שו"ת מהר"ש ו עו

אבל אכתי הי' אפשר לומר דבעומד וצוח ל"מ כמו דל"מ בעד"ר אבל עכ"פ יש לצרפו לסניף ותו יש לצרף מ"ש הח"ס דבפועל ל"ח קיבל טובה כיון דאם מתיר שבועתו נתבטל טובתו: יב) ומה שהעיר כת"ה מהא דנשבע לישא זא"ז באמת כבר הרגיש בסברת הח"ס גם בשו"ת פרשת מרדכי ומקשה ג"כ מהא דנשבעו לישא זא"ז עיי"ש ותו כ' הפר"מ שם דלדבר מצוה פשיטא דמתירין אף א"נ דגם בדיעבד אינו מותר דרק בעכו"ם דל"ש לומר דניחא לי' שיעשה חבירו המצוה כמו ביתרו אז שפיר ל"מ ההיתר דדבר מצוה אבל בישראל דחוב עליו שיקיים חבירו המצוה בוודאי דמהני התרה עיי"ש שכ' דעכ"פ גם בדבר מצוה בעי שיודיעו מפני החשד ומה"ט שלח הקב"ה את משה ליתרו מפני החשד וכן כתב הח"ס שם וחוץ לזה לשי' הר"ן דאם בדיעבד מותר מועיל דבר מצוה להתירו לכתחילה א"כ בכה"ג דעכשיו אינו לתועלת בכה"ג הרי נשמע מהאי דיתומים דעכ"פ בדיעבד מהני ההיתר א"כ בוודאי דלענין לכתחילה שוב מועיל ההיתר מכח דבר מצוה וממילא הואיל דא"צ ההיתר דלדבר מצוה כ"א לענין לכתחילה א"כ בוודאי דגם פרנסה חשיב דבר מצוה דבשלמא בנדר עד"ר דגם בדיעבד ל"מ התרה אז אף דלדבר מצוה יש לו היתר מ"מ י"ל דצורך פרנסה ל"ח דבר מצוה אבל הכא דא"צ ההיתר דלדבר מצוה רק לענין לכתחילה שוב אף קצת מצוה מהני וכנודע מסברת הר"ן דבמידי דבדיעבד מועיל זכות מדינא מהני סברא קלה לענין להגבותו לכתחילה: יג) יצא דבנ"ד יש כמה צדדים להתיר א' דלשי' דפר"מ והח"ס הכא ל"ח קיבל טובה דאם מתירין השבועה לא התחיל הקבלת טובה ובפרט די"ל דבכה"ג ל"ח כקיבל טובה דשמא לא יוצמח להם טובה ואף א"נ דגם הכא חשיב קיבל טובה מ"מ נשמע משיטת הרשב"א והר"ן דאף בקיבל טובה מ"מ אם בשעת ההיתר אינו לתועלת מתירין ורק דיש לחוש לשי' התוספות דגם בהא דיתומים לא הי' אפשר להתיר לכתחילה מ"מ עכ"פ נשמע דבדיעבד מותר ושוב לענין לכתחילה יש לסמוך אהיתר דדבר מצוה ודגם צורך פרנסה חשיב קצת מצוה לענין להתיר לכתחילה וכן י"ל דלענין לכתחילה יש לסמוך על הח"ס דזה ל"ח קיבל טובה ותו יש סניף משיטות הסוברים דשבועה בכתב ל"מ ומכ"ש בדבר שאין בו ממש דאסור רק מדרבנן שוב י"ל סד"ר לקולא כנ"ל ע"כ הדבר פשוט דאחרי כל אלו הטעמים יפה פסקו הבד"צ דקראקא אלא דיש להם להודיע להאחרים מפני החשד וכמ"ש הפרשת מרדכי והח"ס דגם לדבר מצוה דמתירין מ"מ צריך להודיע מפני החשד כן נראה לע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ועש"ק קרח תרנ"ג ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ט. להרב הה"ג כש"ת מו"ה שמואל ישעי' נ"י מוצד"ק ליזענסק יצ"ו. בדבר שאלתו בכלה שסיפרה ז"נ קודם חופתה ואירע לה שאלה ע"ד עידי בדיקה מיום ב' וג' ושאלה מאיזה מו"צ ביום ד' לספירת ז"נ וראה המו"צ עליהם ס"ד וטימא אותה ומיד נודע לו כי מו"צ אחר טיהר אותה מחמת שאשה זו יש לה לפעמים ביציאת הריעי קשה למאוד ולפעמים יוצא אז גם דם עם הצואה ורצה לתלות הט"ד שהיה על העידי בדיקה מחמת שנגעה אז בהצואה אבל המו"צ שטימא אותה אומר אחרי שלא ידעה אי נגעה אז במקום יציאת הריעי וגם זאת אין לה כ"א לפעמים לעתות רחוקים, א"א לתלות בזה ובפרט שבעידי בדיקה הם מתוך ג' ימים הראשונים זה תורף השאלה: א) הנה אם אשה זו רגילה להוציא דם מבית הרעי והי' מוצאת הט"ד על עידי בדיקה של אחר ג"י פשיטא דהי' מקום לתלות בו עיין בט"ז סימן ק"צ סקכ"ג דתולין גם במשוך כיון דגם ממקום הרעי בא ע"י קנוח ועיי"ש בס"ט ובחוו"ד דנהי דבעד הוי ס' ד"ת מ"מ אם יכולין לתלות תולין כיון דלא הי' הרגשה ברורה ואף בהרגשה אם המכה במקור אם עכ"פ המכה מוציאה דם תולין בה – והכא אף שהמכה הוא רק בבית הרעי וא"כ אם הי' הרגשה ברורה ממקור לא הי' לתלות דלשי' התה"ד ארגשה ובדקה אפי' לא מצאה טמאה ומכ"ש הכא שיש דם לפנינו בוודאי דטפי יש לתלות שבא ממקור בשעת הרגשה מלתלות שכא ממכה שבבית הרעי אבל עכ"פ הכא דליכא הרגשה ברורה אז דוקא בליכא מקום לתלות במכה אמרי' מכח חזקת דם שבא בהרגשה שטעתה בהרגשת עד אבל ביש במה לתלות תולין דוודאי לא הרגישה – אולם מלשון הט"ז מוכח דגם בדרכה להוציא דם מבית הרעי בעי שתדע בבירור שנגע בעד הבדיקה באותו מקום דאז הוי ס' השקול דכמו שהי' העד בפנים במקום שיש דם טמא כן נגע במקום שיש דם טהור ומקילין כיון דלא הרגישה בוודאי וממילא בנ"ד דא"י אם נגעה בעידי בדיקה במקום בית הרעי שוב י"ל אין ספק מוציא מידי וודאי – ולכאורה י"ל דהט"ז קאי לשיטתו בסי' ל"ו דגם בהא דנקב התולין במשמוש יד הטבח בעי שידע בוודאי שנגע בצפרנו במקום הנקב דאל"כ הוי ס"ס לאיסור שמא לא נגע במקום זה ושמא הנקב מחיים עיי"ש אבל לשי' התב"ש דאם ידעינן רק דנגע בשטח הזה סגי משום דנשחטה הותרה וה"ה די"ל הכא לא מבעי אם נולד הספק בימי טהרתה אז בוודאי דיש לה חזקת טהרה ואף בימי טומאתה מ"מ פסק הגרח"כ ז"ל דהוית בחזקת טהרה דעכ"פ אינה בחזקת רואית כל שעה וכמ"ש הרשב"א דאחר ההפסק טהרה חשיבה בחזקת טהורה ושוב אף אם א"י בבירור שנגעה באותו מקום הואיל דעכ"פ לא נתכוונה בפירוש שלא ליגע שם שוב י"ל דתולין דהוי כעין ס"ס להיתר שמא הוא מן מכה שבבית הרעי ושמא לא טעתה בהרגשה ולענין הא דמדרבנן טמא אף בלי הרגשה שוב יש הספק שמא הוא שבבית הרעי והוי כמו ס"ס בד"ת וספק אחד בדרבנן דמהני ובאמת מוכח כן מלשון החוו"ד שכ' דאפשר לה לכוין שלא תגע באותו מקום ואז תטמא ומשמע דבסתמא תולין: ב) אולם י"ל דגם לתב"ש דמתיר שם גם ביודע שהי' בצפרנו בשטח זה אפ"ה יודה