שו"ת מהר"ש ו נה

דרק לשמואל דס"ל בממון ל"מ רוב א"כ אם באמת זבין רק לרדיא הי' לו להתנות שידע דחבירו יוכל לטעון קים לי שאני מהמועט אבל לרב לא היה צריך להתנות דידע דנסמוך ארובא א"כ גם הכא לא הי' להלוקח להתנות על דבר דלא שכיח דהמנהג בשותפין בבית גם כל הבנינים הם בשותפות א"כ לדעתי הדבר פשוט דבודאי הי' דעת הלוקח שיהי' חצי הבנינים שלו: ב) ומה שכתב כת"ה לדון מכח אומדנא דבוודאי לא מניח הלוקח מלקנות הבית גם אם הי' יודע שדיר עצים הקטן אינו בשותפות ע"ז קשה לסמוך דכמו שיש אומדנא לזכות המוכר יש כנגדו אומדנא לזכות הלוקח שאם הי' הלוקח מקפיד ע"ז הי' המוכר מקבל פחות איזה סכום קטן דהא קי"ל בש"ס נדרים דזביני מצעי הנאת שניהם חוץ מזה י"ל דוקא אם הספק על החיוב ואם ניזיל בתר אומדנא יש עליו חיוב י"ל דאומדנא ברורה עדיף מרוב וחשוב כחזקה התלוי בסברא דמועיל אף בממון אבל הכא באמת מצד המנהג כל הבנינים בכלל א"כ שילם גם בעד חצי בנין זה ורק אם ניזיל בתר אומדנא נימא דמחל חלק קטן כזה וידוע שיטת המהרי"ט בסי' קל"א דספק מחילה ל"מ נגד חיוב וודאי אף כשהוא מוחזק ה"ה הכא די"ל כנ"ל ע"כ לדעתי הדבר פשוט שאם הי' הלוקח רוצה לחזור מהמקח בשביל זה רשות בידו אך אם אין רצון הלוקח לבטל המקח רק שתובע חצי שיווי חדר הקטן הנה בהשטר לא נכתב רק מה שהוא טאבעלירט על שמו א"כ זה החלק בדיר הקטן עכ"פ לא נכתב בהטאבילאר על שמו א"כ עכ"פ לא נכתב השטר ע"ז א"כ גם אם אמר לו בפירוש שמוכר לו גם את הדיר הקטן מ"מ בקרקע כ"ז שלא נכתב השטר יכול לחזור א"כ עכ"פ אם הלוקח אין רצונו לבטל המקח לא יוכל לתבוע מהמוכר מחיר שיווי חצי דיר הקטן דיוכל המוכר לומר אם תתבע ממני אבטל המקח דחשוב כלא נכתב השטר ואף דלשיטת התוספות כתובות צ"ג בקרקע בכסף לחוד יש מי שפרע ועיין שו"ת הגרע"א ז"ל ובב"י סימן ר"ד יש בזה מחלוקת הפוסקים ובספק אין חיוב מי שפרע כמפורש בבאר הגולה סימן ר"ד ובפרט הכא שהמוכר רצונו לקיים המקח רק שאינו רצונו לנכות לו בעד דיר הקטן בוודאי ליכא מי שפרע ע"כ הברירה ביד הלוקח או לחזור מהמקח ואם אין רצונו לבטל המקח לא יוכל לכוף להמוכר לשלם לו חצי שיווי מדיר הקטן כי יוכל המוכר לטעון שחוזר מהמקח כי לא נכתב השטר על דיר הקטן וטוב לפשר בדבר קטן כזה אך יותר יש לזכות הלוקח כי מצד הדין הצדק אתו וז"ב בס"ד: באעה"ח יום ב' א' דחנוכה תרפ"ב קאשוי יע"א. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"ג. לכבוד הרב הגאון האמיתי המפורסם וכו' כקש"ת מוה"ר ישעי' זילבער שטיין (שליט"א) זצ"ל האב"ד דפה ווייטצען יצ"ו. בדבר תקנות עגונות אשר נשאלתי מכהדר"ג שהבעל ימנה סופר ועדים והסופר יהי' שליח לכתוב הגט וליתנו ליד האשה ודעת כהדר"ג שבמקום שאין סופר מומחה שיצוה לאיש אשר יוכל לאמן את ידיו ולכתוב כתב אשורית שיוכל לכתוב כמה גיטין עד אשר יהי' כשר עפ"י דתוה"ק ובכל עת שירצה יוכל לכתוב הגט וכשיעבור איזה זמן אחר המלחמה ולא יבוא הבעל לביתו אז יכתוב הסופר הגט ויתנו לה ותהי' מותרת להינשא מכח ממ"נ אם הוא חי מועיל הגט ואם ח"ו מת אז מותרת בלא"ה– והנה לפעמים כבר הבעל הוא במקום המלחמה ואין לו שום איש שיודע לאמן את ידיו לכתוב גט וצריכים לחקור אם יש דרך לתקן גם באופן זה: א) והנה לפענ"ד אם הבעל יוכל לכתוב יכתוב בכת"י לאיזה סופר שמכירו מאיזו עיר ויצוה אותו שיכתוב גט עבורו וכן יצוה לעדים שיחתמו הגט וכן הסופר יהי' שליח לגרש וליתנו לידה – דבאמת שיטת רוב הפוסקים דמהני בכתב דדוקא בחרש שאינו בר דעת אז ל"מ אם יכתוב ליתן גט לאשתו כיון שמוחזק לשוטה, א"כ הכתב אינו מוציאו מכלל שוטה אבל חזינן בנשתתק דבודקין אותו ואם מרכין בראשו ליתן גט לאשתו מהני אף שאינו מדבר בפיו וה"ה באם נשתתק מצוה עפ"י כתב ליתן גט ובדקו אותו שאינו שוטה מהני מכ"ש בבריא שמוחזק לבר דעת אם מצוה ע"י כתב בוודאי מהני דחזינן לענין עדות דבעצם ל"מ עדות בכתב וביוכל לדבר מהני לשי' ר"ת ומכש"כ לענין גט דמהני ע"י כתב בנשתתק מכ"ש דמהני בבריא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל ואף דלחד תירץ ברא"ש רק בנשתתק דא"א בע"א אז מהני ע"י הרכנה או ע"י כתב אבל בפיקח לא מהני רק מינוי בפה אבל עכ"פ בנ"ד שהוא מקום המלחמה וא"א לו למנות בע"א והוי מקום עיגון א"כ לא גרע מנשתתק ובוודאי מהני מינוי בכתב ובאמת שיטת הפר"ח דבמקום עיגון מהני מינוי בכתב אף דלחד תירוץ שברא"ש ההרכנה עדיף שעושה מעשה בגופו אבל מינוי ע"י כתב לא מהני בין בפיקח בין בנשתתק מ"מ במקום עיגון מיקל הפר"ח דיש לסמוך על שיטת הרמב"ם ז"ל דמהני מינוי שליחות בכתב אף בפיקח: ב) ובפרט דהכא אם יעבור איזה זמן אחר המלחמה ולא יבא לביתו בטח יהי' איזה ידיעה שמת היינו ע"י כתב מערכאות ונהי דע"ז לחוד קשה לסמוך בהיתר אשת איש בפרט בשעת המלחמה וכמ"ש מרן בד"ח מ"מ עכ"פ תהי' רק בספק איסור א"א דהא ידוע שי' כמה פוסקים דבזה"ז שכיחי בי דואר ואם עבר זמן רב ולא נשמע ממנו דקרוב הדבר שמת ועכ"פ היא רק בכלל ספק א"א א"כ בצירף נתינת הגט הוי ס"ס להיתר שמא הוא כבר מת ושמא מועיל הגט ע"י מינוי בכתב, ואף דהוי ס"ס נגד ח"א מ"מ הכא עכ"פ בצד הספק שמא מועיל הגט קרוב הדבר להיתר דהא לשי' רוב הפוסקים מועיל מינוי שליחות בכתב עכ"פ במקום עיגון א"כ בס"ס כשספק אחד רוב נוטה להיתר מועיל אף בס"ס ברה"י כמ"ש התוספות פסחים ד"י וה"ה דמועיל בס"ס נגד ח"א – אף די"ל דרק לענין ס"ס ברה"י דלשיטת המבי"ט בקרית ספר רק מדרבנן ל"מ ס"ס ברה"י א"כ י"ל דבס' הרגיל לא החמירו חז"ל. אבל א"נ דס"ס נגד ח"א גם מה"ת ל"מ א"כ י"ל דגם באם ספק אחד מצוי להיתר ל"מ כמ"ש הפמ"ג יו"ד סי'