שו"ת מהר"ש ו נט

שמא ידע האונאה עוד מקודם ומחל רק עכשיו ע"י שינוי השער רוצה לחזור מהמקח שפיר אמרי' דבאם הי' קנין גמור אין לבטל קנין גמור בשביל ספק ובאם לא הי' רק קנין כסף וליכא ספק רק לענין מש"פ מספק אין לחייבו במש"פ. אבל בנ"ד בשעת המקח הרי לא נתאנה הלוקח פשיטא דאם חוזר בו אח"כ שהוזל השער דחייב לקבל מש"פ וזה ברור בס"ד: ד) אך בנ"ד יש לצדד מכח זה ששלח המוכר להקונה שאם לא יתן הוספה לא יתן לו הסחורה ונסתפקת די"ל דזה חשיב כמחל לו המוכר שבאם לא יתן הוספה יהי' מבוטל המקח ומחילה הרי אין צריך קנין ולשי' כמה פוסקים מועיל מחילה אף היכי דהמוחל מחל שלא בפני הנמחל והבאת מדברי הבי"מ המובא בפת"ש סי' רמ"א עכת"ד – הנה באמת יש לעיין בזה דנודע שיטת מהר"ם אלשיך מובא בש"ך חו"מ סי' י"ב דבפשרה שנתפשרו הבע"ד בעצמם א"צ קנין והיינו דוקא מהתובע להנתבע מטעם מחילה וכמ"ש בנה"מ שם ובאמת השער משפט חולק דכיון שלא נתרצה התובע למחול רק אם יחול חיוב על הנתבע ליתן לו כפי הפשר וכיון דלגבי התובע לא הועיל החיוב לחייב את הנתבע בדיבור ממילא בטל גם מחילת התובע לגבי הנתבע דהוי כמחילה על תנאי עיי"ש ועיין שו"ת ד"ח חו"מ ח"ב סי' ג' שהאריך בזה. א"כ הכי נמי נהי דנראה שהמוכר הסכים אז שלא ישאר אצל המוכר מדשלח אליו שאם לא יוסיף על המחיר הקצוב ביניהם לא יתן לו הסחורה מ"מ הי' עליו חיוב ליתן הסחורה אף באם לא הי' מוסיף לו הלוקח וכ"ז שלא הסכים הלוקח לבטל המקח אכתי לא נפטר המוכר מליתן הסחורה להלוקח וכיון דלא פקע החיוב שעל המוכר נגד הלוקח ה"ה דלא פקע החיוב שיש על הלוקח נגד המוכר ושפיר י"ל אף דהוזל הסחורה אח"כ אכתי הלוקח מחויב לקבל מש"פ: ה) אך כ"ז אם הי' דבר ברור דקנין כסף חשוב סטומתא א"כ הי' חשיב כאלו הסחורה כבר הוא של הלוקח. ונהי דקיי"ל דבחפץ הנקנה ל"מ לשון מחילה וא"כ אף אם אמר המוכר להקונה שמוחל לו את הקנין לא הי' מועיל ואף חזרת המעות ל"מ רק בתורת קנין חדש כמפורש בחו"מ סי' קפ"ט ובסי' ס"ו ובנובי"ת סימן ס' מ"מ עכ"פ מחילת המוכר להקונה שלא יצטרך ליתן לו מותר הכסף הי' מועיל דזה חשיב מחילת חוב ומפורש בשו"ת עט"ח יו"ד סי' כ"ד דבמקח שנעשה רק על ידי מנהג הסוחרים מהני לשון מחילה אף על המקח נהי דמפורש בסי' רמ"א דעל חפץ הנקנה ל"מ לשון מחילה מ"מ בדבר שכל הקנין הי' רק מכח מנהג א"כ שוב מנהג הסוחרים דע"י לשון מחילה פקע קנינו עיי"ש וכעין זה כתב הרא"ש ב"מ די"ד בהא דדייש אמיצרי דסטומתא מהני לבטל אף קנין ד"ת עיי"ש ועיין במנ"ח מצוה קל"ב בקומץ שם מ"ש בזה – א"כ אם הי' הקונה מסכים לבטל המקח הי' בטל המקח גם על גוף המקח ומכ"ש לגבי הלוקח שלא יצטרך ליתן מותר המעות ורק כיון שלא הסכים אז הקונה לבטל המקח וממילא לא נפקע החיוב מעל המוכר נגד הקונה ה"ה דלא נפקע החיוב מהקונה נגד המוכר וכנ"ל. אך כ"ז באם כבר הי' נקנה המקח בקנין גמור אבל בנ"ד באמת אין הדבר ברור אי קנין כסף חשיב קנין סטימתא א"כ מצד קנין התורה כבר הפקיעו חז"ל קנינו אף קודם קבלת מש"פ לשיטת הרמב"ן דנאבד קודם חזרה פסידא דמוכר: ו) ובב"ש אה"ע סימן ל' הקשה גם בבתך ובפרך בב' פרוטות נימא מתוך שלא קנה הפרה בכסף לא קנה האשם. ותירץ דכיון דמה"ת קנה הפרה ג"כ ל"ש לומר מתוך שלא קנה זה לא קנה זה עיי"ש. ולענ"ד בפשיטות לק"מ לשי' הרז"ה דנאבד קודם חזרה פסידא דלוקח ועל כרחך דלא נתבטל הקנין רק בקבלת מש"פ ממילא ל"ש לומר מתוך שלא קנה הפרה כיון דלא נתבטל הקנין לגבי הפרה רק מכאן ולהבא ודמי להא דמפורש בש"ס עירוכין במוכר שדהו בשנת היובל דלמ"ד מכורה ויוצאה מועיל הקנין. עכ"פ לענין מטלטלין הניקנין אגבן עיי"ש ודו"ק היטב – א"כ א"נ בנ"ד ל"ח רק קנין למש"פ שפיר יש לומר כיון דהמוכר גילה דעתו שלא יתן הסחורה בלי הוספה א"כ ג"ד שרוצה לחזור מהמקח שוב יש לומר דפקע החיוב מש"פ מעל הקונה ונהי שכתבתי די"ל דחשיב מחילה בתנאי אם יסכים גם הלוקח מ"מ לשיטת הרמב"ן דהקנין נפקע מיד וליכא חיוב ממון על הקונה ורק דנשאר עליו עונש מש"פ באם לא יקיים המקח בזה שפיר י"ל כיון דהמוכר ג"ד שלא יתן הסחורה בלי הוספה דאין עוד חיוב מש"פ על הקונה וז"ב. אך בדבר אם מחויב המוכר להחזיר האנגאבע להקונה יפה הבאת דברי המים רבים המובא בפת"ש סי' ר"ז דנגד האנגאבע חשיב קנין גמור ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קט"ו ולשיטת הסמ"ע בסי' ר"א בנתן רק מקצת מעות כסף קונה קנין גמור וזה דהכריע הנה"מ והשער משפט והגר"ע דלא כהסמ"ע אכתי י"ל שמ"מ כסף חשוב קנין סטומתא. ונהי די"ל דעכ"פ פקע הקנין מכח מחילת המוכר אפ"ה י"ל דהיה רק מחילה בתנאי אם יסכים הלוקח ונהי דהוכחתי דאין חיוב על הלוקח אף לקבל מש"פ משום די"ל שמא כסף ל"ח קנין סטומתא אבל עכ"פ אחר שהמוכר מוחזק בהאנגאבע יוכל לומר קים לי כשי' הסמ"ע או דשמא חשיב קנין סטומתא ושפיר אין מחויב להחזיר האנגאבע וז"ב להלכה: באעה"ח יום ד' תולדות תרע"ט קאשוי. אביך דו"ש הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן ל"ו. להרב הה"ג חו"ב בנש"ק כש"ת מוה"ר משה ליפשיץ נ"י אבד"ק בריגל יצ"ו. בדבר אחד שלא הזכיר בהשט"מ שליוואוויטץ שקנה אצל אגענט בימי החורף ולא נתן מעות רק שלוסבריעף ונשלח לו השליוואוויטץ בחול המועד פסח והי' על הבאהן עד אחר הפסח והמוכר הוא ישראל מומר: א) והנה כת"ה חושש שמא יש בו תערובות יי"ש וגם מחמת שבישלו אותו ביורה שבישלו בו יי"ש הנה באמת מחמת החשש שמא עירבו בו