שו"ת מהר"ש ו עז

הכא דשאני עתה דבכל נקב יש ספק מחיים ספק לאח"ש ורק שכ' מהרי"ט דשכיח טפי שיתהוה נקב מחיים לפי שהולך ומצוי שיבלע מחט ולכך אם הוא במיצר החזה כיון דעכ"פ אפשר שיתהוה נקב מהצפורן א"כ חשיב עכ"פ ספק השקול ומה"ט כ' מהרי"ט דגם באקפו ולא אידמו כשר אבל הכא אם לא הי' לה מכה בבית רעי לא הי' שום ספק ליטהר והיתה טמאה וודאי דבליכא במה לתלות בוודאי מגופה אתי ורק דמכח המכה נתהוה ספק א"כ בעי שתדע בוודאי שנגעה באותו מקום דאל"כ הוי ס"ס לאיסור שמא לא נגעה באותו מקום ואף אי נגעה שמא אינו מן המכה אבל התם אף אם הנקב אינו מן הצפורן מ"מ אכתי יש ספק שמא לאח"ש דמדינא מועיל הקפה להכשיר, ורק שאא"ב בהקפה אבל עכ"פ אכתי אינו וודאי איסור ומועיל הא דמיצר החזה שיהי' בכלל ספק השקול אבל הכא י"ל דגם התב"ש יודה דבעי שתדע שנגעה באותו מקום – ובפרט בנ"ד שאינה רגילה שיצא דם מבית הרעי שלה זולת לעתים רחוקות א"כ התליה להיתר הוא במידי דלא שכיח ולכך א"א לתלות וגם יפה כ' כת"ה דבתוך ג"י אין תולין אפילו במכה שידוע שמ"ד ועכ"פ זה לא עדיף ממכה שידוע שמ"ד וכמ"ש הפת"ש ס"ק ל"ט שכ' להדיא דבג"י הראשונים אין תולין אפילו ברגילה להוציא דם מבית הרעי וכן כתב בספר האלף לך שלמה סימן תקי"א ונהי דהשאלה בא לפני מו"צ השני ביום ד' לספירתה מ"מ העד שנמצא עליו הט"ד היה מיום ב' וג' א"כ אזלינן בתר שעת מציאת הספק דאז לא הוחזק עוד מעיינה סתום דלא מבעיא להסוברים דאף בנמצא הכתם אחר ג"י ורק דרוצין לתלות שהחלוק נתלכלך עוד מימי נדתה דאין תולין א"כ מכ"ש דבנ"ד יש לילך לחומרא ואף להאחרונים המקילין התם הטעם דאף אי לא ניתלי בנדתה מ"מ נימא דהשתא הוא דראתה מגופה דאין מחזיקין ריעותא למפרע כיון שהפסיקה בטהרה ובדקה בכל יום כדינו אף שמצאה אח"כ דם על חלוקה מ"מ לא נחזיק ריעותא למפרע ושוב חשיב כהוחזק מעיינה סתום ג"י ושוב תולין דאינו מגופה אבל הכא אי לא ניתלי שהדם הוא מבית הרעי א"כ ע"כ דיצא הדם מגופה עוד ביום ב' וג' בשעת בדיקה א"כ לא הוחזק עוד מעיינה סתום ג"י ושוב אין תולין נהי דהשאלה בא לפני המו"צ ביום ד' מ"מ לידת הספק הוא על הבדיקה של ג' ימים הראשונים ולא תלינן: ג) וראיתי בהג"ה יד שאול יו"ד סימן נ"ה לענין ס"ט שנולד הספק בשעה שהי' הכלי ב"י וכשבא השאלה לפני המו"צ כבר היה לאחר מעל"ע שנטו קו להקל מ"מ שאני התם דאחר מעל"ע הוי סד"ר וכיון שלא דנו עליו קודם מעל"ע יש להקל אבל הכא מה לנו אם שאלו להמו"צ ביום ד' כיון דעכ"פ השאלה הוי על עד הבדיקה של יום ב' וג' ואם המראה הי' טמאה א"כ לא הוחזק עוד מעיינה סתום ג"י בוודאי דלא תולין: ד) ולכאורה הרי מפורש בפת"ש סימן קצ"ו סק"י דבתבעוהו לינשא ונתפייסה דתולין להקל אפילו בג"י הראשונים. והטעם דליכא בירור שראתה דם מחמת חימוד ול"ח הוחזק מעיינה פתוח וכמו דתלינן בלא ראתה רק כתם כמ"ש הב"ש באה"ע סימן ס"ג ועיי"ש בכ"ש דגם בז"ג אחר דם בתולים תולין אף בג"י הראשונים כיון שאין בירור שראתה דם נדות – אך באמת שם מיירי באשה שכבר פסקה בטהרה אחר ראיית ווסתה והוחזק מעיינה סתום רק דצריכה עכשיו לספור ז"נ מחשש חימוד שפיר י"ל כיון דיש ספק שמא לא ראתה כלל ל"ח מעיינה פתוח ותולין אפי' בג"י הראשונים אבל בנ"ד דפניות שבזמנינו דכולם הם בחזקת רואה דם בימי ווסתן אף אי כבר עבר זמן ווסתה בשעה שהתחילה לספור ז"נ קודם לנשואיה אפ"ה כ"ז שלא הי' לה הפסק טהרה לא יצאה מחזקת טומאה הראשונה שראתה בימי ווסתה א"כ הוי כבירור שהי' מעיינה פתוח וכמ"ש במנ"ו סימן קצ"ב ואף אי לא ראתה דם בשעת תביעה מ"מ בעי שיהי' בירור שכבר נסתם מעיינה ג"י והכא שנולד הספק על עד הבדיקה מיום ב' וג' אכתי ל"ח בירור שמעיינה סתום ושפיר אין תולין: ה) יצא דבנ"ד יש ג' ספיקות לאיסור. א' כיון שא"י בבירור שנגעה עם העד באותו מקום. ב' כיון שאינה רגילה להוציא דם מבית הרעי זולת לעתים רחוקות א"כ חשיב דבר דלא שכיח וא"א לתלות בזה ובפרט שעכ"פ ראתה מכבר דם נדות ובעי בירור שעכ"פ יהי' מעיינה סתום ג"י ועכשיו הספירות נקיים הוא לענין חשש חימוד מחמת שתבעוה לינשא ומחמת טומאה הראשונה ושוב שפיר אין תולין בג"י הראשונים כנלע"ד בס"ד דינא: באעה"ח ה' וארא תרע"ג ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן נ. לחכם אחד. בדבר שאלתו במי שנוסע למקומות רחוקות ומוכרח לאכול ולשתות באקראי אצל יהודים החשודים לבל לטבול כליהם אי רשאי לו לאכול ולשתות שם. זה תורף שאלתו: א) הנה לענ"ד הדבר פשוט דכל כלים שמכניסין לתוכו גוף המאכל בחמין צריכין טבילה במעין או במקוה שיש בה מ"ס ורק אם בא באקראי לאיזה מקום ויש ספק אי הכלי בעי טבילה והיינו דיש ספק שמא הכלים הם מפאבריק של יהודים בוודאי מס' א"צ לחוש ולא מבעיא בכלי זכוכית דחיוב הטבילה הוא רק מדרבנן בוודאי א"צ לחוש מספק אלא גם בכלי מתכות דלשיטת רוה"פ חיוב טבילה הוא מה"ת מ"מ באם קרוב הדבר שנעשה בפאבריק של ישראל א"צ לחוש מס' ובפרט דיש צירוף מכח שיטת הפוסקים דגם טבילת כלי מתכות אינו רק מדרבנן כנודע מדברי הה"מ די"ל דיהי' מותר לטבול ביו"ט דדרבנן ל"ח תיקון וכמו בנטמא בולד הטומאה ורק שכתב דהיכי דא"א להשתמש בו כלל גם דרבנן חשיב תיקון וא"כ גם א"נ דחשיב ספק שמא טבילת כלי מתכות הוא ד"ת וממילא גם בספק אי צריך להטבילו מחויב להטביל עכ"פ בלי ברכה ע' בפר"ח סי' ק"כ ונהי די"ל דחשיב ס"ס בד"ת וספק אחד בדרבנן דשמא