שו"ת מהר"ש ו נח

פחד אנשי הצבא ובפרט שכבר הארכתי בתשובה אם חז"ל החמירו בתחלת העדות בעגונה תלוי בב' תירוצי הש"ס בכורות דמ"ו ותרי לישנא בדרבנן אזלי' לקולא – ומה שחששו על עדות הערכאות שמא לא הכירו אותו רק ע"י מציאת הבלעכיל נודע להם שם המת ושמא נתחלף הבלעכיל – אבל הכא הגיד הקאפראל שמת בבאנהויף ושמו הי' פיליף ברוין א"כ לא שייך חשש זה: ה) ע"כ מכל הני צדדים ובפרט שכבר נאבד זכרו זה כמה שנים ובכה"ג כ' בשו"ת אגודת אזוב סי' ל' דגם בנטבע במשאל"ס ולא שהה אף דבכה"ג לשי' רוה"פ אף בניסת תצא מ"מ בכבר אבד זכרו כמה שנים איתרע חא"א שוב סומכין ארוב דנטבעים במשאל"ס אף בלא שהה א"כ ה"נ דכבר נאבד זכרו כמה שנים א"כ וודאי דיש לסמוך על עדות הערכאות בצירף המכתב שכ' הקאפראל להאשה די"ל דגם זה חשיב מסל"ת – ע"כ גם אנכי מצטרף להתיר אשת הר' פיליף ברוין, ואני מצטרף לדברי הדר"ג ורק באופן שיסכים עוד רב אחד ואז ישבו בי"ד של ג' ביחד להתיר האשה כדין הניסת בע"א והשי"ת יצילנו משגיאות: יום ב' שופטים תרפ"ב לפ"ק קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"ה. לבני הרב הגאון כש"ת מוה"ר חיים שליט"א. בדבר שאלתך בא' שמכר סחורה לחבירו בחוהמ"ס ונתן הקונה אנגאבע ששה מ"כ והיה מדובר שתיכף אחר החג יתן מותר המעות ויקבל הסחורה וביום המכירה נראה להמוכר שמכר בזול ושלח להקונה שלא יתן לו הסחורה, רק באופן שיוסיף לו ב' כתרים על כל מעטער והשליח לא אמר זאת להקונה בעצמו רק לאחיו וכשנודע מזה להקונה לא הלך להמוכר ולא הגיד לו אם יוסיף או לא ואחר החג נודע שהמלחמה יפסוק והוזל הסחורה הרבה ותובע המוכר מהקונה שיקח הסחורה במחיר שהשוה בחהמ"ס, והלוקח טוען מאחר שהמוכר שלח אליו שאם לא יתן לו הוספה לא יתן לו הסחורה א"כ כבר נתבטל המקח ע"י המוכר. זה תורף השאלה: א) וראיתי שהבאת דברי הנחלת צבי שנסתפק בנשתנה השער קודם משיכה אי חייב לקבל מש"פ – הנה באמת דברי הנ"ל הם קשים לענ"ד הרי עיקר המש"פ ניתקן רק היכי דחוזר בו מפני יוקרא וזולא כמפורש בש"ס ב"מ דמ"ח דאילו בנאנס המקח מפורש בש"ס ובש"ע סי' ר"ד דליכא מש"פ וגם היכי דירא שיפסיד כל המקח כמו ביין והחמיץ יש י"א דאינו מחויב במש"פ ולשיטה ב' כיון שהמקח בעין חייב במש"פ אבל בחוזר בו מפני יוקרא וזולא לכ"ע חייב במש"פ – אך באמת יש להסביר כוונת הנח"צ הנ"ל כגון שהי' באמת שיעור אונאה תיכף בשעת המקח ורק דאח"כ נשתנה ג"כ השער דבזה שיטת המהרי"ט מובא בנה"מ סי' רל"ב דאינו יוכל לטעון טענת אונאה דיוכל להיות שכבר ידע מהאונאה ומחל ורק עכשיו לפי שנשתנה ג"כ השער לכן רוצה לבטל המקח או לתבוע דמי האונאה בשלמא בלא נשתנה השער אח"כ עכצ"ל דלא ידע מהאונאה עד עתה אבל בנשתנה יש לומר דבאמת ידע ומחל ורק עכשיו לפי שנשתנה השער לכן רוצה לבטל המקח עיי"ש וא"כ י"ל התינח במידי דכבר נגמר המקח כדת א"כ שפיר אמרינן היכי דיש ספק שמא ידע ומחל שוב מספק א"א לבטל מקח גמור וכנודע שיטת הרשב"א מובא במלמ"ל פ"ו מטוען דספק בתנאי לא מבטל קנין גמור וכעין זה כתב בקצה"ח סימן ר"נ לענין אומדנא דהיכי דיש עכ"פ ספק בהאומדנא שוב א"א לבטל הקדש ברור עיי"ש, אבל היכי דלא עשה משיכה עדיין ונתברר שהיה שיעור אונאה מיד בשעת המקח ורק דיש ספק שמא ידע ומחל ורק עכשיו ע"י שינוי השער רוצה לבטל המקח בזה שפיר י"ל דכיון דכל הספק הוי רק אם אפשר לחייבו במש"פ וכבר נודע דמספק אין מטילין חיוב מש"פ כמ"ש בבאר הגולה סי' ר"ד וגם אין לחייב את החוזר שבועה שעכ"פ לא נזדמן לו מקח כזה עד עתה דידוע שיטת הש"ך בסימן ר"ד דאין להטיל שבועה על כפירת מש"פ ועיין בש"ך חו"מ סי' רכ"ב ולשי' הנה"מ בסי' ר"ד אף מש"פ שלא לנוכח אין ליתן על כפירת מש"פ עיי"ש. ובאמת לשי' הרע"ב פ"ד דב"מ אם הי' אונאה במקח אף אם רוצה לחזור לו האונאה אפ"ה אם לא הי' רק קנין כסף ליכא מש"פ ובהג"ה רעק"א ז"ל העיר מדברי הש"ך בסימן ע"ד וכתבתי בחידושי דזה תלוי אי נימא דבאונאות שתות יש איסור אף אם דעתו להחזיר לו לכשיתבענו א"כ י"ל דבמקח שנעשה באיסור ליכא מש"פ אבל לשיטת התוספות ב"מ דנ"ב דבכה"ג ליכא איסור כלל שפיר איכא מש"פ אבל עכ"פ בנ"ד שהיה בו שיעור אונאה רק שיש ספק שמא ידע ומחל ורק דע"י שינוי השער של אח"כ רוצה לבטל המקח בכה"ג הדבר פשוט דכיון דאין הקנין רק למש"פ מספק אינו חייב במש"פ וז"ב בכוונת דברי הנח"צ: ב) עוד י"ל בכוונת הנח"צ דאם יש ספק שמא הי' שיעור אונאה בשעת המקח ועכשיו רואין שנשתנה השער והחוזר טוען שכבר נשתנה השער בשעת מקח מפורש ברמ"א סי' רל"ב דעל המתאנה להביא ראי' ועיי"ש בקצה"ח שהעיר מהא דבקידושין אם יש השתא שוה פרוטה מחזקינן דגם בשעת קידושין הי' שו"פ וחשיב וודאי קידושין ובנה"מ שם כתב דמספק לא מבטלין קנין ברור. וכאן דכבר החזקנו שהמקח קיים א"כ הואיל דדרך השער להשתנות שוב מספק א"א לבטל קנין ברור עד שיתברר שהי' אונאה מיד בשעת המקח עיי"ש א"כ י"ל דזה כוונת הנח"צ דדוקא בקונה בקנין גמור שפיר אין לבטל מספק מקח ברור אבל בלא הי' רק קנין כסף לחוד א"כ לשי' הרמב"ן הקנין בטל אף קודם קבלת מש"פ והוי רק הספק לענין מש"פ שפיר מספק אין מטילין עליו חיוב מש"פ וז"ב בכוונת דברי הנח"צ: ג) יצא דכל זה אם יש עכ"פ ס' שמא הי' אונאה מיד בשעת המקח ומכ"ש היכי דוודאי הי' אונאה בשעת המקח ונשתנה השער ג"כ ויש ספק