שו"ת מהר"ש ו פב

אם לא חזי' בשעתי' א"כ הוי ס"ס להחמיר בצד זה שמא הוא כבר אחר ג"י ושמא כשי' הרשב"א דגם בתוך ג' ימים משתנה במים ומפורש בתוס' כתובות ר"ט דס' אונס ל"מ מצטרף לס"ס לגבות כתובתה משום דיש ס"ס להיפך שמא ברצון ושמא נאנסה לאו תחתיו ועיין בפנ"י בכוונת דברי התוס' אך באמת להלכה י"ל דעכ"פ לשי' הסוברים דכל חשש אישתני אחר ג' ימים הוא רק דרבנן א"כ לשיטת הריב"ש גם במים ולא חזהו בשעתי' עכ"פ לא גרע מהכרה דאחר ג"י וליכא רק חשש דרבנן ובפרט שיש ס"ס שמא הוא עוד תוך ג"י ימים ושוב יש לצרף שיטת הסוברים דמי שלא ראה הטביעה ובפרט בשנים ל"צ חזי' בשעתי' – ובפרט ששני ערלים הכירו אותו בתוך שעה ואמרו מי הוא הנמצא אף שהגידו ע"י שאלה מ"מ בשאלת עכו"ם לעכו"ם חשוב מסל"ת היכא דליכא חשש ששקרו מאימת השופט ואף שלא אמרו בקישור דברים מ"מ להלכה קיי"ל מסל"ת ל"ב ק"ד כמפורש בב"ש סקמ"ח: ב) ובפרט כיון שאמרו הזשאנדארין שלא נשתנה צורתו משעה שהוציאו אותו מהמים עד שעה שראוהו אותו הישראלים א"כ חזינן דלא נשתנה ואין זה בכלל נגד קבלת חז"ל דיוכל להיות לפעמים שלא נשתנה רק מספק חוששין שמא נשתנה כמ"ש המהרי"ט סי' ל"א דעכ"פ בספק ג"י אמרו העדים שלא נשתנה פניו כלל מהני וה"ה הכא ובפרט שהכירו כל בגדיו בטב"ע ולשי' הב"ח בכל בגדיו ל"ח לשאלה ובפרט לשיטת הרא"ש כל חשש שאלה אינו רק דרבנן ועיין בספרי ח"א סי' מ"ט נ"א, ע"ו ובספרי ח"ב סי' קי"ח – ובכלים דלא מושלי גם לשיטת הריטב"א והב"י דס"ל דלמ"ד דסד"ר גם בכלים דל"מ חוששין לשאלה מ"מ כתב כנוב"י דאינו רק חשש דרבנן – ובפרט הכא דע"י הכרה של הערלים והישראלים חשוב כמו וודאי שהנמצא הוא איש זה שדנין עליו דהא יש כמה ספיקות להיתר רק די"ל דס"ס נגד ח"א ל"מ אבל עכ"פ הוא רק חשש דרבנן דכל ענין סמוך מיעוטא לח"א הוא רק דרבנן כמ"ש המהרש"א חולין די"א א"כ לענין חשש דרבנן סומכין אף אסימן אמצעי כמ"ש הנוב"י ושוב טב"ע בכלים דלא מושלי עכ"פ לא גרע מסי' אמצעי אף לשי' הריטב"א ל"ח לשאלה ואף שיש לחוש שגוף הבגדים חשוב בכלל כלים דמושלי ושכח שמה המכתבים כמ"ש בא"מ בתשו' לבעל ספר יהושיע ובשו"ת ד"ח ח"ב סימן מ"ז אך באמת כ"פ חולקים דגם אם משאיל הבגד נוטל משם הכתבים הנצרכים לו וגם לענין חשש דרבנן מצטרפין שי' הש"ך סי' ס"ה דל"ח כלל לשאלה ובפרט שמצאו גם קצת עיקום באבר והגם שלא צמצם המקום ממש מ"מ מפורש בבי"ש סימן מ"א דאם אמר עכ"פ שהי' באבר זה חשיב עכ"פ סימן אמצעי אף שהסי' מצ"ע היה סי' גרוע מ"מ מצד סי' האבר חשיב עכ"פ סי' אמצעי וסי' אמצעי בגוף בצירוף טב"ע בכלי מהני לשי' המהר"ל מפראג ולפמ"ש הא"מ טב"ע בכלים דלא מושלי בצירוף סי' אמצעי מהני לכו"ע – ובפרט הכא שכבר נאבד זכרו כמה שנים א"כ חשוב איתרע חא"א דבכה"ג שי' פסקי מהר"מ דגם בעדות עכו"ם בלי מסל"ת עכ"פ אם ניסת ל"ת א"כ מכח עדות הכרת הערלים אף אם נחוש דל"ח מסל"ת מ"מ יועיל בדיעבד שוב נודע שי' הר"ן דמידי דמהני בדיעבד מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה. (ונכדי כמר אלחנן נ"י הביא מקור לדברי הר"ן מש"ס שבועות דל"ח ע"ב בפלוגתת רבא ור"פ דרבא ס"ל דאשבע בשם ד' אלקי נעשה כמי שטעה בדבר משנה וחוזר ור"פ ס"ל בתפילין נעשה כמי שטעה בדבר משנה ואמרי' הלכתא כרבא ואח"כ אמרינן דת"ח לכתחילה בתפילין פי' רש"י משום כבודו. והנה קשה הדקדוק דמה מביא הפסק הלכה קודם מסקנת דבריו – אך דהנה לר"פ דאף בדיעבד אינו מועיל בתפילין א"כ לא מהני סברת כבודו של ת"ח אף לכתחילה. אך כיון דפסקינן כרבא דעכ"פ בדיעבד בכל מקום ובכל איש. ובת"ח כיון שיש סברת כבוד ת"ח מהני להשבימו אף לכתחילה והאי כסברת הר"ן הנ"ל.] נחזור לענינינו דמכ"ש הכא דגם ע"י הכרת ישראל יש כמה צדדים להיתר דשמא הי' בתוך ג"י ומהני לשי' הריב"ש ושמא כשי' הסוברים דמי שלא ראה הטביעה ל"צ חזי' בשעתי' ושמא כשיטת הסוברים דבכל בגדיו ל"ח לשאלה. ע"כ מכל הני טעמי נ"ל דיש מקום להתיר האשה אחר שתחלוץ כדת וכיון שכבר הסכים הגאון האמיתי אבד"ק ה' מאד (שליט"א) ז"ל להתיר רק שהתנה באופן שגם אנכי אצטרף לזה ע"כ גם אני מצטרף להתיר וישבו בי"ד של ג' ביחד להתירה כדין הניסת בע"א. והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ב' ער"ח כסליו תרפט"ל קאשוי. הח' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"ו. לחתני הרבני החו"ב כש"ת מו"ה אברהם מיללער נ"י בק' פאדגורזע יצ"ו. בדבר השאלה מי שרוצה לעשות בורית מחלב ומבשלים החלב ומערבים בתוכו פפטריאל עד שנעשה החלב מוסרח לגמרי ואח"כ רוצים לערב בו חמאה ולבשלם שנית והנה יש בזה שני חששות א' מכח איסור בישול אף דהחלב כבר נתבשל מקודם מ"מ החמאה לא נתבשלה וחוץ לזה הא גבי בב"ח אמרינן יש בישול אחר בישול וגם יש בו חשש מכח איסור הנאה: א) הנה בש"ס חולין קי"ג איתא פלוגתא במבשל חלב בחלב לחד מ"ד אמרינן מתוך שאין לוקה על אכילתן ה"ה דאינו לוקה על בישולו וחד אמר להיפך אך אנו קיי"ל דאין לוקין על אכילתו ולוקין על בישול א"כ לגבי איסור בישול ליכא שום קולא מה שהוא חלב אך באמת ידוע שי' המהר"ם שיף והמנ"י דחמאה חשוב רק בגדר טיגון ול"ח דרך בישול א"כ ממילא ליכא איסור בישול והנה לכאורה אי נימא דטיגון ל"ח דרך בישול א"כ י"ל דבב"ח דאינו רק מדרבנן ליכא איסור הנאה וכמו בכבוש ומליח דאינו אסור בהנאה וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה לסי' פ"ז דחם בחם בלי רוטב בב"ח אינו אסור בהנאה – אך באמת לכאורה דגם דרך טיגון יש איסור הנאה מהא דכתב בשער אפרים דאם טיגנו שומן בחמאה מותר להדליק בו נ"ח דמצות לאו ליהנות ניתנו והקשו המפורשים דהא אם ידליקו לשם נר חנוכה יהי' חשוב משום מבשל וכתב הפמ"ג סי' פ"ז די"ל דטיגון ל"ח בישול וליכא