שו"ת מהר"ש ו נו

ב' דשכיח להיתר ל"ח כמו רוב – אך באמת לשיטות רוה"פ עכ"פ מה"ת מהני ס"ס נגד ח"א רק מטעם סמוך מיעוט לט"א יש להחמיר והוא רק מדרבנן כמ"ש המהרש"א חולין דמ"א וא"כ בס' אחד קרוב להתיר מקילין וא"כ הכא דבמקום עיגון מכשיר הפר"ח מינוי ע"י כתב מכ"ש דמצטרף בהדי ס' שמא מת וא"כ פשיטא דמינוי ע"י כתב והסופר מכיר כתב יד הבעל דמועיל דהוי כהשמעת קול: ג) עוד יש עצה אם יש לו בשם אדם שילך לביתו יוכל לומר לו אמור לסופר פלוני ויכתוב גט לאשתי ויתנו לה ולעדים פלוני ופלוני שיחתמו דבאמת לשיטות רוה"פ רק אומר אמרו מדעתכם פסול דמילי לא מימסרי לשליח אבל בכה"ג דממנה בפיו את הסופר לשליח רק שמודיע לו מינוי השליחות ע"י אחר ועושה את זה לשליח לשליח שיגיד לו להסופר ומינוי הלז הוא בפני בי"ד והגם דשי' הרמב"ן ז"ל דגם בכה"ג אינו מועיל בגט דהסופר אינו עומד במקום הבעל רק בשומע קולו ממש אבל לא אם מודיע לו ע"י אחר עיין באה"ע סי' ק"כ – אך באמת עכ"פ הוא מחלוקת הפוסקים ובכה"ג שאין עיקר הסמיכה על הגט לחוד רק דעפ"י הרוב אם יאבד זכרו יהי' כמה הוכחות שמת א' מחמת עדות ערכאות ב' מחמת שלא נשמע ממנו זמן רב יש אומדנא שמת ונהי דאומדנא ל"מ בהיתר עגונה דלא עדיף מרובא ול"מ נגד ח"א מ"מ עכ"פ יש ס"ס להיתר שמא כבר מת ושמא כשי' הפוסקים דאמר לו אמור לסופר פלוני ויכתוב דמהני – ולפענ"ד א"נ כשי' הר"י דבעי שליחות בכתיבה א"כ שפיר י"ל דנהי דבעלמא מהני שליחות בכתב אבל בגט דהקפידה התורה וכתב ונהי דמהני שליחות מ"מ בעי שיהי' עומד לגמרי במקום הבעלים ובעי שישמיע קולו ממש ועיין תוספות בכורות ד"ח דבתרומה בעי שיהי' עומד במקום המשלח ועיין ברי"ט אלגזי שם אבל לשי' הפוסקים דל"ב שליחות בכתיבה רק דאם כותב שלא בציווי הבעל הוי כותב שלא לשמה והטעם י"ל כיון שאינו ידוע אם ירצה הבעל לגרש אותה הוי כלא נכתב לשמה א"כ שפיר במודיע לו ע"י אחר שרצונו לגרש נהי דא"ל דאינו נעשה שליחו בכה"ג עכ"פ יש ג"ד שרצונו לגרש ושוב הוי ככותב לשמה וכמ"ש הבי"מ אהע"ז סי' ק"כ דאם עושה שליח לתרום והשליח עושה שליח אחר נהי דנימא דמינוי שליח לתרום חשיב מילי וא"י לעשות שליח אחר מ"מ עכ"פ השליח ב' יודע דעת בעה"ב ושוב מהני תרומתו בתורת זכי' וה"ה בהא עכ"פ חשיב ככותב לשמה יצא דגם באומר לאדם שיאמר לסופר פלוני ויכתוב ג"כ מועיל בכה"ג דהוי ס"ס להתיר ובפרט אם יוכל לכתוב לסופר המכיר כת"י בוודאי דמועיל דלשיטת רוב הפוסקים מועיל מינוי בכתב ובפרט בכה"ג שאם ח"ו לא יבוא לביתו יהי' כמה הוכחות שמת בוודאי בצירף הגט מועיל בוודאי כן נרלענ"ד ברור בס"ד והנני מצרף א"ע לדברי כהדר"ג והשי"ת יזכהו להיות ממזכה רבים ונזכה כלנו בקרוב לקיבוץ גליות: באעה"ח יום ג' תצא תרע"ו לפ"ק ווייטצען. הק' שמואל ענגיל אבד"ק ראדמישלא כעת בין הגולים פק"ק הנ"ל. סימן כ"ד. לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מוה"ר עקיבא סופר האב"ד דק"ק פרעשבורג שליט"א. ע"ד העגונה אשת ר' פיליף ברוין ותורף הגב"ע איש יהודי אחד העיד כי הי' פ"א בבית החולים מאנשי הצבא ושאל על איש יהודי אחד מכפר סילשקארני והגיד אחד מהם שהי' ביחד עם יהודי אחד מכפר הנ"ל ושמו הי' ברוין וכך תוארו ומראהו ופ"א יירו בו חצים ונכרת רגלו ונשאו אותו אל בית החולים – וגם בא מכתב להאשה מקאפראל ערל וכותב לה שבעלה פיליף ברוין מת בשפיטאל בהבאנהויף טארנאוו דען 15 נאוועמבער 1914 ואח"ז דרשה האשה מהשפיטאל קאמאנדא להודיע לה מה נעשה עם בעלה והשיבו לה כי' הקאפראל הנ"ל העיד לפניהם ממיתת בעלה ושנקבר שמה ועפ"י בקשת הנפטר להודיע לאשתו ממיתתו כבר הודיע לה וגם אחי המת ראה את הקאפראל הנ"ל ודרש ממנו וסיפר לו המעשה באריכות איך שהובא על מטה נפצע וביקש ממנו להודיע לאשתו ממיתתו והי' אצלו שק עם חפצים של תפלה ואח"כ מת וכתבתי לאשתו ממיתתו וזאת עשיתי עפ"י בקשת המת ורצה להראות לו מקום קבורתו אך אחיו הנ"ל נסע תיכף. זה תורף הגב"ע בקצרה: א) והנה מצד עד הישראל אין שום תועלת לכאורה בעדותו א' שלא אמר הערל רק שנכרת רגלו אבל לא אמר שמת וגם לא אמר במסל"ת וגם לא אמר רק שם עירו וכינויו אך אם הי' ע"ז עדות ישראל הי' ראוי לצרפו לעדות הערכאות שכתבו שאיש הנ"ל מת אף שבשו"ת ד"ח חושש לשי' הרמב"ם ז"ל הובא בחו"מ סי' ס"ח דבעי שיהי' ידוע דלא מקבלי שוחד אף דבאמת פוסקין כשי' הרא"ש ז"ל דסתם ערכאות כשרין בממון מ"מ י"ל דחז"ל החמירו בתחלת עדות כחד לישנא בבכורות דמ"ו ועיין שו"ת אגודת אזוב שכ' דהוי תרי לישנא בדרבנן ואזלינן לקולא – אך אף אם ניחוש לשי' הרמב"ם ז"ל מ"מ עיקר החשש כ' בשו"ת ד"ח דיש לחוש שרצה לברוח מהצבא ונתן שוחד שיכתבו שמת אבל הכא עכ"פ נתברר מהיהודי ששמע שהאיש ברוין נחתך לו רגלו א"כ לא הי' לו עוד לחוש מעבודת הצבא א"כ בוודאי לא נתן שוחד שיכתבו עליו שמת דהא הי' דר עם אשתו בשלום בטח אם הי' חי הי' נוסע לביתו, א"כ כיון דל"ש שנתן שוחד שוב ערכאות מהימני – אך כיון שלא הי' במסל"ת וא"כ י"ל דעכו"ם בלי מסל"ת א"נ אך באמת אף שלא אמר הערל רק שם כינויו ושם עירו ולא שם המת בעצמו ולשי' כמ"פ כינויו גרע משם אביו ובפרט דעיקר הוא שמו מ"מ כיון שנתברר דבכפר הנ"ל לא נחסר איש בשם כזה חשיב כבירור שבעלה של זו הי' בהשפיסאל ונחתך רגלו ובפרט שאמר סימני גופו היינו תוארו ומראהו ואף שיוכל להיות דזה הוי סימן גרוע מ"מ נודע מ"ש בשו"ת אגודת אזוב סי' כ"ה דאף סימן גרוע מצטרף לשמו ושם אביו אף בלי צירף שם עירו וה"ה דמצטרף לשם עירו וכינויו, א"כ חשיב עדות