שו"ת מהר"ש ו סה

בעגל שנשחט תוך ח' בהפ"מ בדיעבד וכהא דנאבדה הריאה דיש מקילין בהפ"מ: ו) אולם באמת דבריו צ"ע דהכא דיש חאמ"ה ובנפל ל"מ שחיטה א"כ מיעוט המצוי בהדי חזקה גם בדיעבד ואפילו בהפ"מ יש להחמיר ולא דמי כלל לנאבדה ריאה דהתם נהי דליכא חזקת היתר הואיל דהי' צריך בדיקה ל"ח עדיין בכלל יצא בהיתר אבל עכ"פ גם ח"א ליכא ושפיר י"ל דשרי בדיעבד אבל בנשחט תוך ח' אפילו בנשחט בשוגג מ"מ מספק א"א להוציא מחאמ"ה וע' שו"ת נובי"ת אה"ע סי' י"ט ובדג"מ שהעלה ג"כ דמיעוט המצוי בהדי חאמ"ה חוששין לה מה"ת והוכחתו הוא ג"כ מש"ס ר"ה ד"ו הנ"ל ועיין ברי"ט אלגזי ובשו"ת רח"כ שם שהעירו מש"ס הנ"ל על הרמב"ם דס' מה"ת לקולא א"כ הכא מה"ת מותר לאוכלו ביומו ותירצו משום דאפשר להתברר גם מה"ת אסור הספק והט"א בר"ה ד"ו הרגיש גם כן בתמיה זו דא"נ דמה"ת מותר לאוכלו ביומו שוב מחומרת הז"ל לא מצי לצמוח קולא לד"ת ומאי פריך הש"ס והוכיח דהא דבכור בע"מ נאכל רק תוך שנתו אינו מה"ת ורק מדרבנן הוא והם אמרו והם אמרו ולכך כיון דמדרבנן אסור עכ"פ לאוכלו ביומו מנינן שנתו משעה שנראה לאכילה מדרבנן וכן כתב הח"ס בתשובה והרי"ט אלגזי כ' שד"ז תלוי בפלוגתא שבין רש"י להרמב"ם ז"ל ועיין ברא"פ שהעלה דמירושלמי ר"ה ד"ב מוכח ג"כ הכי ועיין בשלום ירושלים שם: ז) אך באמת עכ"פ נלע"ד דנכונים דברי הנוב"י דדוקא בנאבדה הריאה כיון דעכ"פ ליכא ח"א שפיר ל"ח בדיעבד למיעוט המצוי אבל בעגל כיון דעכ"פ יש בזה חאמ"ה וספק אי הועיל שחיטתה שפיר נהי דיש רוב כנגדה, מ"מ י"ל בזה סמל"ח דעכ"פ מדרבנן חוששין לה, ונהי דכתב הרשב"א דדוקא ברוב מפילות אמרי' סמל"ח לפי שמן הרוב אתה מסלקו א"כ לכאורה ל"ש הכא סמל"ח אפ"ה י"ל דבמיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין עכ"פ מדרבנן ושפיר יש לאסור גם בדיעבד עכ"פ מדרבנן ולפ"ז י"ל דהא דאוסרין בדיעבד הוא רק משום דיש חזקה נגד הרוב א"כ הרי מפורש בחו"מ סי' פ"ז סעיף ל"א דאם אחד תבע לחבירו ונשבע שפרע לו ואח"כ הוציא שטר דצריך לפרוע לו דאפ"ה לא נעשה חשוד דשמא פרע לו והקשה בקצה"ח דכיון דחזקה דשטרך בידי מה בעי מהני להוציא ממון וע"כ דעדיף מרוב ואמאי לא יועיל לעשותו חשוד. וכתבתי בספרי ליישב עפ"י מחלוקת הט"ז והפמ"א לענין ס' פרע לו מטבע מזויפת אי חשיב כאיא"נ או כאיא"פ והעליתי די"ל דחזקה דשטרך בידי מאי בעי לא עדיף מרוב ונהי דל"מ רוב לחייב ממון כ"ז כגון ברובא לרדיא דיש ספק התחלת החיוב דאם זבין לשחיטה. א"כ מעולם לא היה חיוב על המוכר להחזיר המעות דמיד שקיבל המעות נתן לו שור יפה חלופי המעות ולכך ל"מ רוב אבל הכא דעכ"פ הי' עליו חיוב מקודם לפרוע לו וחזקה דשטרך בידי מאי בעי הוי רק להחזיק חיוב הראשון והחזק"מ שפיר איתרע ושוב מועיל החזקה דשטרך בידי מאי בעי להחזיק חיוב הראשון ולומר דלא נעשה השתנות והתינח לענין הפרעון אבל לעשותו חשוד אי נימא שפרע לו א"כ מעולם לא איתרע החזק"כ שלו דנשבע באמת ואין חזקה דשטרך בידי מאי בעי מועיל להוציאו מחזק"כ עכת"ד בספרי: ח) ולפ"ז י"ל הכא נמי באמת רוב ב"ק הם ונהי דיש לחוש למיעוט המצוי מ"מ בדיעבד הי' לנו להתיר, וכהא דנאבדה ריאה ונהי דכתבתי דהכא גרע משום דיש חאמ"ה אפ"ה י"ל כ"ז לענין להתיר העגל דכיון דגם א"נ דמן הרוב הוא והועילה השחיטה להתיר עכ"פ עד השחיטה הי' על העגל שם איסור וכיון דהרוב צריך לאפוקי מידי ח"א שפיר י"ל דכיון דיש מיעוט המצוי אין כח בהרוב להוציא מידי ח"א אבל לפוסלו אי אפשר הואיל דא"נ דהפג' הי' מן הרוב א"כ מעולם לא איתרע חזק"כ שלו דלא מכר טריפות כלל א"כ הרוב מסייע לחזק"כ שלו ושפיר אף דנפלים הוי מיעוט המצוי אין להוציאו מחזק"כ שלו ויש עוד קיו השתא התם בסי' פ"ז דיש חזקה המסייע שנעשה חשוד ואפ"ה ל"מ להוציאו מחזק"כ אע"ג דמיחזי כסתרי אהדדי דחזינן דחייב לפרוע ועכ"ח דאמרי' דלא פרע לו וממילא דחשיב כנשבע לשקר ואפ"ה אמרי' דא"א לעשותו חשוד מכ"ש הכא דרוב מסייע שהעגל הי' ב"ק ורק דהעגל אסרנו משום דהוי נגד חאמ"ה אבל לעשותו חשוד אדרבה י"ל כיון דהרוב מסייע לחזק"כ שפיר א"א לפוסלו ונהי דיש לחלק דדוקא התם דהוא טוען שפרע א"כ נהי דחזקה דשטרך בידי מאי בעי מהני לחייבו לפרוע אבל א"א לעשותו חשוד הואיל דחזק"כ מסייע לטענת ברי שלו וכמ"ש הרשב"א ז"ל דחזקה ל"מ נגד מי שטוען ברי נגד החזקה ואף שכבר הוחלטו דחייב לשלם מכח חזקה זו ושוב בכה"ג שהחזקה כבר הוחלטה י"ל דחזקה כזו חשיב בירור גמור ושוב גם ברי לי כנגדה לא יועיל מ"מ יש לומר דחזקה זו אכתי ל"ח בירור ורק דמועיל להחזיק חיוב הראשון אבל לעשותו חשוד שפיר י"ל דל"מ חזקה זו כיון דחזק"כ מסייע לברי שלו אבל בנ"ד אין הטבח יוכל לטעון ברי שהעגל לא הי' נפל א"כ אחרי שאסרנו העגל מכח דמיעוט המצוי בהדי חזקה חוששין לה מה"ת א"כ איתרע ג"כ החזקים שלו דהרי האכיל עכ"פ ספק טריפות וחזק"כ לחוד לא יכול להכריע נגד חאמ"ה של העגל שכבר אסרנו ושוב אכתי י"ל דבנ"ד יש לעשותו לחשוד אפ"ה י"ל אחרי דלשיטת רח"כ גם העגל הי' מותר בדיעבד וגם להאוסרין הוי רק מדרבנן לשי' הרבה פוסקים א"כ נהי דהאכיל ס' איסור מ"מ כיון דגוף האיסור יש לו מתירין בדיעבד א"כ אחרי שיש לו חזק"כ לא נוכל לפסול אותו במידי דלשיטות הגאונים העגל גופא הי' כשר בדיעבד ונודע סברת הר"ן דבמידי דבדיעבד מועיל מדינא מהני סברא קלה אף להגבותו לכתחלה ושפיר אכתי מועיל החזק"כ שלו שלא לעשותו חשוד – אבל לדינא נלע"ד דעל נאמנות עגלים אם הם בני ח' בוודאי דאינו נאמן אבל לענין לעשותו חשוד על להבא יש להעבירו עכ"פ על חודש ויקבל עליו די"ח ולהזהירו על להבא שאם יתברר עוד עליו איזה חטא יעבירו אותו לגמרי ואז יש להשיבו על כנו למען פרנסת בניו הקטנים וכבר כ' המהרש"ל מובא בט"ז סי' קי"ט דבזה"ז א"א להעמיד הד"ת על תילה. והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח א' דר"ח תמוז תרנ"ח ראדמישלא יצ"ו הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.