שו"ת מהר"ש ו ע

ושם ג"כ נשתנה מראה המים ושם עכ"ח נשתנה מחמת עצמו ואח"כ הוסיפו הרבה מים למקוה וחזר המראה למראה מים ממש ורק שחושש כת"ה שמא למטה במקוה שעומדין הנשים עדיין לא שב המראה למים ממש ומקוה זו בא ממעין חזק. זה תורף השאלה. א) והנה לכאורה הביא כת"ה דנהי דמעין אינו נפסל בשינוי מראה מ"מ לשי' מרן הד"ח זצ"ל יש לחוש לשי' מהרי"ט דמעיינות שלנו אין להם תורת מעין – הנה כבר כתבתי במק"א דכיון דבש"ע לא הובא שיטה זו אף לעשות מזה ספק להחמיר ל"מ זולת בזוחלין דלרוה"פ פסול מה"ת יש לחוש לשי' מהרי"ט – ובפרט דבנ"ד דגם בהבאר הוא ש"מ ושם בוודאי דהוי מעצמו וא"כ יש לתלות דכמו בהבאר נעשה הש"מ מעצמו ולא מהרפת ה"ה דגם במקוה בא הש"מ מעצמו ולא נפסל וכה"ג מצינו בש"ע סי' ק"צ דביש כתם למעלה מחגור גם כתם שלמטה טהור דתולין תחתון בעליון דכמו דהעליון בא מעלמא ה"ה התחתון וה"ה הכא ואין לחלק דדוקא התם בכתמים דרבנן חולין תחתון בעליון ולא הכא דיש שיטות בפוסקים דש"מ פוסל מה"ת ז"א דהרי נהי דכתמים מדרבנן מ"מ חזינן דכ"ז שלא עברה בשוק של טבחים לא תלינן והטעם דהוי שכיח לאיסור דבגופה שכיח דמים ואפ"ה ביש כתם למעלה מחגור תולין וחזינן דנהי דלתלות מעלמא חשיב לא שכיח ואפ"ה ביש גם כתם למעלה כיון דשם בוודאי הוא מעלמא שוב תולין גם למטה במעלמא אף דלמטה שכיח שיהי' מגופה וחשיב הצד לתלות במעלמא בכלל לא שכיח ואפ"ה תולין א"כ ה"ה הכא דצד היתר לתלות הש"מ במחמת עצמו אינו בכלל לא שכיח שוב מצד הסברא יש לתלות דכמו בהבאר נעשה הש"מ מעצמו ה"ה בהמקוה ג"כ נעשה מעצמו והדברים דומים למ"ש הפר"ח ביו"ד סימן ל' בעופות שיש להם חטוטרות בגלגולת דאותן שחיין יב"ח ומטילין בצים כשרים וממילא גם באותן שלא חיו יב"ח ולא הטילו בצים ג"כ מטוהרים ע"י חברותיהן שחיו דמסתמא בענין א' נבראו ונהי דהתב"ש כתב דאינו מוכרח אבל לשיטת הפר"ח כשרים וחזינן דגם בנוגע לד"ת הקיל הפר"ח דיש לתלות שזה כזה וה"ה הכא: ב) ולכאורה הי' מקום לומר לפימ"ש בשו"ת מהרי"ט סימן ל"ז בהא דחולין במשמוש יד הטבח משום דמשוי לספק שמא לאח"ש ואמרינן נשה"ת ונשמע דהיכי דליכא חזקה להיתר לא תלינן אפ"ה י"ל דגם הכא היה להמקוה חזקת היתר ורק שיש ספק אי נפסלה ע"י הש"מ א"כ י"ל מספק אין להוציאה מחזקתה ודוקא אם לא הי' ש"מ גם בהבאר אז הי' חשיב שכיח לאיסור טפי כיון דש"מ מחמת עצמו הוי בגדר לא שכיח וגם כיון דהרפת הוא סמוך להמקוה א"כ הי' מקום לומר דחשיב בכלל קרוב דתולין בקרוב היכי דליכא לתלות ברובא דעלמא אבל אחרי דיש ש"מ גם בהבאר ושם עכ"ח דהוי מעצמו ושוב ל"ח בכלל לא שכיח שיהיה גם הש"מ בהמקוה מחמת עצמו וחשיב עכ"פ בכלל ספק השקול ושוב יש להעמיד המקוה בחזקת כשרותה ונהי דעכ"פ נולד ריעותא בהמקוה ע"י הש"מ ושוב יש לומר דדמי למים בראש דל"מ החזקת היתר מ"מ י"ל כמ"ש התב"ש בסימן כ"ט דשאני התם דליכא חזקה בתולדה זולת חזקה דאתיא מכח רובא אז ס"ל להתב"ש דחשיב איתרע לה רובא וגם בזה השיג עליו בחוו"ד סי' נ' עיי"ש אבל במידי שיש לה חזקה וודאי להיתר אז אף בנולד ריעותא אוקמינן אחזקתה ונהי דמצינו בש"ס נדה ד"ב דבס' במקוה אמרינן אדרבה העמד טמא בחזקתו מ"מ כבר נודע מה שהעירו דח"ט דגברא חשיב חזקת מסובב ורק שכתב הרא"מ בר שניאור דכיון דהרי חסר לפניך ונהי דחזקה דמעיקרא עדיפא מ"מ תו מצרפין ח"ט דגברא עיין בס"ט סי' קצ"ט אבל הכא די"ל דגם עכשיו המקוה כשירה תו ל"ש לדון מצד ח"ט דגברא דהוי חזקת מסובב: ג) והנה לכאורה יש לדון קצת מהא דמוכח בש"ע דבמקוה שיש ספק אם יש בה מ"ס אף דעד עכשיו בוודאי הי' בה מ"ס וספק אם עכשיו נחסר דמחמירין משום דהעמד טמא בחזקתו ואמאי הרי ח"ט דגברא חשיב חזקת מסובב ועכצ"ל כמ"ש הישי"ע והד"ח דזה ל"ח בכלל חזקת מסובב כיון דעיקר נפקותא בהמקוה אם יש בה מ"ס נוגע רק לענין אי טמא מותר לטבול בה וא"כ ה"ה הכא אחרי שהוכחתי דגם הא דרוצין לתלות דהש"מ בא מעצמו אינו וודאי רק ס' ורק דיש להעמיד המקוה בחזקתה וכיון דהכא עיקר הנפקותא בש"מ שבמקוה הוי רק לענין אי טמא מותר לטבול בה ושוב ח"ט דגברא ל"ח חזקת מסובב ושוב י"ל אדרבה העמד טמא בחזקתו: ד) אך באמת בנ"ד הרי חזרה המראה למים ממש ורק שרוצה כת"ה לחוש שמא למטה נמצא עוד ש"מ – ולענין זה י"ל חדא דאחזוקי ריעותא לא מחזיקינן ואף באפשר לברר א"צ לחוש עיין ביו"ד סימן נ"ב וביו"ד סימן פ"ג וביו"ד סימן קפ"ח כנודע ובפרט דכיון דלמעלה חזרה למים ממש ורק שיש לחוש שמא למטה לא חזרה למים ממש א"כ הרי בכה"ג הא איכא דיעה המכשיר וגם ראיתי בשו"ת בי"צ יו"ד סי' מ"ב שכתב דעכ"פ בליכא מראה יין ממש נהי דכתב בש"ך ס"ק ס"ו דפסול מ"מ תו ליכא רק פסול דרבנן א"כ בכה"ג בוודאי דיש לתלות דש"מ במקוה בא מעצמו כמו דבהבאר בא מעצמו וכהא דבכתמים תולין תחתון בעליון ונהי דיש לחלק דדוקא בכתמים מיד הוי דרבנן אבל הכא דקודם שניתוספו מים הרי היה על המקוה ספק איסור תורה ואז לא הי' לנו לתלות המקוה בהבאר משום דהי' מקום לחלק בין כתמים דרבנן לש"מ במקוה דפסול מה"ת א"כ אף שניתוסף מים ולא נשאר כ"א פסול דרבנן אכתי אין להקל מספק משום דחשוב כספק בנתגלגל דל"מ אפ"ה עכ"פ שייך שוב הסברא שכתבתי דבנ"ד חשיב בכלל אחזוקי ריעותא לא מחזיקינן דא"צ אפי' לברר ותו יש סניף עפ"י שיטות הסוברים דש"מ אינו פוסל רק במשקה ונהי דהד"ח פוסק דנתערבו גוף הסממנין ונמחו המשקה שלהם להמקוה דפסול אולם שיטת הראש יוסף להקל גם בזה והטעם דלא נפסל כ"א בנתערב משקה ושינה מראיתו דאז בטל מיני' תורת מים וכן כתב בספר חיבור לטהרה: ה) וא"כ הכא דעכ"פ לא נתערב משקה ורק שיש לחוש שנתערב דבר מהרפת ונמחה וע"י יש ש"מ א"כ לשי' הראש יוסף כשר וממילא