שו"ת מהר"ש ו עה

בכתב אף להמתירין בשבועה וס"ס להחמיר גם בדרבנן לחומרא כנודע מדברי המלמ"ל וצ"ע– וחזות קשה ראיתי בח"ס סי' ר"כ שכתב דלשיטת הרמב"ן נדר בלשון שבועה חל מכח יד לשבועה וחל אפילו אדבר שאין בו ממש מה"ת וזה פלא דבהדיא מבואר מדברי הרמב"ן המובא בב"י סימן ר"ו דהוי רק מדרבנן ונהי די"ל דכוונתו משום דבר שאין בו ממש ז"א דאי הי' סובר דהוי כמו יד לשבועה שוב הי' חל מה"ת ומוכח דהו"ל רק יד לנדר וכן מפורש ברמב"ן ובנמ"י פ"ב מנדרים דהוי חפצא ולא כשבועה דהוי גברא ובר"ן בשבועות מפורש דשבועה בלשון נדר לא חל אדבר מצוה דלא עדיף משבועה ממש וה"ה דנדר בלשון שבועה לא עדיף מנדר לכן דברי הח"ס צע"ג: ט) עתה נחזור למ"ש הבד"צ צד היתר משום דבעי קיבל טובה – הנה לכאורה גם הכא חשיב קיבל טובה מה שגם חבירו קיבל עליו השבועה ועי"ז יהיה להם טובה שיהי' מוכרח המשיג גבול להחזיר להם הפר"פ וכמו שהרגיש כת"ה דדמי להא דמפורש ברמ"א סי' רכ"ח באיש ואשה שנשבעו שישאו זא"ז דחשיב כקיבלו טובה בזה שמתרצים להינשא זל"ז וה"ה הכא על ידי זה שבשבועתן יוכלו לבוא לזה שיחזיר המשיג גבול את הפר"פ אף דלע"ע אין להם עוד הטובה כ"ז שלא החזיר הפר"פ מ"מ בזה גופא שחבירו עושה רצונו ונשבע לו חשיב כקיבלו טובה זמ"ז ובאמת דומה לזה כ' הכנה"ג לענין נוגע בעדות דגם בעשות רצונם בלבד מיקרי נוגע ונהי די"ל כיון דעיקר שיטת ר"ת דבמי קיבל טובה נצמח מהא דיתרו וצדקיהו ושם כבר קיבלו טובה במה שנתן למשה בת יתרו וכן לצדקיהו במה שלא הרגו נבוכדנצר וכן בפועל עכ"פ היכי דאין הבעה"ב רוצה ליתן לו מלאכה עד שישבע לו בכה"ג גם הש"ך בסי' רכ"ח סק"מ מודה להב"י דחשיב קיבל טובה בעד השבועה וכ"ז התם דעכ"פ יש לו טובה במאי שמרויח במלאכתו אבל הכא בשעת השבועה עדיין לא נצמח לו שום טובה דשמא גם בלי קשר זה יחזיר המשיג גבול האורנדע ושמא לא יועיל כלל הקשר הלז ושוב י"ל דבכה"ג לא חשיב כקיבלו טובה וכה"ג כתב הכ"מ פ"ח מפרה הלכה ו' בקדש לי ואקדש לך דהראשון כשר והשני פסול לפי שקידש בשכר ותמה הכ"מ דא"כ גם קידוש הראשון הוא בשכר מה שיקדש לו חבירו ותירץ דכיון דבשעה שקידש לא נתן לו כלום אעפ"י שאמר לתת ל"ח עושה בשכר ואחר שנעשה הקידוש בהכשר אינו חוזר ונפסל ותו דכיון דקידוש השני פסול נמצא שלא עשה לו כלום ואין כאן שכר עיי"ש אפ"ה י"ל דכמו דלענין נגיעה אמרינן דבעשות רצונם לבד מיקרי נגיעה וכן בקידושין בע"מ שאדבר עליך לשלטון דמהני דזה גופא חשיב הנאה וכן בריבית אמרינן בתן מנה לפלוני ואלוה לך דאסור וחזינן דבנעשה רצונו מיקרי הנאת ממון וחשיב ריבית א"כ ה"ה די"ל דגם בנ"ד מיקרי קיבלו טובה ולפ"ז יהי' נדחה גם צד השני שכ' הבד"צ מחמת דאין להם תועלת הואיל דלשי' הש"ך בס"ק מ"ג בקיבל טובה ל"מ התרה אף שאין לחבירו תועלת וממילא בקיבל טובה ל"מ היתר אף באין חבירו מדירו וכמ"ש הש"ך דהריב"ש מיירי באין מקבל טובה אז בעי שיהיה חבירו מדירו, וא"כ שוב צדקו דברי כת"ה לדחות ההיתר שכ' הבד"צ דקראקא – ולפ"ז אזדא ג"כ מ"ש כת"ה דלמעשה ליכא נ"מ כיון דבדיעבד אם התירו מותר ובאמת א"נ דבנ"ד חשיב כקיבלו טובה א"כ הרי לשי' הי"א במחבר סימן רכ"ח סעיף כ' גם בדיעבד ל"מ התרה: י) ומ"ש כת"ה דכיון דעכשיו ליכא שום תועלת נהי דלשי' הש"ך בקיבל טובה א"צ תועלת מ"מ לשי' הברכת יוסף בתשובה כ"ז אם גם מתחילה לא הי' לתועלת אז מחמיר השיך אבל היכי דמתחילה הי' תועלת ועכשיו ליכא תועלת אז גם הש"ך מודה להתיר – הנה בגוף דברי השיך כבר העיר בשעה"מ מובא בפת"ש סק"ו מדברי הרשב"א שכתב בהא דהקשו בהאי דיתומים בגיטין דל"ה היכי אפשר להתיר הא הוי לדעת חבירו ותירץ הרשב"א דכיון דליכא הנאה ליתומים באיסור הפירות הואיל דגם בחזרת המעות לא יותר הנדר וקשה הא הכא עכ"ח חשיב קיבל טובה מה שמשלמין לה כתובתה דא"נ דזה ל"ח קיבל טובה למ"ל לר"ת לתרץ משום דבדיעבד מותר הא בלא"ה ניחא דל"ח קיבל טובה ועכצ"ל דחשיב קיבל טובה ושוב אף דלא הוי להנאתן לא יועיל ההיתר ונשמע מדברי הרשב"א דגם בקיבל טובה בעי שיהי' לתועלת עיי"ש והנה לסברת הברכת יוסף לא קשה דשם אדרבה כיון דבשעת הנדר הי' לתועלת היתומים שיתברר להם שלא קיבלה א"כ נהי דאח"כ אין הנדר לתועלת שלהם שפיר מועיל התרה אבל היכי דגם מתחילתו לא הי' הנדר להנאתן אכתי י"ל כהש"ך דל"מ התרה ועיין ביד שאול שתירץ ג"כ קושית השעה"מ הנ"ל אך לכאורה בשעה"מ כתב להיפוך מברכת יוסף הנ"ל דאדרבה דהיכי דמיד בשעת הנדר אין לו תועלת אז לכ"ע מתירין אפילו בקיבל טובה, וא"כ השעה"מ לשיטתו יפה הקשה על הש"ך ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סימן קי"ח מ"ש בזה: יא) אכן גוף סברת הברכת יוסף דאם מתחילה הי' תועלת ואח"כ אזדא התועלת אז לכ"ע מתירין יש לו מקור מדברי הרשב"א דכתב בהאי דיתומים דמה"ט מותר דלא הוי לתועלת ונשמע דאם עכשיו אינו לתועלת מותר ועיין בק"נ שכתב דבהאי דיתומים מיקרי קיבל טובה ורק דאמרינן או כהסוברים דבדיעבד מותר או משום דעכשיו אינו לתועלת מותר ונשמע מדבריו גם כן כסברת הברכת יוסף – עכ"פ מדברי כולם נשמע דהיכי דעכשיו אינו לתועלת אז בדיעבד היתרו מותר וכמו דנשמע מהא דיתומים וכמ"ש הק"נ א"כ בכה"ג שפיר מועיל בדיעבד דלשי' הר"ת תמיד מועיל התרה בדיעבד ואפילו לשיטת הראב"ד והרשב"א דגם בדיעבד ל"מ התרה מ"מ שוב נשמע מהא דיתומים דעכ"פ דכה"ג דעכשיו אינו לתועלת שפיר מתירין אפילו לכתחילה וא"כ נהי דלענין לכתחילה יש לחוש לשיטת הר"ת דס"ל דגם בהאי דיתומים לא הי' מועיל התרה לכתחילה אף דעכשיו אינו לתועלת ולסברת השעה"מ הוא להיפוך דהיכי דבשעת הנדר הי' לתועלת גרע ואין מתירין לכתחילה אבל עכ"פ בדיעבד ממנ"פ מותר וגם יפה הביא כת"ה מדברי הנוב"י דלדבר מצוה לכ"ע מתירין אף בקיבל טובה היכי דעכ"פ אינו לתועלת עכשיו ונהי די"ל דכוונתו דוקא בסתמא אמרינן דבאינו לתועלת שלו מסכים להתיר לסברת מצוה