שו"ת מהר"ש ו פג

איסור מבשל – ואפ"ה מדהוצרך לומר ההיתר משום דמצות לאו ליהנות ניתנו משמע דגם דרך סינון עכ"פ אסור בהנאה מדרבנן ושוב בנ"ד אף דלית ביה איסור בישול אפ"ה יש לאסור לערב בו חמאה מצד איסור הנאה – אך באמת אם נחליט דעכ"פ לית בי' משום איסור בישול רק מצד איסור הנאה הי' מקום לומר עפ"י מה דקי"ל דהמבשל חלב בחלב ואכלו דאין חייב משום אכילת בב"ח ושיטת התוספות דאיסור הנאה ל"ח בכלל מוסיף ולשיטת הרמב"ם ז"ל הנאת בב"ח ל"ח מוסיף משום דלית בי' מלקות כמ"ש בלח"מ – עכ"פ יש בו איסור הנאה דחלב מותר בהנאה אך לפימ"ש בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בנקודה הנפלאה מוכח דהיכי דלא חל איסור אכילת בב"ח ליכא גם איסור הנאה וא"כ הכא בחלב בחלב לית בי' איסור הנאה כלל ובאמת בדגול מרבבה סימן פ"ז סומך א"ע על שיטת הרמב"ם ז"ל להתיר אף בהנאה עכ"פ בהפס"מ ובפרט בנ"ד דחשיב דרך טיגון ולית בי' איסור בב"ח ד"ת נהי דנימא דעכ"פ גזרו בו גם איסור הנאה עכ"פ לענין חשש איסור הנאה דרבנן בוודאי יש לסמוך אשיטת הרמב"ם ז"ל דבחלב בחלב ליכא איסור הנאה דהוי עכ"פ ספק דרבנן ולקולא – אך באמת לשיטת כ"פ גם טיגון חשוב כמו בישול וא"כ יש בו איסור הנאה מה"ת ושוב קשה לסמוך על שי' הרמב"ם ז"ל הנ"ל: ב) ומה שהביאו ראי' מדברי השער אפרים הנ"ל דהא נימא דיתסור להדליקו לנר חנוכה מטעם מבשל וע"כ נשמע דטיגון ל"ח בישול – באמת י"ל עפ"י מ"ש הפמ"ג בעצמו בסי' ק"ה דרק בנתבשל הבשר וגם החלב כ"א לבדו ואח"כ נתבשל הבשר עם החלב אז אמרינן יש בישול אחר בישול אבל אם כבר נתבשל הבשר עם החלב ביחד אף בבישלו עוד הפעם ביחד ליכא איסור בישול חדש א"כ בעובדא דהשער אפרים כבר נתבשל השומן עם החמאה ביחד ושוב ליכא איסור בישול ועיין בברוך טעם שכתב בישוב דברי השער אפרים כנ"ל הואיל שכבר נתבשלו ביחד ולא ראה דברי הפמ"ג בסימן ק"ה ובספרי הארכתי בזה – עכ"פ שוב יש לומר דזה חשוב בישול והגם דמצד איסור הנאה הי' מקום לומר דחשוב ס"ס שמא טיגון ל"ח דרך בישול ד"ת ושוב ליכא איסור הנאה ד"ת ושמא כשיטת הרמב"ם דבמבשל חלב בחלב ליכא איסור הנאה ואף דלפמ"ש הפמ"ג גם אי טיגון ל"ח דרך בישול מ"מ אסור בהנאה מדרבנן מ"מ לענין דרבנן יש ספק שמא כשיטת הרמב"ם ז"ל והוי ס"ס בד"ת וספק אחד לענין דרבנן דמועיל כמו בספק אם נמלחו בציר דגים טמאים דאם יש ספק אם היה בו שמנונית דמותר מטעם ס"ס בד"ת וספק אחד בדרבנן אך כ"ז לענין איסור הנאה דיש צירוף שיטת הרמב"ם ז"ל יש לצרף הספק שמא טיגון ל"ח דרך בישול אבל מצד איסור בישול הוי ספק ד"ת שמא טיגון חשוב כמו בישול ויש בו איסור ד"ת אך מצד שכבר נתערב בהחלב דבר הפוגמו לגמרי וא"כ לא מבעיא לשיטת החוו"ד בסימן ק"ג דגם בב"ח נהי דשלא כדרך אכילתן אסור מ"מ נו"ט להפגם מותר כיון שנסרח עד שאינו ראוי לאוכלו מותר א"כ בוודאי ליכא חשש ואף לשיטת הכרתי ופלתי דגבי בב"ח גם נו"ט לפגם אסור מ"מ כ"ז אם כבר נעשה בב"ח קודם שנפגם וכבר חל עליו שם איסור בב"ח ל"מ. אף אם נעשה אח"כ לפגם אבל אם נפגם הבשר קודם שנתערב עם החמאה א"כ על הבשר הנסרח א"א לחול שם בב"ח עיין בפמ"ג סימן פ"ז בפתיחה א"כ הכא גם לענין חשש בישול יש כמה צדדים להתיר א' דטיגון ל"ח בישול והעיקר מצד דנפגם קודם הכנסת החמאה א"א לחול עליו איסור בב"ח ובפרט לענין הנאה יש עוד צירוף שיטת הרמב"ם דחלב בחלב ליכא איסור הנאה א"כ יש מקום להתיר אך שלא במקום הפסד אין רצוני להתיר אך בהפסד מרובה יש מקום להתיר. והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח עש"ק תשא כ"א אדר יום הילולא דרבינו הקדוש בעל נועם אלימלך זי"ע שנת בעזר"ת לפ"ק קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ז. להרב הה"ג מו"ה ישראל דאוויד ז"ל מוצד"ק לימאנוב יצ"ו. בדבר שאלתו באשה שמצאה דם במר"ג והיה לה כאב מקודם וגם בשעת הטלת מר"ג ואשה זו נראה שהיא מעוברת שכבר עברו אתה שבועות שלא ראתה וגם הרופא אומר שהיא מעוברת אלא הכרת עיבור עדיין ליכא ועשו לה תחבולות ופסק הכאב ומקודם החתונה שלה היה לה ווסת עד כה. זה תורף השאלה: א) וכת"ה הביא דברי הפמ"א דזקינה אינה חוששת לדם הנמצא במר"ג ובפת"ש תמה דהא גם זקינה חוששת לכתם ואפילו בקטנה דעת כמ"פ דכתם הנמצא על בשרה טמאה ורק בנמצא על חלוקה אמרי' שמא עברה ולאו אדעתי' עיין בס"ט רס"י ק"צ – ולענ"ד דברי הפמ"א א"ש בפשיטות דהא חזינן דזקינה תולה בילדה והטעם כיון דלא הרגישה אף דקיי"ל דבלא עברה בשוק של טבחים וודאי מגופה אתי אפ"ה אם יש קצת מקום לתלות תולין הואיל דהדעת מסתבר טפי שבא מהילדה מלומר שבא מזקינה דהיא בחזקת מסולקת דמים ובפרט שיש לה שני חזקות מסולקת דמים וחזקת טהרה ונהי דעכ"ח איתרע חזקת טהרה של אחת ומאי אולמא דהאי מהאי מ"מ עכ"פ חזקת מסולקת דם בתוקפו ה"ה לענין דם הנמצא במר"ג דוקא באשה שהיא בחזקת רואית אף דהדר מר"ג למקור ל"ש מ"מ גם מכה במקום מר"ג ל"ש ושוב יש לחוש שמא הרגישה וסבורה שהיא הרגשת מר"ג ונהי דהווי ס"ס בד"ת וספק אחד בדרבנן דשמא באמת לא היה הרגשה מ"מ עכ"פ טמאה משום כתם דהא לענין כתם לעולם יש ס"ס להתיר וכמ"ש הכ"מ ואפ"ה ל"מ ועכצ"ל כמ"ש המפורשים דמידי שניתקן על הס' גם ס"ס ל"מ והתינח באשה שאינה מסולקת דם אבל באשה שהיא בחזקת מסולקת דם תולין בכל מה דאפשר וכיון דעכ"פ יש מציאות שבא ממכה שבמקום מר"ג שוב תולין וכה"ג מקיל המנ"י במעוברת בארגשה ובדקה ולא מצאה ואף דתמה הס"ט דהא הורע חזקת טהרתה ע"י הרגשה מ"מ כתב די"ל דיש לתלות הרגשה זו במראה טהורה דבמעוברת ל"א רוב דמים טמאים