שו"ת מהר"ש ו סט

ותו י"ל לפימ"ש הדרכי נועם דכל איסור דכ"ק הוי דק מדרבנן ומה"ט שרי היכי דא"א לקולפו, וא"כ גם מטעם זה הי' מקום להתיר דחשיב סדר"ב: ד) אולם באמת יפה העיר כת"ה דבנ"ד יש חשש שמא נתחלף המרדה ונהי דאכתי שייך הסברות שכתבתי דלשי' החוו"ד המרדה אינו בולע כלל דבליעה א"י לכלי בלי רוטב וגם הוי נפבנ"ט וגם דהבליעה מכלי לאוכל א"י כ"א כ"ק ושוב יתבטל אח"כ הפת תפל בהרוטב של בשר אפ"ה י"ל דוקא על התנור דיש ספק באמת אי מפעפע בכל התנור וגם לשי' הח"ס חלב ל"ח שמן שיפעפע מחתיכה לחתיכה אף אי חוששין שמא נבלע בתנור מ"מ יש צד היתר או מכח שי' החוו"ד דלא בלע כלום או מכח שיטת הכו"פ דגם בשעת אפיה מיקרי נטבנ"ט אבל במרדה אי נימא דהמרדה בולע ונימא ג"כ דבשעת אפיה ל"ח נטבנ"ט א"כ הוי וודאי שנבלע בהפת אף דלא נבלע רק כ"ק ויתבטל אח"כ בס' מ"מ ע"ז לחוד אין לסמוך ודוקא על התנור דיש ד' ספיקות שמא לא בלע ושמא חשיב נטבנ"ט ושמא חלב ל"ח שמן לפעפע מחליח ושמא גם בישול אינו מפעפע בכל הכלי אז מקילין אבל במרדה ליכא כ"א שני ספקות שמא המרדה אינו בולע ושמא ג' נ"ט שרי בזה י"ל כיון דליכא יותר צד להיתר אדרבה י"ל דאסור לגרום נטבנ"ט ובפרט דנטבנ"ט בבישול אסור לכתחילה ולומר עוד ספק שמא לא נתחלף המרדה זה ל"ח בגדר ספק וכמ"ש כה"ג בתוס' חולין ד"ב דס' שמא לא נגע הטמא בבשר ל"ח ס' השקול לפי שרוב פעמים לא יוכל ליזהר מליגע וכה"ג כ' הפוסקים דאין לצרף לס' שמא לא נגע הטריפה בהכשירה בנמלחו יחד עיין בנובי"ק מ"ש בזה לכן לענ"ד אם יעשה הפסק גדול ברוחב התנור בטיט כעובי אצבע שלא יגעו שבין ושלא ירדה הפת התפל אותו האדם שרדה את הפת הנילוש בחלב שלא יבוא לידי חילוף המרדות אז יוכל להתיר הפת הנאפה אצל הערל בהשגחת הישראל כדי שלא יופסד פרנסת הנאמן הנ"ל: ד) ובדבר שדרש לידע דעתי לענין לכוף לבעל לתת לאשתו דייטשע כתובה והעיר כת"ה מהא דא"י לכוף את הלוה לעשות ממלוה ע"פ מלוה בשטר באמת שאני התם שיש לו ריעותא וכמ"ש בתוספות ב"ב דע"ז בד"ה חוזר בשטר דלא ניחא לי דליפשי שטריה וזיילו נכסיה – א"כ כ"ז בחוב אבל בכתובה דל"ש החשש דזיילו נכסיה דבחייו לא תבא לידי גביה. אכתי י"ל דנוכל לכופו ולכאורה י"ל כיון דליכא מנהג לכתוב דייטשע כתובה א"כ אם רוצית דוקא יש לנו לומר דהו"ל להתנות עמו ומדלא התנה עמו א"י לכופו לזה וכעין סברת הפני משה דא"א לכוף את הבת על החתימה אולם כבר העלה בשו"ת בית שלמה דפשט המנהג לכוף על דייטשע כתובה א"כ הרי כל הנושא אדעתא דמנהגא נושא ושוב חשיב כהתנה לכתוב וז"ב ופשוט: באעה"ח ועש"ק בהעלותך תרנ"ג ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק הנ"ל. סימן מ"ד. לרב גדול אחד. בדבר השאלה שהשאילו טבעת קידושין מאחות הכלה ונתנה במתנה גמורה להחתן ובעלה הי' שם ולא שאלו אותו אם מסכים למעשיה ואחרי הקידושין שאל אותו המשמש אם הסכים לנתינת הטבעת שנתנה אשתו והשיב כי הי' מסכים שלא יצטרך לקדשה שנית והבעל הי' שושבין. זה תורף השאלה: א) והנה בגוף הדבר אף אם לא הי' בעלה שם ג"כ רבו המתירין כשיטת הח"מ ס"ק ל"ה הן אמת דהב"ש סק"נ מחמיר אולם ראיתי ג"כ בשו"ת מהרש"מ ח"א סימן כ"ט שהעלה להקל דבכה"ג שאינה נותנת הטבעת לחלוטין רק במעמ"ל בוודאי הבעל אינו מקפיד ונהי דסיים שם דיש להחמיר ולקדשה בצינעא לפני ב' עדים כ"ז שם אבל בנ"ד דהבעל אומר שהי' מסכים למעשיה א"כ י"ל איגלאי מילתא למפרע שהיה מיד בהסכמתו ונהי דכתב הב"ש סקמ"ד דאף אם ל"ש הסברא דמשום כיסופא מ"מ לא חלו הקידושין למפרע דהוי יאוש שלא מדעת ומבואר דאף במקום דל"ש הסברא דמשום כיסופא נמי לא חלו הקידושין למפרע אפ"ה י"ל דנודע שיטת הרמב"ם ז"ל דגם בהא דכלך בקצה"ח סי' רס"ב דבלא נודע לו מהחמץ עד לאח"ז איסורו כשנודע לו מהחמץ ביטלו אמרי' אמל"פ דמשום ניחותא דמצוה הוי כביטלו קודם זמן איסורו ועיין בספרי ח"ב סימן י"ד וע' שו"ת ח"ס אה"ע סימן פ"ו שהרגיש בענין כזה מכח הסברא דאשה לא ידעה לאקנויי ועיין בספרי ח"א סי' ט' א"כ בנ"ד דהבעל ידע מיד בעודם תחת החופה שאשתו נתנה הטבעת במעמ"ל והוא קרוב וקרובים הרי אינם מקפידין זע"ז כמפורש בש"ע חו"מ סי' קמ"ט דגם בשאר קרובים אם כפי ראות עיני הבי"ד אין מקפידין זע"ז אין להם חזקה וכיון דלשי' הח"מ מהני תמיד אף בלי ידיעת הבעל א"כ בכה"ג דאמר מיד בעודם תחת החופה שהסכים למעשיה והכא ל"ש הסברא דמחמת כיסופא א"כ שוב י"ל אמל"פ ונהי דלשי' הב"ש גם היכי דל"ש הסברא דמחמת כיסופא הוי כיאוש שלא מדעת מ"מ י"ל דמחמת ניחותא דמצוה אמרינן אמל"פ ובפרט דהח"פ כבר איתרע דגם לשי' הב"ש הוי עכ"פ ס' קידושין שוב יש לסמוך אסברא דאמל"פ שלא תצטרך קידושין שנית כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ב' ויחי תער"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל עגגיל חופ"ק הנ"ל. סימן מ"ה. לכבוד הרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה אברהם יהושע זצ"ל אב"ד דק"ק אינטערדאם יצ"ו. בדבר שאלתו במקוה שנשתנה מראיתה לגעהל והמרחץ הוא סמוך לרפת ויש חשש ששינוי המראה במקוה נעשה ע"י שנתערב איזה דבר מהרפת ונמחה וכן יש באר רחוק הרבה מהרפת