שו"ת מהר"ש ו נז

מעלי' שבעלה של זו נחתך רגלו ואף שהיה ע"י שאלם מ"מ נודע מ"ש בטו"ז אהא דפריך הש"ס יבמות וניחוש שמא צרה ולא פריך וניחוש שמא נכרי והריב"ש מביא ראי' מזה דמסל"ת מהני אף בלי קישור דברים אך בטו"ז כ' דנכרי לא משקר ואך בב"ש כ' דעכ"פ נכרי א"נ בעדות אשה בלי מסל"ת אבל כ"ז י"ל אם אומר שכבר מת ורוצין להתיר עפ"י עדותו את האשה שפיר י"ל דנכרי א"נ וגם שי"ל שכוון להתיר ומה"ת א"נ אבל בכה"ג שאינו אומר שמת א"כ ליכא חשש שכוון להתיר האשה כיון שעדותו אינו מספיק דהא אפילו חולה מוקמינן בחזקת חי אפילו לקולא וגם בזקן שהגיע לגבורות דמחמירין בשלח גט לאשתו לחוש שמא מת הוא רק מפני חשש אשת איש כמפורש בתוספות יומא דנ"ה וברש"ל ב"ב דקל"ה א"כ ע"כ לא כוון להתיר וכיון דעכ"פ נכרי לא משקר כמ"ש הטו"ז א"כ ע"כ ידעינן שנחתך רגלו ושוב לא שייך החשש שנתן שוחד ושוב מועיל עדות הערכאות – ובפרט שי"ל לפמ"ש בשו"ת ד"ח שם דעיקר החשש שמא חז"ל החמירו כ"ז שלא ידעינן דוודאי לא מקבלי שוחד אבל עכ"פ הוא רק חשש דרבנן א"כ ידוע שי' המבי"ט דהיכי דכבר נסתלק חשש איסור ד"ת נאמן עכו"ם אף בלי מסל"ת מכח סברת מדעל"ג לא משקרי א"כ הכא לסלק החשש נתינת שוחד מועיל עדות הערל שנחתך לו רגלו וממילא ליכא חשש שנתן שוחד כיון שלא הי' עוד ראוי להיות בצבא וממילא מועיל עדות הערכאות יצא דאם נחליט דליכא בעדות הערכאות חשש רק מצד קבלת שוחד הי' מועיל עדות הישראל בשם הערל שראה שנחתך לו רגלו לסלק החשש נתינת שוחד: ב) עתה נדבר משאר העדות ממכתב הקאפראל שכתב שמת בהשפיטאל צוג א"כ ליכא חשש בדדמי כיון שלא מת במקום המלחמה ובפרט שאח"כ אמר לאחיו ורצה להראות לו מקום קבורתו ואף שזה הי' ע"י שאלה מ"מ לסלק חשש בדדמי שאינו רק מדרבנן ואינו רק חשש דלכתחלה דהא אם ניסת לא תצא לזה מהני אמירת עכ"ום אף בלי מסל"ת כמ"ש המבי"ט ועיין שו"ת ד"ח ח"א סימן ל"ג ובפרט דמפורש בש"ע דאם התחיל להגיד במסל"ת אף שאח"כ שאל ממנו וסיפר כל המאורע מהני ומפורש שם בח"מ אם דיבור הראשון לא הי' מספיק להתיר מ"מ מהני היכי דהתחיל להגיד במסל"ת מכ"ש הכא דבאמת במת בשפיטאל ליכא חשש בדדמי ובפרט דעכ"פ ליכא רק חשש דרבנן ואם ניסת לא תצא ובפרט דלשי' הר' נתן הובא ברמ"א סעיף נ' במסל"ת לא בעי קברתיו א"כ שפיר מהני מה דאמר אח"כ קברתיו אך באמת בעדות הקאפראל הנ"ל יש ב' פקפוקים א' כמ"ש הדר"ג דלשיטת הרמב"ם ז"ל מסל"ת בכתב ל"מ ועוד יש פקפוק לשיטת הנמ"י ז"ל דבאומר אמרו לאשת המת י"ל דל"ח מסל"ת ועיין בתק"ע אות מ"ה ואות ס' דאם בא לאשת המת ודיבר עם אשת המת י"ל דל"ח מסל"ת ואף דמפורש בנמ"י פ"ב דיבמות דלשי' הרמב"ם ז"ל גם באומר אמרו לאשת המת חשיב מסל"ת מ"מ לשי' הרמב"ם ז"ל מסל"ת בכתב לא מהני: ג) והנה באמת מה שהגיד הקאפראל לפני שרי הקאמאנרא זה חשיב וודאי מסל"ת אף שהדרך ששואלים להקאפראל מה נעשה באנשי החיל שלו מ"מ באמת שי' רוה"פ דשאלת עכו"ם חשיב מסל"ת כמ"ש הב"ש סק"מ וסקמ"ט ולא חיישינן שמא שאל בשם הישראל ובפרט כיון דלא נשאל על איש פרטי רק סתם אם מת איזה איש חשיב מסל"ת כמ"ש בשו"ת צ"צ הובא בתק"ע אות תט"ו עיי"ש ובוודאי בשעה שכתב המכתב להאשה ממיתת בעלה כבר הגיד לפני שרי הקאמאנדא דכן הדרך להודיע תומ"י במת איזה איש לפני שרי האמט א"כ אף א"נ דמה שכתב להאשה לא חשיב מסל"ת מ"מ לא מגרע מה שכבר הגיד מקודם במסל"ת דל"מ א"נ דמה שכתב להאשה לא הוי רק כנתכוון להעיד א"כ מפורש בשו"ת מהריב"ל דלא מגרע מה שאמר מקודם במסל"ת וגם בנתכוון אח"כ רק להתיר אפ"ה רק מספק נסתפק במהריב"ל אם מגרע מה שאמר מקודם במסל"ת ובאמת אם הגיד מקודם שלא במסל"ת ל"מ בנתכוון להתיר בוודאי דלא מהני אף אם אמר אח"כ במסל"ת ואף בנתכוון רק להעיד אפ"ה נסתפק במהריב"ל די"ל דל"מ אף אם אמר אח"כ במסל"ת והסברא י"ל עפ"י מה דמפורש בש"ס ב"ב דקל"ח דיש ספק אי אמרינן הוכיח סופו על תחלתו וע' ש"ס חולין דל"ט וזבחים ד"ב דפליגי בזה תרי לישני אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו וע' בכו"פ יו"ד סי' ד' – עכ"פ ענין הוכיח סופו על תחלתו הוי ספק וידוע שי' מהרי"א דנתכוון להעיד אינו רק פסול דרבנן ורק בנתכוון להתיר אז פסול מה"ת א"כ א"ש שיטת מהריב"ל דבכבר אמר במסל"ת אם נתכוון אח"כ להעיד אינו רק פסול דרבנן וכיון דיש ספק אי אמרינן הוכיח סופו על תחילתו אמרינן סד"ר לקולא אבל בנתכוון להתיר דהוי פסול ד"ת מחמירין מס' דשמא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו אבל בהגיד מקודם ע"י שאלה אף בלא נתכוון רק להעיד מ"מ כיון דמדרבנן עכ"פ לא מהני שוב י"ל דלא מהני גם מה שאומר אח"כ במסל"ת די"ל עביד אינש לאחזוקי דיבורא ואפ"ה הוי רק ספק איסור כיון דרק מדרבנן לא מהני דיבור הראשון י"ל דל"מ לפסול דבור האחרון אבל בנתכוון להתיר אמרינן עביד אינש לאחזוקי דיבורא וא"ש: ד) עכ"פ בנ"ד דדיבור הראשון שהגיד לפני שרי האמט הי' במסל"ת א"כ אף דדיבור האחרון שכתב להאשה ל"ח בכלל מסל"ת מ"מ י"ל דלא חשיב רק כנתכוון להעיד א"כ לא מגרע מה דכבר אמר במסל"ת ואף שי"ל דחשיב כנתכוון להתיר מ"מ גם בזה רק מס' נסתפק המהריב"ל אם מגרע מה שכבר אומר במסל"ת אבל עכ"פ חשיב המכתב שכתב להאשה עכ"פ בכלל ס' מסל"ת דלשי' הרמב"ם ז"ל גם בהגיד לאשת המת חשיב מסל"ת וגם מסל"ת בכתב לא גרע מס' מסל"ת דעיקר הטעם דא"א לכוון בכתב אם הוא במסל"ת ובס' מסל"ת מחמיר ברמ"א אבל עכ"פ הוי ס"ס להתיר שמא גם במסל"ת בכתב מהני ושמא אף באמר אח"כ שלא במסל"ת אפ"ה לא אמרינן הוכיח סופו על תחלתו לגרע מה שאמר מקודם במסל"ת נמצא דיש בזה כמה צדדים להתיר א' די"ל דמכתב הקאפראל חשיב כמסל"ת וגם דעכ"פ מועיל מה שאמר מקודם לפני שרי האמט במסל"ת וכתב האמט חשיב כערכאות ולא משקרי וחשש קבלת שוחד כבר כתבתי דל"ש הכא כיון דכבר נתברר עפ"י עדות הערל שאמר להיהודי שראה שנחתך רגלו א"כ לא הי' לו