שו"ת מהר"ש ו סו

סימן מ' לכבוד מחותני הרב הה"ג חו"פ בנש"ק כש"ת מו"ה יעקב פ"ת ז"ל אב"ד דק"ק פאדגורזא יצ"ו. בדבר שאלתו בחמאה שנתחדש כעת ודומה במראיתה ממש לחמאה מחלב ונקרא (קאקוספעט) אי שרי לבשלה בבשר אי אין לאסור בזה מחשש מ"ע והיינו שיסברו שהוא חמאה ממש וכהא דבדם דגים אם מכונס בכלי דאסור וכהא דבשר בהמה בחלב שקדים דיש להניח שקדים משום חשש מ"ע. זה תורף שאלתו: א) הנה מקודם שנבוא לענין דינא נבוא לעיין בהא דאיתא בש"ע יו"ד סימן פ"ז דגם בחלב אשה אסור לבשל ובט"ז סק"ה ובש"ך סק"ז בשם מהרש"ל דלצורך רפואה מותר אפי' לחשאב"ס במידי דכל איסורו משום מ"ע וה"ה דבחלב שקדים מותר לצורך חשאב"ס עיי"ש ומפורש בפסחים דכ"ה דאף איסור תורה מותר לחשאב"ס בשלכדה"נ וידוע שי' רוה"פ דבכדה"נ אף איסור דרבנן אסור לחשאב"ס עיין כ"מ פ"ד מיסוה"ת ובש"ע יו"ד סי' קנ"ז דרק לעשות מרחץ מסתם יינם שרי בחשאב"ס אבל לשתות אסור ועיין או"ח סי' שכ"ח ובשו"ת רעק"א מובא בפת"ש סי' קנ"ז שם נסתפק באיסור אכילה מחמת מוקצה בשבת אי שרי לחשאב"ס די"ל דאיסור שמצד היום קיל טפי – עכ"פ נשמע דאיסור דרבנן אסור לשיטות רוב הפוסקים בחשאב"ס וא"כ אמאי אמרינן הכא דבשר בהמה המבושל בחלב שקדים או בחלב אשה דשרי לחשאב"ס ועכצ"ל דדוקא במידי דהוי עצם איסור דרבנן אסור בחשאב"ס דעכ"פ חז"ל הטילו שם איסור על אותו המאכל ולשי' איזה אחרונים גם איסור דרבנן חשיב בכלל איסור חפצא אבל בדבר שבעצם המאכל הוא היתר רק שחז"ל אסרוהו מפני מ"ע י"ל דקיל טפי ושרי לחשאב"ס. וכהא דמפורש בירושלמי פ"ב מכלאים תמן אתה מרבה לבטל איסור ד"ת כאן אתה מרבה לבטל איסור שהוא מפני מ"ע ולא קאמר כאן אתה מרבה לבטל איסור דרבנן ומוכח דאיסור שהוא מפני מ"ע קיל טפי מסתם איסור דרבנן: ב) איברא דיש להעיר בהא דמפורש ביו"ד סי' קצ"ה לענין להתיר לרופא למשמש בדפק אשתו נדה דכתב הב"י דלהסוברים דנגיעה באשתו נדה אינו כ"א איסור דרבנן יש להתיר בחשאב"ס דל"ח בכלל אביזריהו דג"ע והש"ך סק"כ כתב דשלא בדרך חיבה גם להרמב"ם ליכא כ"א איסור דרבנן ושרי בחשיב"ס עיי"ש. ולכאורה צ"ע מש"ס ע"ז די"ב דמעיין הסמוך לע"ז אסור לשוח ולשתות מפני שנראה שמשתחוה לע"ז ואפילו היכי דאי לא שתי מיית ג"כ אסור וגדולה מזה נסתפק הנמ"י שם די"ל דגם במקום סכנה ממש נמי אסור דהוי כאביזריהו דע"ז ונהי דבזה מסיק שם להקל אבל עכ"פ מפורש דבחשש סכנה בוודאי אסור וע' ברמ"א יו"ד סי' ק"ל – וא"כ קשה אמאי מקילין בנגיעת נדה בחשיב"ס הרי גם כאן י"ל דהוי כמו אבתריהו דג"ע ועכצ"ל דשאני בנגיעת נדה דאינו רק איסור מדרבנן א"כ הכל רואין שאין כאן טפי מאיסור דרבנן לכך מתירין במקום סכנה אבל במעיין הסמוך לפ"ז דיש חשש שהרואין יסברו שעובד ע"ז ממש שוב שפיר אסור אף במקום סכנה כמו בעובד ע"ז ממש ומבואר מזה דמ"ע באיסור ד"ת חמור טפי מעצם איסור דרבנן וא"כ תיקשי שוב להסוברים דאיסור דרבנן אסור לחשאב"ס איך מתירין באיסור שהוא רק משום מ"ע אטו בב"ח גמור לחשאב"ס וצע"ג: ג) נחזור לענין דינא – והנה שיטת הרמ"א דדוקא בבשר בהמה בחלב יש להניח שקדים ולא בבשר עוף והט"ז כתב דגם בעוף יש להניח שקדים כמו בחלב אשה והפמ"ג תמה הא שאני בחלב אשה דהוי כמ"ע בד"ת אבל בעוף ל"ח רק מ"ע בדרבנן – ותו מוכח בט"ז דבל"ל שקדים אין לאסור האכילה ונהי דהפמ"ג במ"ז סק"ד כתב דרק בעוף שרי בל"ל שקדים אבל מלשון הט"ז שהביא ראי' מדברי הרמ"א שכ' יש להניח שקדים מוכח דלעולם אין לעכב האכילה דהרי ברמ"א מפורש דרק בבשר בהמה יש להניח שקדים ולשון זה מוכח דוקא אלכתחילה אבל היכי דל"ל שקדים שפיר אין לעכב האכילה אפילו בבשר בהמה ודלא כהפמ"ג – ולכאורה צ"ב גוף הדבר דאמאי בליל שקדים אין לאסור האכילה אם באמת יש בזה חשש מ"ע איך אפשר להתיר אף בליל שקדים וע"כ צ"ל דהנה בעינן מ"ע יש ב' גווני א' מ"ע שיטעו אחרים ויבואו להתיר איסור, ב' שיחשדו את זה שאוכל איסור והנה במידי דאכילה כגון בב"ח בוודאי דל"ש חשש מראית עין שיבואו אחרים להתיר לאכול בב"ח דמהיכי תיתי לומר כן בשלמא בעוף בחלב כתב הש"ך די"ל דיטעו לומר דהלכה כריה"ג אבל בבשר בהמה בוודאי דל"ש לומר הכי ורק די"ל הטעם דמ"ע שיחשדו אותו שאוכל איסור וכיון דליכא חשש מכשול שיבא מי לאכול איסור ורק שיחשדו את זה שאוכל איסור לזה שפיר י"ל דעכ"פ בל"ל שקדים דאין לאסור האכילה וזה ברור: ד) והנה גם לפימ"ש הפמ"ג דדוקא בעוף בחלב מותר בל"ל שקדים ומוכח דבבהמה דהוי מ"ע בד"ת גם בל"ל שקדים אסור אפ"ה יונח גם בנידון שאלתינו דחמאה זו אם מבשלין עם בשר ל"ח כ"א טיגון דאסור רק מדרבנן למהר"מ שיף ומנ"י וכו"פ ושוב ליכא כ"א מ"ע בדרבנן ולשיטת הרמ"א הא בדרבנן ל"ח למ"ע ואף להש"ך עיקר טעמו משום דיטעו לומר דהלכה כריה"ג וכ"ז בבשר עוף דיש מ"ד דסובר דשרי בחלב אבל הכא בטיגון אף דל"ח רק איסור דרבנן מ"מ ליכא שום מ"ד שיהי' מותר לגמרי ושוב י"ל דגם הש"ך מודה דליכא מ"ע משום שיבואו אחרים להתיר דבר זה זולת דשייך הטעם שיחשדו אותו שאוכל בב"ח האסור מדרבנן לפי טעם זה הרי פשיטא דלכ"ע יש להתיר בל"ל שקדים ועכ"פ לא גרע נ"ד בסיגון מהא דכ' הפמ"ג דבעוף בל"ל שקדים דמותר דהשתא שם דיש לטעות ולומר דהלכה כריה"ג אפ"ה החליטו דבל"ל שקדים שרי מכ"ש הכא דל"ש מ"ע כי אם שיחשדו אותו שאוכל איסור דרבנן פשיטא דיש להתיר – ותו י"ל סניף להתיר בנ"ד דידוע דגם לענין שבת דקיי"ל דבנין בית אסור אפילו בקבלנות ודלא כר"ת והכל מטעם מ"ע ואפ"ה בנתפרסם שהוא בקבלנות מפורש בש"ע להתיר ונשמע דלגבי איסור שהוא מכח מ"ע אז בנתפרסם תו ליכא מ"ע