שפירא חתן הגה"צ מזאכנע זצ"ל. בדבר שאלתו בנתנו לאחד שני מאות ר"כ עבור הקהל בצירוף החברה קדושה בעד נתינת רשות לקבור מת והראש הקהל ביקש בעד קופת הקהל שני מאות ואמר כי אם לא יתנו בעד הקהל הסך המבקש לא יקח כלום ומהסך הנ"ל ניתן להח"ק סך מאה ר"כ ומאה השניה נשארה ביד השליח שהיה בידו הסך והרה"ק ידע מזה ושתק ועתה נתן האיש המאה ר"כ לעני והרה"ק תובע כעת שיתנו הסך מאה ר"כ לקופת הקהל. זה תורף השאלה: א) הנה זה דבר פשוט דמעות הקהל יש לו דין ממון הדיוט אך כת"ה נסתפק דבמתנה לשיטה הראשונה לא אמרינן תן כזכי ודעה השני' הוא רק בשם י"א א"כ מספק אין יכול להוציא מיד המוחזק. אך לפי המבואר בש"ס ב"ב דף מ"ג דבאומר תנו ס"ת לאנשי עירי דחשובין כעניים. א"כ בעני שוב אמרינן תן כזכי. ולשיטת הסמ"ע והש"ך ל"מ שאלה ועיי"ש בקצה"ח דדמי לחוב וגם דדמי לשכ"מ דאמרינן גם במתנה תן כזכי ועיין בנוב"י מה"ת חו"מ סימן נ' שאינו גבאי ואין נותן לו ט"ה לחלק כפי רצונו דאין לו דין גזבר עיי"ש ובעיקר הדבר לכאורה הי' מקום לומר דאם נחשוב הדבר לספק אי אמרינן במתנה תן כזכי ורק מספק א"י להוציא המעות היה מקום לומר דכ"ז אם הי' רוצה הנותן לחזור שפיר י"ל דמספק א"י להוציא מחמ"ק דאף דא"נ דאמרינן תן כזכי הוי כהשליח תופס בשביל המקבל וכמ"ש ברמב"ן במלחמות ב"מ כ"ו דמש"ה ל"מ באבידה יאוש באתי לידו קודם יאוש בעלים משום דנעשה ידו כיד הבעלים. אבל כיון דהוי ספק אי אמרינן תן כזכי שוב מספק מוקמינן בחזקת מרא קמא. אבל הכא דאין הנותן חוזר רק הספק אם יוכל הראש הקהל לתבוע המעות. א"כ י"ל כיון דממ"נ לא ישאר המעות ביד השליש שוב זכות המקבל עדיף. וכמ"ש התוס' ב"ב דפ"א ובש"ך חו"מ סימן צ"א לענין חנוני על פנקסו: