שו"ת מהר"ש ו עח

א"צ טבילה כלל ושמא כהפוסקים דאינו חייב בטבילה רק מדרבנן ולענין דרבנן שוב יש ספק שמא א"צ טבילה כלל ע' ש"ך יו"ד סי' פ"ג: אפ"ה היכי דאפשר בטבילה מפורש בש"ס ע"ז דל"ז דגם בס"ט ברה"ר גברא צריך טבילה דהא מיא קמן ולשיטת הרמב"ם ז"ל גם במקוה ספק שאובין אסור לטבול משום דהא מקוה כשירה קמן ואף לשיטת התוספות עירובין דל"ו דבס' דרבנן הגברא א"צ טבילה מ"מ הכא דיש ס' ד"ת דשמא צריך טבילה והטבילה הוא חיוב ד"ת אף דאיכא ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן אפ"ה י"ל דכולי האי לא מקילין במידי דיוכל לטבול בניקל אך באמת בנ"ד שנוסע למקומות רחוקים ובאקראי מוכרח לאכול ולשתות בכליהם ולא יוכל לפעול אצליהם שיטבלו את כליהם אז שפיר אם יש ספק שמא בא מפאבריק יהודי שפיר יש לסמוך אהא דהוי ס"ס בד"ת וספק א' בדרבנן כנ"ל – כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח מ"ח למב"י תרפ"ה קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ"א. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מוה"ר שאול עטינגער מוצד"ק פאדגורזא יצ"ו. בדבר שאלתו בבתולה אחת שנשתדכה עם איש אחד והי' לה אב זקן עשיר גדול והחתן סמך א"ע שבל"ס תקח ירושה מא"ז כי בעד החתימה הוי המנהג שגם בת נוטלת חלק ירושה וא"ז מת קודם החתונה ואחר החתונה שהי' להם נישואין עפ"י רשיון חתמו א"ע הבעל והאשה וסילקו א"ע מהעזבון בעד איזה סכום וכעת הבעל מת בלי זש"ק ונשאר אח בחור ורוצה החלוץ שתתן לו חלק מחצה מהרכוש והיינו גם ממה שלקחו מעזבון א"ז. זה תורף השאלה: א) והנה לפמ"ש הב"ש בסימן קס"ה סק"י דרק מנכסי צ"ב מגיע חצי נכסים להחלוץ אבל נ"מ שייך לה לבד כיון דהא תופסת בהם אולם י"ל לפי"מ דמפורש באה"ע סימן פ"ה סעיף ז' דמה שזכתה אחרי נישואין הן בירושה והן במתנה מיקרי נ"מ והעיר שם בב"ש סקי"ב דהא מציאה שייך לגמרי לבעל ותירץ בחד תירוצא דבמתנה ל"ש איבה כיון שאין הנותן רוצה ליתן להאיש נהי דלא התנה ע"מ שלא יהיה פירות לבעל מ"מ כיון דלא נתן המתנה להבעל ל"ש איבה ולפ"ז י"ל בנ"ד דגם להאשה לא נתנו חלק מרצונם הטוב זולת מהמת התוקף שהיה לה בכח ערכאות הוכרחו ליתן להבעל ולהאשה בעד חתימתם א"כ לא דמי למתנה ושוב י"ל דדמי למציאה דגם אם האשה בעצמה מצאה אפ"ה שייך הכל לבעל מכ"ש הכא דאין עליו שם ירושה דהא מה"ת אינה יורשת ולשי' כמ"פ צריכה ליתן חתימה בחנם כמ"ש בשו"ת מהריאע"ז ובשו"ת בית שלמה נהי דמנהגינו כשיטת פני משה דתוכל ליקח מעות בעד חתימה ע' שו"ת מהרי"ט ומהר"י באסין אבל עכ"פ אין לזה שם דרושה והוי כבעל ואשה מצאו מציאה דשייך לבעל דכיון דגם אשה שמצאה שייך לבעל מכ"ש הכאה דגם הבעל הוכרח לחתום א"כ הרי הי' לו רשות ליקח מעות בעד חתימתו א"כ בוודאי דזכה בזה גם החלוץ ונהי דזה פשוט דאם היתה זוכיה בהירושה עפ"י ד"ת כגון בליכא בנים אז אף שגם הוא הי' מוכרח לחתום מ"מ הי' אמרינן דכיון דבירושה בא לידה דהוי נ"מ מ"מ השתא דלאו בתורת ירושה בא לידה א"כ ל"ח לא ירושה ולא מתנה ואף א"נ דהוי כמתנה מ"מ הוי כנתנו להאיש ולהאשה ביחד דעכ"פ חצי זכה הבעל ול"ח נ"מ: ב) ונהי דבכ"מ אמרינן בספק בתקנה אוקמה אד"ת מ"מ הכא לא מיקרי בכלל ספק ובפרט די"ל כיון דא"ז מת קודם הנישואין א"כ כבר זכו בהחלק קודם הנישואין והי' ברור הדבר שיקחו מעות בעד החתימה א"כ י"ל דהוי כמו נדוניא ואף דלא לקחו המעות כ"א אחר הנישואין מ"מ לא דמי לנפל לה ירושה אחר נישואין דשם קודם הנישואין הי' חשיב דשלב"ל כמפורש בש"ס מה שאירש מאבא מכור לך דל"מ אבל אחר שמת דהי' בירור שיקחו מעות בעד החתימה י"ל דזכה הבעל בזכות זה קודם הנישואין ובפרט דלפי דברי כת"ה היא מרשעת א"כ נודע דתקנתא לרשיעי לא עבדינן ואף דהכא התקנה הוא לטובת החלוץ מ"מ אחרי דמפורש בש"ע דבענינים אלו אין כופין לחלוץ רק רואין לפשר א"כ לטובת המרשעת אין לנו לחוש ולכוף לחלוץ ובפרט שכבר הבאתי דיש כמה סברות דל"ח בכלל נ"מ והצדק עם החלוץ עכ"ז טוב לפשר: באעה"ח ב' וארא עת"ר ראדמישלא יצ"ו. הכ' שמואל ענגיל אבד"ק הנ"ל. סימן נ"ב. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה נטע פערקויף ז"ל מוצד"ק לבוב יצ"ו. בדבר שאלתו ברב א' שנשתטית אשתו ר"ל וכבר השליש סך מסוים לפרנסתה וגם השליש ג"פ כד"ת וכבר הסכים הגאון פאה"ד דקהלתכם להתיר – והנה גם לענ"ד נראה פשוט להתיר דכבר הארכתי במק"א דאף בכבר קיים פ"ו אפ"ה גם בשביל הצלה מעבירה מותר לישא אשה על אשתו: א) ומה שהביא כת"ה קושית השעה"מ בהא דפריך בסנהדרין דע"ג אהך דאלו נערות דהא י"ל דמיירי בשבת – והנה לכאורה צ"ל קושית התוספות שהקשו דלמ"ל קרא דלא ניתן להצילו בנפשו הא המציל גופא חשיב מחלל שבת והרי יש נ"מ לשיטת רש"י שבועות דכתב דצריכין להתרות בו מאיזה לאו עובר ובפרט בעונשין שאינן שוים דאף דמותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר קל מ"מ צריך להתרותו מאיזה עבירה א"כ אי לאו קרא הו"א דעכ"פ ניתן להצילו בנפשו פי עכו"ם כמ"ש השעה"מ דאינו מוזהר אשמירת שבת וממילא נהי דישראל אסור להציל מ"מ אם ישראל הרגו אינו חייב רק משום מחלל שבת ואם לא התרו בו רק משום רציחה פטור ועוד יש נ"מ לענין אונסין היינו אי אונסין אותו שיהרוג למי שרוצה