שו"ת מהר"ש ו סב

וחל עליו בוודאי שם קבלת טומאה ל"מ מחשבתו להוציאו אבל הכא ידענו תיכף שאחד יהי' לצורך דבר שאינו מקבל טומאה ועל כל אחד הי' ספק שמא זה יהיה הדבר שאינו מקבל טומאה דהא אף למ"ד אין ברירה חשיב עכ"פ ספק ושוב בדבר שמעולם רק מספק חל עליו תורת קבלת טומאה מהני אח"כ כשיפריש להפקיע ממנו שם קבלת טומאה אף שי"ל א"ב מ"מ היכא דרק מספק היה עליו שם קבלת טומאה מהני דיבורו אח"כ להפקיע ממנו שם קבלת טומאה ונודע שיטת הכ"מ פ"ו מאישות דבדבר שבידו לעשות מספק ל"ח בכלל דשלב"ל מכ"ש הכא דמהני דיבורו אח"כ להפקיע ממנו שם קבלת טומאה ויש לדבר בזה הרבה ואכמ"ל: ה) עכ"פ לדינא גם בח"ס סימן קצ"א פילפל בדברי הדג"מ והוכיח דלא בעי שיהי' נעשה לשמש עם הקרקע והאריך שם בכמה תשובות דלענין קבלת טומאה עדיף בנעשה על מנת לשמש בקרקע שלא יהי' חשיב דבר המקבל טומאה אבל לענין פסול שאובין גרע בנעשה ע"מ לשמש בקרקע דבזה י"ל דאין הבנין מוציאו מתורת כלי – ועיין שם בח"ס בסי' רי"ח דבדבר שניכר שעשייתן ע"מ לשמש בקרקע היינו שיש בו שינוי צורה אז אף אם עדיין לא חיברו בקרקע אין עליו שם קבלת טומאה ועיין בבי"מ שהאריך דבעי שלא יהי' ראוי כלל לתשמיש בתלוש ונהי דלא קיי"ל כן עכ"פ אין לדחות דברי הנוב"י בניקל – וידוע שברוב מקומות מחמירים בעניני מקוה בכל מה דאפשר כמ"ש מרן הגה"ק ז"ל בשו"ת דברי חיים לפי שעיקר טהרתן של ישראל תלוי בזה. ודי בזה: ו) ובדבר המקוה החדשה יפה הביא כת"ה מדברי הח"ס סימן רי"ז דאין לחוש לחומרת הש"ך בס"ק מ"א וס"ק קי"ב וגם כתב כת"ה מכח חיבור להבאר שתחת המקוה וחושש דמקוה למעין לא חשיב חיבור וצירף שי' המהרי"ט דמעיין שלנו ל"ח מעיין ואף דרק לחומרא חוששין לשי' מהרי"ט מ"מ יש עכ"פ כמה ספיקות להקל שמא דלא כהרמ"ה ושמא כשי' המהרי"ט. וגם מצד מחשש נתן סאה הביא שיטת הדג"מ דבמעין ל"ש מ"ע – באמת לשי' המהרי"ט לא חשיב מעין ובשו"ת משיב כהלכה דמה"ת כ"ע מודים דבנתן סאה ונטל סאה כשר, דמה"ת בוודאי מכשירן מטעם זריעה ועיין בשו"ת דברי אמת להגאון מהר"י בכר דוד ועיין בספרי ח"א סי' י"ז באריכות ובפרט דיפה כתב כת"ה דיש לצרף דלא נעשה כלל שאובין כאן דהסתימה נעשה אחר שקבעו בקרקע י"ל דחשיב כקבעו ולבסוף חברו. בקיצור לדינא יש מקום להכשיר המקוה כמ"ש כת"ה אך עכ"ז כבר הבאתי דברי מרן בעל ד"ח זי"ע שבמקוה צריכין להחמיר לכתחילה לכל החומרת כי טהרתן של ישראל תלוי בזה. לכן לפי דעתי הצדק עם כת"ה שרצונו שילך המים מהנהר לתוך המקוה כמקדם שהי' בהכשר עצהיו"ט – ולדינא בוודאי יעשה כת"ה כפי הבנתו עפ"י דין תוה"ק שתהי' כשר בלי שום פקפוק: באעה"ח א' תצוה תרצ"ד לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חונה פק"ק הנ"ל. סימן ל"ח. להרב הה"ג בנש"ק מוה"ר נפתלי צבי האראוויטץ נ"י בק' דעש יע"א. בדבר מי שהלוה לחבירו מעות והבטיח להחזיר לו מעות חדשה כפי אשר ישלמו הממשלה רק לא ינכה לו הסך שנשארה הממשלה חייבים להמחליפים ופתה אין רוצה ליתן אם יש בזה חשש ריבית: א) לדעתי הדבר פשוט כי יש בזה חשש איסור ריבית כי לדעתי אם חייב מעות לאשה ועדיין לא הגיע זמן הפרעון ואמר לה אחזיר לך חובך קודם זמנו ובעד זה תתקדש לי דוודאי תהי' מקודשת דבההוא הנאה שהיתה צריכה ליתן לו כדי שיחזור לה ההלוואה קודם זמנו בפרוטה זו יוכל לקדשה ואף דגוף המעות הוא של האשה מ"מ הוא מקדשה בהנאה זו שמחזיר לה חובה קודם זמנו וזה חשיב הנאה מחודשת וכמש"כ התוספות קידושין מ"ז דמש"ה מהני בקידשה בשט"ח דאחרים דהוי הנאה מחודשת ועיי"ש בר"ן דבמלוה דאחרים דעתה אהנאת מלוה וכמו שיוכל לקדשה בהנאת הרווחת הזמן מכ"ש שיוכל לקדשה בהנאת חזרת ההלואה קודם זמנו ובאם יקנה חפץ בשכר הנאת הרווחת הזמן י"ל דחשיב ריבית קצוצה אף לשיטת רש"י קידושין ד"ו דאף ביש לו מלוה אצלה דל"ח רק א"ר דלא כפי' התוספות שם מ"מ עיקר הטעם כ' הרשב"א ז"ל משום דאין לו בהאשה קנין הגוף ל"ח בכלל ריבית ק' אבל בקונה מהלוה חפץ בעד הרווחת הזמן דיש לו בהחפץ קנין ממון בוודאי דחשיב ריבית קצוצה א"כ פשיטא שאם יגיד ראובן לשמעון פרע לי חובך קודם זמנו ואני אלוה לך מעות דוודאי חשיב ריבית קצוצה דחשיב כמהנה אותו הנאת פרוטה בעד זה שילוה לו ועיין בט"ז שכ' דאם המלוה אומר תקבל ממני מתנה ואלוה לך דבאדם שאינו חשיב מותר, ובהג"ה רע"א ז"ל כתב עפ"י דברי הר"ן ז"ל ריש קידושין גם בנותן מתנה לאדם שאינו חשיב הוי כהמקבל נהנה רק דלא חשיב הנאת פרוטה ובריבית לשי' רוב הפוסקי' דגם פחות משו"פ יש איסור ריבית א"כ גם בכה"ג אסור א"כ פשיטא דאם אמר הלוה ואני אפרע לך הישן קודם זמנו די"ל דחשיב ר"ק א"כ גם הכא אף אם הי' להמלוה כבר אצל הממשלה ואמר לו הלוה תלוה לי מעות ואני אפרע לך חובך שיש לך אצל הממשלה קודם הגעת זמן הפרעון די"ל דחשיב ר"ק ועיין בחו"מ סי' פ"ג בכופר שעדיין לא הגיע זמן הפרעון דחשיב כפירת ממון וחייב לישבע וע"ש בקצה"ח מכ"ש הכא דעדיין לא הלוה להממשלה והלוה קיבל עליו להשלים המעות שצריך הוא להלוות להממשלה דוודאי י"ל דחשיב ר"ק דאף דמצינו דמודר הנאה מותר לפרוע חובו דל"ח רק מבריח ארי מ"מ אם פורע בעצמו שלא בציווי הלוה ועיין תוספות נדרים די"ב אבל פשיטא דמי שאסר נכסיו על ראובן וישלם לראובן חובו שיש לו על שמעון קודם שהגיע זמן פרעון חובו דוודאי אסור דחשיב כמהנה לראובן ע"כ לדעתי יש בזה עכ"פ חשש ריבית דרבנן וטוב לפשר: באעה"ח יום ג' וישב תרפ"א קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.