שו"ת מהר"ש ו עט

לחלל שבת דאי לא הי' בכלל רציחה שוב לענין שבת יעבור ואל יהרג – אך באמת ז"א לפימ"ש ברש"י פסחים דכ"ה ע"ב להבין הסברא דבשפ"ד יהרג ואל יעבור הטעם דהעיקר הא דהתירה התורה כל איסורין במקום פק"נ לפי שחביב נפש ישראל לפני הש"י והכא כיון דעכ"ח יהי' איבוד נפש שוב בוודאי לא התירה התורה א"כ הכא נמי גם בלי קרא פשיטא לן דלא ניתן להצילו דעיקר הסברא דיהי' הו"א דמותר להצילו לפי שחילול שבת חמור בעיני הש"י וכיון דגם המציל יחלל שבת שוב י"ל סברא דחסה התורה על נפש מישראל ושוב פשיטא דאם יהרוג אותו יהי' חייב משום רציחה ואי דנימא דהמיעוט אתי לענין עכו"ם ז"א דהתורה לא העמידה קרא מיוחד לענין עכו"ם וכמ"ש מהרש"ל דכה"ת לישראל נאמרה וכ"ז לענין הרוצה לחלל שבת דא"א להורגו בלי חילול שבת אבל ברודף אחר ערוה דעכ"פ ניתן להצילו בחול וגם בשבת ע"י עכו"ם וכמ"ש השעה"מ א"כ פשיטא דגם בישראל נהי דאסור להורגו מחמת חילול שבת אבל עכ"פ אם יהרוג אותו לא יתחייב משום רציחה רק משום חילול שבת ונ"מ דאי לא התרו בו משום חילול שבת יופטר ושוב נהי דלכתחילה אסור להורגו מ"מ עכ"פ חשיב מחויב מיתה ועכ"פ לא גרע מח"מ שוגגין וידוע שיטת הכ"מ דהיכי דמחויב ע"י תפיסה חשיב כמועיל לממון וה"ה הכא דכיון דבדיעבד יהיה חשיב גברא קטילא שוב עכ"פ לא גרע מח"מ שוגגין ודו"ק: ב) ומה שהביא כת"ה פלוגתת הפוסקים אי דוקא בהנהו ג' מיחשב שוטה ואי בעי ג"פ וע"ז כתב כת"ה דבפ"א שעשה דרך שטות אכתי אזלינן בתר רוב וכ"ז באיסור דמועיל רוב אבל בהך דב"ב דקנ"ה ע"ב דחזי בו שטותא יתירא דהוי משחרר עבדו דנוגע למו"מ שפיר ל"מ רוב דרובא ל"מ בממון עכת"ד – לענ"ד יש להעיר לפימ"ש הפרישה חו"מ סימן רל"ב דבמכר לו שור והלוקח לא נתן עדיין המעות דאם הרוב מסייע להמוכר דמחויב הלוקח ליתן המעות ובשלמא לבטל מקח שכבר נעשה ל"מ רוב אבל הכא דכבר נגמר הקנין אף דהלוקח לא נתן המעות מ"מ כיון דכבר נגמר המקח והרוב מסייע דהקנין הי' טוב שפיר מועיל הרוב אפילו להוציא מן הלוקח עיי"ש וה"ה הכא כיון דכבר נגמר הקנין והרוב מסייע שאינו שוטה ולא בטל המקח שפיר בכה"ג מועיל רוב אפילו להוציא ממון דכיון דכבר הוחזקנו דהמקח הוא טוב שוב מועיל הרוב אפילו להוציא וכסברת הט"ז חו"מ סימן ע"ה בספק פרע לו מטבע מזויפת עיי"ש: ג) ובאמת דיש לחלק דדוקא בהא דנמצא נגחן דהוי רק מצד טעות במקח א"כ י"ל כמ"ש המלמ"ל בשם הרשב"א דספק בתנאי אינו מבטל קנין ברור ובתוספות כתובות דע"ו דח"פ ל"ח כלל כנגד חזקת הגוף וביאר הפנ"י דס' בתנאי לא מבטל קידושין וודאי א"כ הכ"נ ביטול המקח הוי רק משום דהוי כעבר על התנאי א"כ הואיל דרוב מסייע דזבין לשחיטה, וממילא הרוב מסייע דלא עבר על תנאי מש"ה אין המקח בטל אבל בשוטה דלא מתחיל ענין המכירה כלל דאינו בר דעת להקנות א"כ חשיב כספק במקח דשייך חמ"ק ולא רוב ולפי סברת הפרישה היה מיושב קושית התוספות יבמות דס"ה דאמאי מהשני יש לה כתובה ועפי"ז י"ל דכיון דכבר נתחייב לה כתובה והרוב מסייע דנשאר בחיובו שפיר מהני הרוב כדברי הפרישה ולענין איסור ל"מ הרוב דבפק"נ ל"מ רובא ודו"ק: ד) והנה לסברת כת"ה דאם שוטה בשאר דברים ויש רוב נגדו דל"ח שוטה – אפ"ה י"ל דלענין שחיטה יהי' פסול אפילו בשוטה מאחד משאר דברים אם עושה דרך שטות דשייך לומר סמל"ח כמו שהקשו בתוס' ריש חולין והתם כתבו התוספות והרא"ש דחשיב מיעוטא דמיעוטא אבל הכא מידי דל"מ לענין ממון ע"כ דחשיב מיעוט גמור ושוב י"ל סמל"ח אולם לפימ"ש הריטב"א דהתם י"ל דגם השאינו מומחה עכ"פ אפשר דשחט יפה היה די"ל הכי גם לענין שוטה דאף שהוא שוטה שמא שחט יפה אולם קיי"ל דחש"ו רוב מעשיהן מקלקלין ופטור מלכסות ומותר לשחוט את בנו אחר שחיטת האם ונהי דלשי' הט"ז גם אחר גדול שא"י ה"ש ליכא איסור או"ב ואפ"ה לא החליט להקל ומוכח דבחש"ו הוי וודאי שמעשיהן מקולקלין ושוב י"ל סמל"ח ודוק. אך בעיקר הדבר יפה הביא כת"ה דרק לענין בעל אי הוא שוטה י"ל דאם אינו שוטה באחד מג' דברים ל"ח שוטה כיון דמבין בשעת הגט שפיר מהני אבל באשה יש חשש גרירה א"כ באינה שוטה גמורה שייך החשש ויש עוד לומר דאם היא באמת שוטה גמורה עד שאינה ראויה לקבל גט יכולין ק"ר להתיר גם בלי השלשת גט רק כיון דיש ספק שמא כיון דאינה שוטה באחד מג' דברים ל"ח שוטה וראוים לקבל גט לכך צריכין השלשת גט ועכ"פ ל"ש פקפוק המגיה במלמ"ל דהכא ממנ"פ מותר וכעין זה כתב בשו"ת רח"כ אה"ע סימן ג' ובאמת אף לשיטת רש"י יבמות דצ"ט דמידי דלמ"ע מחמת ספק ג"כ לא משוי שליח מ"מ שאני התם בוודאי דצריך לבוא מטעם שליחות וי"ל כיון דלמ"ע מחמת ספק לא משוי שליח אבל הכא ממנ"פ אי קמי שמיא גליא דהיא שוטה גמורה א"כ ל"צ השלשת גט רק דהעיקר הוא מחמת ספק שמה אינה בגדר נשתטית א"כ בזה הצד שוב הוי בגדר מצי עביד וז"ב: ה) ובגוף הדבר כבר החליטו כל הפוסקים בנשתטית אף אם אין לה סימני שוטה דמתירין על ידי ק"ר לישא אחרת כיון דהכא אין ההיתר תלוי אי חשיבה שוטה גמורה. אלא דכן התנה הרגמ"ה דאם א"י לדור עמה יכולין ק"ר להתיר וכיון דאינה בדיעה צלולה ויכולה להיות מכשילתו בבדיקת ז"נ בכה"ג לא גזר רגמ"ה, וכן כתב בשו"ת ד"ח סי' מ"א וסי' מ"ב דא"צ שתהיה שוטה גמורה א"כ הכא שכבר קיים הרב כל הכתוב ומפורש בש"ע ובחמ"ח והשליש לה סך מסוים לפרנסתה וגם יקיים כפי המפורש בנובי"ק סי' ג' בעסק השלשת גט לכן הנני מצטרף לדברי כת"ה להתיר להרב לישא אשה על אשתו כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח מוצש"ק ויצא תרנ"ח ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.