שו"ת מהר"ש ו סז

וה"ה הכא הרי נודע ונתפרסם שיש מין חמאה הנקרא (קאקוספעט) הנעשה מאגוזים וכל החשש בחמאה הוי רק ע"י טיגון דאינו רק מדרבנן א"כ השתא בשבת לשיטת המכילתא מלאכה בשבת ע"י עכו"ם אסור מה"ת ואפ"ה בנתפרסם אזדא חשש מ"ע מכ"ש בטיגון דאסור רק מדרבנן בוודאי דבנתפרסם ליכא חשש מכח מ"פ כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח די' תזריע תרס"ה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק הנ"ל. סימן מ"א. להרב הה"ג וכו' כש"ת מו"ה שרגא פייביש ז"ל מוצד"ק צאנז יצ"ו. בדבר שאלתו באשה שהפסיקה בטהרה יום אחד ביה"ש ולמחרתו בדקה סמוך למנחה ואח"ז מצאה על העד שבדקה ביום ראשון איזה מראה טמאה ונסתפק כת"ה שמא ראתה הטיפה מבערב והוי כאילו ראתה ביום שפסקה וא"כ לשי' החוו"ד אף אם ראייתה נמשך איזה ימים חוששין שמא עד עכשיו הי' ימי זיבה ורק היום היא תחילת נדתה והוי רק כראתה יום א' ושוב מעכב בדיקת ביה"ש. זה תורף שאלתו: א) והנה בגוף הדבר יש לומר דגם החוו"ד מודה דבדיעבד יש להקל ושפה"ד כדיעבד דמי ובפרט דכל חומרא דר"ז הוא רק מדרבנן א"כ ממנ"פ אי ניחוש דלא ראתה רק יום א' א"כ הוי רק גזירה דרבנן לסברת התוספות מגילה דכ"ח דשמא עומדת בימי זיבה הסותרת וכ"ה בב"י סי' קפ"ג א"כ בימי זיבה הסותרת הרי א"צ בדיקת מוך דחוק כל ביה"ש ומכ"ש הכא דיש ס' שמא בא הטיפה על העד עוד מבעוד יום א"כ הוי כלא ראתה כלל באותו יום והוי ס"ס להקל שמא ראתה מבעוד יום ושמא אינו תחילת נדה וס"ס דרבנן לכ"ע שרי ובפרט שי"ל לפמ"ש בשו"ת ח"ס יו"ד סי' קס"ח דמה"ט בבדקה מיד בזמן ווסת ולא מצאה טהורה אע"ג דארגשה ובדקה ולא מצאה טמאה משום דדוקא בארגשה יוכל להיות שהרגשה זו הי' אפילו על טפה אחת אבל בתורת ווסת בעי דוקא שיהיה חשש על ראיה מרובה ובאם ליכא חשש כ"א על טפה א' ל"ח עיי"ש ה"ה הכא גם להחוו"ד דמחמיר באם נמשך ראייתה איזה ימים דחוששין שמא יום האחרון לבד הוא תחילת נדתה כ"ז בראתה ביום זה ראיה מרובה יש לחוש שמא היום הוא תחילת נדתה אבל הכא דליכא חשש רק על טפה אחת א"כ בזמן ווסת לא שכיח שתראה רק טפה אחת ושוב חולין דהוא רק תוספת מזמן ווסתה הראשון ושוב לא מעכב בדיקת ביה"ש כן נראה לענ"ד בס"ד לדינא: באעה"ח א' שמיני תרע"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק הנ"ל. סימן מ"ב. להרב ההגה"צ בנש"ק כקש"ת מו"ה שלום ה"ש ז"ל אבד"ק ניסקא יצ"ו. בדבר שאלתו שעפ"י פקודת הרופאים מוכרחים לנפוח הריאה בכלי ונסתפק כת"ה אי מותר לנפוח בכלי כזו וחושש במראה טריפה שחוזרת למראה ריאה אולי בכח אדם לא היתה חוזרת. זה תורף הדברים: א) הנה באמת מצינו בש"ע בשם הר"י בן הרא"ש בבועא בשיפולי ב' אומרים שלא היה חום בשר מקיף ושנים אומרים שהי' חוט בשר מקיף ורצו לאסור מספק כהא דנאבדה הריאה ודחו הפוסקים דאין כאן הכחשה דאפשר שאחרונים נפחו בכח יותר מהראשון ונשמע דאם חוזרת ע"י נפיחה אף ע"י נפוחה בכח רב אפ"ה כשר ול"ח שמא בחייה לא היתה נפוחה כל כך והסברא דאמרינן נשה"ת כמפורש בסי' ל"ט סעיף ה' ובט"ז ספ"י ואדרבה בנקרע הקרום מחמת נפיחה מרובה מכשירין ודעת הש"ך שם בסי' ל"ו דאמרי' הטעם דבחייה לא היתה נפוחה כל כך ומה"ט אם יש מראה טריפה וחזרה ע"י נפיחה מטריפין ממנ"פ והתב"ש מכשיר גם בזה דאמרינן דבחייה היתה בחוזק ולא הי' נקרע – חזינן דבנקרע הקרום לחוד תולין דבחייה לא היתה נפוחה כ"כ ובאם יש מראה טריפה לחוד מכשירין אף דלא הלכה המראה רק ע"י נפיחה מרובה ועכ"ח הטעם דאמרי' נשה"ת ותולין ההיתר בכל מה דאפשר הן אם צריכין לתלות שהיתה בחייה נפוחה הרבה או מעט תמיד תולין להיתר מכח חזקת היתר ועיין בפמ"ג סי' מ"ב ס"ק ב' לענין מרה שאין לה טעם מר שהביא הא דהריק"ש ורוצה ג"כ לחלק כנ"ל דלעולם תולין להתיר בכ"מ דאפשר ונהי דמחמיר שם מספק אבל סברא זו קיימת ע"כ בקצור אם חוזרת ע"י נפיחה מרובה ג"כ כשר: ב) ומה שחושש כת"ה דרוח הקר נכנס ומטרשי לי' הנה גם בבדק בקרום פליגי רש"י והר"ן אם קרום סותמין הנקב או עושין הנקב ועיין בש"ך סי' ל"ו סק"ח ועיי"ש בלב"ש לענין צמקה ובדק בקרום ונראה שבא ביד"ש כיון דבהפ"מ בנראה שבא ביד"ש כשר בלי בדיקה א"כ הכא דיש עוד ס' שמא קרום מטרשי לי' שרי אף שלא בהפ"מ וכמ"ש בש"ך סימן נ"ב דדבר המותר בהפ"מ ביש עוד ס' מותר אף שלא בהפ"מ א"כ ה"ה הכא הואיל דלשי' הג"ש והפמ"ג ולב"ש בנתמעך הסירכא יפה אין הבדיקה מעכבת בהפ"מ שוב מצרפין הא דקרום אין סותמין הנקב וחשיב בדיקה יפה ונהי דשיטת הרבה אחרונים דבזמנינו דאין ממעכין רק קולפין הבדיקה מעכבת ועיין שו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סימן כ"ג עכ"ז אין לנו לחדש חומרות כללו של דבר אם אמנם שלא ראיתי הכלי הנ"ל ואין להורות כ"א מה שעיניו רואית עכ"ז לפי"מ ששמעתי מכמה שו"ב מהות הכלי הנ"ל נלע"ד דליכא בזה שום חשש: באעה"ח ה' מצורע תרס"ה ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל אבד"ק הנ"ל