שו"ת מהר"ש ו עג

ראובן בשביל שמעון דל"מ תפיסתו ושוב מחויב לוי להחזיר המעות לראובן כן נראה לע"ד בס"ד דינא: באעה"ח א' בהעלותך תרס"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ח. להרב הה"ג כש"ת מ' מנחם שלום וואלד- מאן ז"ל מוצד"ק קלאסני יצ"ו. בדבר השאלה במוזגים שעשו ביניהם כתב וכתוב בו שאסור לשום אחד מהח"מ להביא ידו עמו בשום ענין שיוכל להנהיג שם איזה עסק השייך להפר"פ וכעת שכבר עבר יותר משנה ויש להם הפסד ורוצים איזה מוזגים להתיר להם האיסור והביד"צ מקראקא נתנו היתר ותורף דבריהם א' דבעי קיבל טובה ב' שנתברר שאין להם תועלת בהשבועה ג' דכל שאין חבירו מדירו אפי' בלתועלת חבירו יש להם היתר ד' דלדבר מצוה מותר ה' דבשבועה בכתב הרבה מתירין ו' כיון דלא כתוב רק לשון אסור והוי כנדר ע"ד שאין בו ממש עד כאן ת"ד: א) והנה במ"ש צד היתר מכח שבועה בכתב העיר כת"ה לפמ"ש הנוב"י סימן קמ"ה דכיון דהסופר קרא בפיו והם שמעו ושתקו וחתמו אולי הוי כקרא בפיו – הנה באמת לא אבין דבריו דעיקר פלוגתת הפוסקים. אי מהני שבועה בכתב היינו כיון דכתיב לבטא בשפתים וכתיבה ל"ח כדיבור וכמו דל"מ עדות מפ"כ אף דידעינן בירור הדברים ע"י כתב אפ"ה גזה"כ דל"מ עדות בכתב ותלוי בפלוגתת הפוסקים אי בראוי להגיד מהני עדות בכתב וכמ"ש התומים וש"פ אבל עכ"פ עיקר טעם הפוסקים דל"מ שבועה בכתב משום דכתיב לבטא בשפתים וכתב ל"ח כביטוי פה ותלוי בשני תירוצי תוס' גיטין דע"א א"כ לפ"ז מאי מועיל מה שקרא הסופר בפיו והם שתקו נהי דיש הוכחה דרצו לקבל שבועה על עצמם מ"מ לא עדיף מגמר בלבו דג"כ ל"מ ואין לחלק דגמר בלבו ליכא הוכחה על גילוי מחשבתו אבל בכתב עכ"פ יש הוכחה על גילוי מחשבתו מ"מ מאי בכך אחרי דגזה"כ דבעי שיוציא בשפתיו א"כ מאי מועיל הא דהסופר קרא בפיו והם שמעו עכ"פ הם לא הוציאו בשפתים ול"ח ביטוי בשלמא להסוברים דמועיל שבועה ע"י שליח הי' מקום לומר דזה שהסופר קרא חשיב כאילו נשבע עבורם בשליחותם ונהי דהם חתמו א"ע אח"כ מ"מ י"ל דכבר קיבלו עליהם שבועה בקריאת הסופר אבל לשי' התוספות והרמב"ן דל"מ שבועה ע"י שליח משום דהו"ל מילי וידוע שיטת מהרי"ט דגם הקדש ל"מ על ידי שליח דהוי מילי ונודע דתמהו עליו דהרי שליח ראשון מהני גם במילי אבל כבר כתבו דשם בכתיבת גט עכ"פ בשעת גמר השליחות הוי ענין מעשה דאחר גמר השליחות הגט הו"ל מעשה גמור ובהקדש נמי י"ל דעכ"פ בשעת הקדש נעשה מעשה לפי שנעשה מחולין קודש ואיכא הוצאה מרל"ר וכתבו התוספות בתמורה דבכה"ג חשיב מעשה אבל בשבועה דרק הגברא נאסר אבל החפץ לא נפקע מרשות בעלים שוב ל"ח רק מילי ואפילו לשי' הנוב"י דמהני שבועה ע"י שליח כ"ז בעשאו בפירוש שליח לישבע עבורו אבל בלא עשאו שליח לישבע עבורו אף שעשאו שליח להיות ידו כידו ופיו כפיו אפ"ה בכה"ג לא החליט בכתבי מהרי"א שיועיל שבועות השליח ומכ"ש הכא דלא נתנו להסופר שום הרשאה בוודאי דלא נגמר השבועה בקריאת הסופר ובפרט די"ל דגוף הפלוגתא דשבועה עי"ש אי מהני תלוי בהא דמבואר בש"ס דבעי לבטא בשפתים וי"ל בזה ב' טעמים או דבעי שיהיה גילוי מחשבתו והביטוי הוי לגלות מחשבתו או דגזה"כ דבעי דוקא דיבור בפיו ונ"מ היכי דיש גילוי מחשבתו מצד אחר דרוצה לאסור א"ע בשבועה דא"נ דעיקר הוא שיהי' גילוי מחשבתו א"כ גם ביש הוכחה מצד אחר נמי מהני אבל א"נ דגזה"כ דבלי דיבור פה לא נגמר השבועה א"כ בעי דוקא שיהי' הוכחה מצד הדיבור ולא יועיל הוכחה מצד אחר וכעין מ"ש בתוספות חולין די"ג דמעשה שאינו מוכיח מצד עצמו רק דבעי דיבור פה ל"ח רק כמחשבתו ניכר מצד מעשיו: ב) ובזה י"ל קושית מהרש"א שבועות ד"כ בהא דפריך שבועה שאוכל דאכילנא משמע והתניא שבועה שאוכל לך אסור והקשה מהרש"א שמא ב' לשונות משמע ותלוי במפרש מה היה בדעתו ועפ"ז לק"מ דכיון דמצד עצם הדיבור ליכא הוכחה רק דבעי שיפרש מה הי' בדעתו שוב לא יהיה חשיב לבטא בשפתים דהדיבור מצד עצמו אינו מוכיח וכבר הבאתי בספרי דבזה פליגי אביי ור' אשי שם בשבועות ד"כ במסרבין בו לאכול ואמר אכילנא דאביי ס"ל דעיקר הדיבור הוי רק לגלות מחשבת לבו א"כ נהי דעצם דיבור שאוכל לך משמע שיאכל מ"מ במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא ואח"כ אמר שאוכל א"כ יש תיכף הוכחה דמחשבת לבו לאסור על נפשו אכילה ממילא אף דמצד עצם הדיבור ליכא הוכחה אפ"ה כיון דמיד בשעת הדיבור יש הוכחה על מחשבת לבו שפיר מועיל ור' אשי סובר דגזה"כ דלא חל השבועה בלי דיבור פה וממילא דיבור שאינו מוכיח מצד עצמו ל"ח דיבור שיגמור עי"ז השבועה כמו דמעשה שאינו מוכיח מצד עצמו ל"ח מעשה א"כ לענין שבועה בכתב ג"כ תלוי בזה דא"נ דא"צ כ"א גילוי מחשבתו שוב גם ע"י כתב מהני אבל א"נ דגזה"כ דבלי דיבור פה לא נגמר השבועה גם כתב ל"מ דכתיבה לאו כדיבור דמי א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק כאביי בהא דמסרבין בו לאכול ועכ"ח דסגי בגילוי מחשבתו ושפיר שבועה בכתב מהני: ג) וכן פירשו הרבה מפורשים בדעת הרמב"ם ז"ל דסובר דשבועה בכתב מהני עיין בנוב"י ובח"ס וא"כ ה"ה לענין שבועה ע"י שליח נמי תלוי בזה דאי סגי בגילוי מחשבתו יועיל שבועה גם ע"י שליח דאף דהוי מילי וניחוש לשי' מהרי"ט דבהקדש אף שליח ראשון ל"מ במילי מ"מ בשבועה דסגי בגילוי מחשבתו א"כ גם בעשה שליח שישבע עבורו נמי מהני דכיון דע"י שבועת השליח יש עכ"פ גילוי מחשבתו של המשלח שרוצה לקבל על עצמו השבועה וממילא גמר השבועה הוי בקבלת עצמו וכה"ג כתב הרי"מ בפ' הא"מ די"ל דבאומר לשליח לתרום ומכ"ש באומר לקטן שאינו בר שליחות דחלות התרומה הוי רק מצד מחשבתו ולא מצד שליחות והילפותא דמועיל שליחות מתרומה הוי רק מפיחה