שו"ת מהר"ש ו סד

ועיין שו"ת רח"כ סימן ב' שפסק בפירוש דבעי ג"פ – ומכ"ש א"נ דעגל שנשחט תוך ח' לית בו רק איסור דרבנן א"כ הי' דומה להא דווסתות דבעי ג"פ – שבתי וראיתי שזה אי אפשר לומר הואיל דכל הא דבעי ג"פ הוי רק משום דעד פעם ג' תולין בשכחה דבידוע שהי' מזיד הרי גם בפ"א מעבירין אותו כמפורש בדיני. וברמ"א סי' קי"ט אבל בסתם עד פעם ג' תולין בשגגה ואפ"ה חזינן דהיכי דיש בו חי"מ ובאיש שאינו מדקדק במעשיו גם בפ"א אין תולין בשגגה כמ"ש בשו"ת רח"כ שם ובשו"ת בית אפרים סי' ה' א"כ בנ"ד נהי דבזה ששחטו קודם ח' ליכא חי"מ כיון דהי' יכול לשוחטו בלילה וכשיטת מהרש"א ביצה ד"ו דעגל שנעשה בן ח' ביו"ט דמותר לשוחטו ביו"ט הואיל דקיי"ל דא"צ להיות ז' מעל"ע ומכח מוקצה אין לאסור משום דהוי מוקצה מחמת יום שעבר ועיין בפמ"ג בפ"כ להיו"ט ובפמ"ג או"ח סי' תצ"ח מ"מ בזה שלא הודיע להקונים הרי בוודאי איכא חי"מ שהיה צריך ליקח מהם הבשר בחזרה. א"כ בזה בוודאי דיש לדונו כמזיד ושוב היכי דא"א למיתלי בשגגה ואינו מוחזק למדקדק במעשיו שוב גם בפ"א יש להעבירו: ד) אך אחרי שכתב כת"ה. כי הוא עני מדוכא ומסופל בבנים אחפש בכחא דהיתרא בעזה"י – ונקדים מחלוקת הרמב"ם והרא"ש בהאי דהמוציא כלאים פושטו אפילו בשוק דלשי' הרמב"ם דאף במוצא כלאים בבגד חבירו ג"כ חייב להודיע לו כיון דחבירו עובר עבירה בקו"ע אף שחבירו שוגג מ"מ אין כבוד הבריות דוחה ולשיטת הרא"ש בחבירו שוגג א"צ להודיע לו הואיל דלגבי הרואה חשיב שוא"ת ועיין בתוס' שבועות די"ל שכ' כדעת הרמב"ם ועיין בחו"מ סי' כ"ח ובש"ע יו"ד סימן שע"ב בהא דאם הכהן ערום א"צ להגיד לו מבואר כדעת הרא"ש ועיין בשאג"א סי' נ"ב שכתב דגם הרהב"ן סובר כהרמב"ם ועיין שו"ת נובי"ק או"ח סימן ל"ה ובשו"ת ד"ח או"ח סי' ל"ה מ"ש בזה ולפ"ז הי' מקום לומר דכיון שסבור שהקונים כבר אכלו מעט מבשר זה א"כ הרי הדבר נוגע לכבוד הבריות אפשר דלשי' הרא"ש לא הי' מחויב להגיד להם בכה"ג שהם שוגגים ונהי די"ל דבנ"ד לא יהי' הגנאי גדול כל כך הואיל דא"נ דעגל הנשחט בתוך ח' אינו אסור כ"א מדרבנן וא"כ באוכל איסור דרבנן בשוגג ל"ח כלל כאוכל איסור כהא דאיתא ביו"ד סימן קי"ט דבמוכר לחבירו איסור אם הוא איסור דרבנן א"צ לחזור הדמים הואיל דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה ול"ש לומר נפשו קצה באכילת איסור אפ"ה י"ל כיון דעכ"פ ההמון אינם יודעים אי זה הוי רק איסור דרבנן וממילא הדבר נוגע לכבוד הבריות של הקונים ושוב י"ל כשיטת הרא"ש דלא הי' מחויב כלל להודיע להם ובפרט די"ל דאף דבעבירה דרבנן ל"ח הגנאי גדול כל כך מ"מ נהי דמצד גנאי של הקונים אין לדון מ"מ מצד גנאי של עצמו וגם הי' לו פחד שמא יודחה עי"ז מפרנסתו והדבר אינו נוגע כ"א לאיסור דרבנן י"ל דלא הי' מחויב להגיד להם וכדמוכח מהא דסימן קי"ט דבדרבנן אפילו בגנאי קטן א"צ להגיד ואפילו בקו"ע רשאי לעבור ועיין בשאג"א שכתב דלפמ"ש הרמב"ן דלשי' התוספות דבאיסור שאש"ב נדחה מפני כה"ב אף בקו"ע א"צ לתרץ משום דרוב ארונות יש בהן פו"ט מדבריו נשמע דאינו מחלק בין גנאי גדול וממילא נשמע דבדרבנן אפילו בגנאי קטן רשאי לעבור אף בקו"ת וא"כ ממנ"פ א"כ דעגל תוך ח' אסור מה"ת א"כ הרי נוגע לכה"ב של הקונים דשרי לשי' הרא"ש לעבור בשוא"ת ולשי' הסוברים דאין בזה כ"א איסור דרבנן מ"מ הרי עכ"פ איכא גנאי עבורו וגם עכ"פ גנאי קטן עבור הקונים וא"כ בדרבנן הרי גם בגנאי קטן מותר לעבור אפילו בקו"ע כנ"ל מכ"ש הכא דלא הי' מחויב להגיד להם והי' יכול להיות שוא"ת ושוב אכתי הי' מקום לדונו לשוגג על גוף הדבר ששחטו קודם ח' ניתלי בטעות שהי' סבור שהוא ע"ש ועל זה שלא הודיע להקונים משום דהי' חס על כה"ב וגם הי' לו פחד שלא ידחה מפרנסתו עי"ז התיר לעצמו שלא להפרישם מאיסור שוגג: ה) אולם ע"ז לחוד אין לסמוך אלא דא"נ דנשחט תוך ח' אין איסורו כ"א מדרבנן הי' ניחא בפשוט לפמ"ש בנובי"ת סימן ג' דנחשד על בדיקת הריאה כשר לשחיטה דחשוד מדרבנן לא נחשד אד"ת וה"ה הכא אכתי י"ל דלא נעשה חשוד למכור טריפות ד"ת וידוע שיטת הה"מ דבדרבנן ל"ש לאוקמיה בחזקה דהרבה לא זהירי בדרבנן ואפילו בלי דברי הה"מ ג"כ י"ל דחשוד בדרבנן לא נחשד אד"ת ונהי דכ' הפנ"י דעבר אדרבנן איתרע חזק"כ שלו גם לענין ד"ת ועיין בתומים סימן ל"ד מ"מ כ' בבית אפרים סי' ב' דרק באותו מעשה אם יש ספק אי עבר בזה גם אד"ת או דלא עבר רק אדרבנן בכה"ג שפיר אמרינן כיון דאדרבנן בוודאי עבר ויש ספק שמא מעשה זו אסורה מה"ת שפיר אמרינן דאיתרע החזק"כ אבל ממעשה למעשה אכתי י"ל דנחשד אדרבנן לא נחשב אד"ת וכה"ג כתבו המפורשים חילוק זה לענין לחוש למפרע דכ"ז באותו מעשה אבל ממעשה למעשה אין חוששין על למפרע – ולפ"ז י"ל דדוקא לענין עגלים לא יהי' נאמן לומר שהם בני ח' ויהי' מוכרח להיות חקירה אם הם בני ח' אבל למכור בשר יהיה רשאי ולא ניחוש עליו שמאכיל טריפות ונהי דגם בבשר טריפה נמצא טריפות שאינה מה"ת ושוב י"ל דחשוד למכור טריפות כזה, מ"מ י"ל לפמ"ש בבית אפרים סי' ה' דאף דבשחיטה יש ג"כ עניני דרבנן כמו שהיה במיעוט בתרא אפ"ה הואיל דלא חשוד אגוף השחיטה שהוא מה"ת שוב זהיר הוא בכל עניני שחיטה עיי"ש ועיין ש"ס נדה דנ"ז דקס"ד דכותי נזהר גם בטומאות שדה שאבד בה קבר עיי"ש ה"ה בנ"ד די"ל דכיון דעכ"פ לא נעשה חשוד להאכיל טריפות שהם מה"ת שוב י"ל שזהיר בכל הטריפות אף שהם רק מדרבנן – ותו י"ל דהרי שיטות הגאונים דנשחט תוך ח' מותר בדיעבד ונהי דתמהו דלפ"ז מאי פריך בש"ס ר"ה ד"ז בע"מ מי מצי אכיל ומשני בכלו לו חדשיו ואי בדיעבד מותר עכצ"ל דאינו רק חששא בעלמא איך מועיל להקל אפ"ה י"ל דכיון דעיקר הוא משום ב"ת לשי' התוס' עירוכין די"ח או משום עשה דתאכלנו שנה בשנה וכיון דלכתחילה עכ"פ לא חזי לאכילה לא קרינן בו תאכלנו אף דמצינו בכמ"ד דדיעבד מיקרי ראוי עיין תוס' חולין ד"ב ותוס' פסחים ד"ה מ"מ י"ל לענין ב"ת אם עכ"פ לכתחילה אינו ראוי להביא ליכא ב"ת וכה"ג כ' בתוספות פסחים די"א בד"ה קוצרין ועיין תוס' כתובות ד"ל בד"ה בעולה וכה"ג עיי"ש וראיתי בשו"ת רח"כ סי' ו' שרצה להקל