שו"ת מהר"ש ו ס

יי"ש ידוע מ"ש המחצית השקל סי' תנ"א דיי"ש אין בו רק תערובות חמץ היינו חלק א' מכ"ד או ל' ועיין שו"ת שו"מ ושו"ת מהרש"ם ובספרי ח"ב סי' א' עכ"פ בהשליוואוויטץ גופא בוודאי יש ס' נגד חלק החמץ שיש בהיי"ש של חמץ וא"כ אם נתערב קודם הפסח כבר נתבטל ויי"ש של חמץ ביי"ש של פסח ל"ח בכלל מעמיד ובאמת ידוע שיטת השואל בנוב"י מה"ת שי"ל דיי"ש של חמץ ביי"ש של פסח יתבטל ברוב דאינו משונה בטעם רק מעט וראייתו מש"ך יו"ד סי' ק"ח ואף דהנוב"י דחה ראייתו ודעתו דחשיב אינו מינו וכן הוא שי' הפמ"ג סימן תמ"ה וע' בספרי ח"א סי' ס"ח עכ"פ בטל בששים ובפרט שהוא ספק אם יש בו כלל תערובות יי"ש של חמץ הוי ספק דרבנן. ואף שאם היה לוקחו בפסח גופא הי' ספק לענין ב"י ד"ת והי' אפשר לומר דניזיל מספק לחומרא ושוב אם ניקל לאחה"פ יהיה זילזול לדבריהם כמש"כ הפמ"ג שם אך באמת שי' הבי"א סימן מיא דגם בכה"ג מותר אחה"פ דתיכף ידעינן דאחה"פ יהי' ספק דרבנן ועיין בספרי שם סי' ס"ח שכתבתי דלענין ב"י דאין להקל בכה"ג כתב הפמ"ג או"ח סי' י"ז דבכה"ג לכ"ע בספק מה"ת לקולא ושוב י"ל כשנעשה ספק דרבנן מקילין ובפרט אחר שכבר ביטל חמצו וחמץ שלא נמכר הי' וודאי בכלל הביטול דלשי' הח"י והמק"ח אף חמץ שנמכר הוא בכלל הביטול ואף לשי' שאר פוסקים עכ"פ מה שלא נמכר בוודאי הוא בכלל הביטול. ושוב מעולם לא הי' הספק נוגע לענין ד"ת בוודאי דמקילין אחה"פ בס' תערובות ובפרט דהוי בכלל אחזיקו ריעותא לא מחזקינן וא"צ לברר כלל כמ"ש השיך יו"ד סי' נ"ד וסי' פ"ג וסי' קפ"ח, ובפרט דאף אם נחוש שיש בו תערובות יי"ש ואין בו ששים נגד חלק החמץ מ"מ לשי' כ"פ אם אין בו כזית בכדי אכילת פרס אינו עובר בב"י מה"ת ונהי דלשי' הרמ"ך אינו כן כמפורש במג"א סימן תמ"ב מ"מ בעבר עליו הפסח מקילין אם לא הי' בו כזית בכדי אכילת פרס כמ"ש בשו"ת משיבת נפש מהגאון מפלאצק ז"ל ועיי"ש בספרי ח"ב סימן א': ב) ובפרט דביי"ש אפי' עבר עליו הפסח מיקל בש"ע של התניא ז"ל בהפ"מ כיון שא"א לשתות ממנו שיעור כזית בכדי אכילת פרס מחמת חריפותו ובפרט הכא בחשש תערובות וקרוב הדבר שאין בו תערובות יי"ש דאומן לא מרת אומנתו ואף אם יש בו תערובות יי"ש קרוב הדבר שיש בו ששים בוודאי דליכא חשש אחה"פ ומפורש בתוספות סוכה דט"ז דס"ס בדרבנן אין צריך לברר אף דאפשר לברר ממילא גם חשש השני מכח בליעה מכלי של יי"ש חמץ אף דזה הוי וודאי שבישלו אותו ביורה שבישלו בו יי"ש של חמץ ובד"ח גם באב"י מחלי' לשבח ובפרט בטעם יי"ש אינו נפגם כמפורש בח"י סי' תמ"ה ובמג"א סי' תמ"ז אך באמת לשי' קצת פוסקים הא דד"ח מחליא לשבח אינו רק דרבנן כמש"כ בשו"ת פנים מאירות ובשו"ת שיבת ציון העיר דעכ"פ אחר שעמדו בנסיון שמרגישין טעם מושבח א"כ שוב אסור מה"ת כתבתי בספרי ח"ג סי' ק"ה די"ל דלא חשיב רק טעם קליש וכמו בטעם יותר מששים הנרגש דכתב בש"ך בשם האו"ה דאינו רק דרבנן וחוץ לזה לשי' כ"פ בטעם הנבלע בכלי אינו עובר מה"ת בב"י כמ"ש הח"י סי' תמ"ה דלא חשיב מצוי בידך ושוב מותר אחה"פ ובפרט שי"ל דהקונה לא עבר עליו בב"י דהא לא קנהו בקנין המועיל בד"ת דשלוס- בריעף ל"ח אף בכלל קנין סטומתא כמ"ש בשו"ת הגרע"א ז"ל ועיין בשו"ת בי"צ חיו"ד ובפרט דקנין סטומתא לשי' רוב הפוסקים אינו רק דרבנן כמ"ש בנה"מ סי' ר"א ואף דבח"ס כתב שהוא ד"ת וכמ"ש הרדב"ז ועיין מהרי"ט ריש קידושין מ"מ הכא שאין בוודאי דחשיב קנין סטומתא בוודאי לא עבר אב"י ד"ת דחשיב ס"ס שמא ל"ח סטומתא ושמא סטומתא אינו רק דרבנן ושוב עכ"פ לא עבר אב"י ד"ת אף דנשלחו לו השליוואוויטץ בחוהמ"פ ומאז אי' באחריותו וקיי"ל דגם חמצו של עכו"ם שקיבל הישראל אחריות אסור לאחה"פ כמ"ש במג"א ודלא כהח"י דמקיל משום פלוגתא בירושלמי: ג) אך באמת בשעה שנעשה באחריותו מצד דד"מ אז לא הי' ברשות הישראל רק על הבאהן ובאחריות אם אינו בביתו שרי ובפרט דאף לשיטת הגאונים דישראל שהפקיד חמץ אצל עכו"ם עובר משום דהעכו"ם השאיל לו רשותו וקונה בשימוש אבל הכא שהוא לא נתן את החמץ על הבאהן רק המוכר וא"כ לא נתכוין הקונה לזכות בהחצר שוב לא חשיב בבתיכם ולא עבר ואף דהכא המוכר הוא מומר ועובר בב"י אחמץ זה ושוב י"ל דמצד המוכר נאסר אכל העולם אבל כאן דמצד דד"מ יגיע ההפסד להקונה והוא לא עבר אב"י א"כ דמי להא שכתב בנוב"י מה"ק סי' כ' דבגזל חמץ ועבר עליו הפסח כיון שיוכל לומר הש"ל שוב מותר אחה"פ כיון שיגיע הפסד להנגזל שלא עבר בב"י, ואף דבמק"ח סימן תמ"ח דחה דבריו מ"מ בח"ס כ' כעין זה לענין מי שמכר שמרים שעעה"פ והקונה לא ידע והעמידו בו יי"ש דמותר היי"ש כיון שיגיע הפסד לבעל היי"ש עיין שם עכ"פ מכל הני טעמי הדבר פשוט וברור דהשליוואוויטן מותר בלי שום פקפוק וז"ב בסד"ש: ד) ובדבר השאלה השני' באמת שאלה כזו מפורש בשו"ת שו"מ מה"ק ופלפל שם דאין ברשות הישראל למכרו כלל כיון שהוא ממושכן ביד הערכאות ואף דקיימ"ל מכאן ולהבא הוא גובה כמפורש בש"ס פסחים דל"א מ"מ עכ"פ אין בכוחו למכרו ועבר אב"י מ"מ שם בשו"ת שו"מ מקיל ע"י ביטול לחוד ול"ח שמא יערים כיון שאין ברשותו למכרו ל"ח שמא יערים ואף דבאמת לכתחלה הי' יכול למכור לנכרי זכות שלו היינו שיוכל הקונה לפדותו מן הבע"ח מ"מ עכ"פ היה אונס דהיה סובר שלא יוכל למכור ובפרט דהנכרי קנהו בע"פ ע"י חצר המושכר לו ואף דלשי' כ"פ חצר דגברא רק משום שליחות ול"מ בעכו"ם מ"מ לשי' הקצה"ח בסי' קצ"ד חצר מהני בנכרי ושוב לשי' הנוב"י והפמ"ג כיון דבע"פ ליכא ב"י לשיטת רוב הפוסקים לא קנה אחה"פ ועיין בשו"ת בי"צ חיו"ד ח"ב בהשמטות דבתערובת חמץ בע"פ לכ"ע אינו אסור מה"ת עפמ"ש התוספות פסחים פ"ב דבנוקשה אחר הפסח גם לר' יהודה מותר דבנוקשה דליכא רק חד קרא קאי רק אתוך זמנו וה"ה דבתערובות חמץ אינו מה"ת רק בתוך הפסח וכיון דלא נאסר אז מה"ת שפיר קנהו הנכרי ע"י חצירו ואף דשלוחו קנהו בחוהמ"פ וצ"ל דבמומר אמרינן יש שליח לדבר עבירה עיין בפמ"ג בפתיחה להלכות יו"ט מ"מ כיון דלא נגמר קנינו דלא נתן כסף רק