שו"ת מהר"ש ו נג

כתובות דכ"ח ע"ב לענין ביה"פ חילוק כזה דהיכי דלעולם יהי' השדה בספק לא מקילין אפילו בס"ט ברה"ר מ"מ י"ל דוקא התם דשדה זו תהי' לעולם בספק לא רצו להקל אבל הכא בכל פעם שאומרין דמוטב שידלג כדי להתפלל עם הצבור ליכא הכרח שלעולם יהי' כן שלא יהי' בכוחו לגמור אותו ברכה ביחד עם הצבור וא"כ בכל פעם שדנין על דבר זה ל"ח בכלל ס' בתמידות: ב) ולכאורה מצינו עוד חילוק בין מקרה לבין תמידות ביומא דמ"ח בתוספות בד"ה או דילמא דאף א"נ דידיו ככלי שרת ולא מיפסל בנפל לארעא ואספה אפ"ה ניחא הא דמייתי הקטורת ביוכ"פ בכף ולא בכפניו משום דחשיב לא אפשר אף שיש עצה וכקושית התוספות מ"מ לאו אורח ארעא לעשות הכי לכתחילה בכל שנה ושנה ע"ש וחזינן דבשביל בזיון בתמידות התירו להביא הקטורת בכף אע"ג דמלא חפניו והביא אמר רחמנא ונשמע דאין לעשות דבר בנוגע לתמידות וה"ה הכא י"ל דאין להתיר בכל פעם לדלג ברכה זו בשביל תפלה בצבור ולכאורה יש להעיר בדברי תוספות יומא הנ"ל מהא דכתבו התוספות יומא דל"ג דאי לאו משום דמצוה למרק גם לכתחלה הי' אומרין שא"צ לגמור השחיטה וסגי ברוב כדי שלא יהי' נראה כשהיה או כנשחט בשנים ומוכח דבשביל חשש זה הי' דוחין מלגמור השחיטה שכך מצותו לכתחלה אפילו בתמידות והיינו ביוכ"פ בכל שנה ושנה וצע"ק: ג) אולם י"ל דשאני התם דלא יהי' נדחה מצות לגמור השחיטה כ"א בשוא"ת שפיר י"ל דבשביל חשש שיהי' נראה כשהיה או כנשחט בשנים מותר לעבור בשוא"ת על המצוה לגמור השחיטה אף שהוא בכל שנה ושנה אבל התם ביומא דמ"ח אם נתיר להביא בחפניו יעשה בזיון לשמים בפועל בכה"ג שפיר י"ל דלעשות מעשה בתמידות ולבזות כבוד שמים אסור והבן ולפ"ז י"ל בנ"ד הרי לא יעשה מעשה בפועל ורק שהוא שוא"ת במה שאינו אומר ברכה זו בכה"ג שוב י"ל דאף בתמידות לא יאמר ברכה זו כדי שיתפלל בצבור וכעין שכתב התוס' יומא דל"ג דבשביל מ"ע דנראה כשהיה או כנשחט בשנים דוחין אף בתמידות שלא יגמור השחיטה הן אמת דבשו"ת נובי"ק או"ח סי' ל"ה כתב דנהי דעבירה בשוא"ת נדחית מפני כבוד הבריות אפ"ה עבירה בתמידות אף בשוא"ת לא נדחה מפני כבוד הבריות עיי"ש מ"מ בנ"ד דברכה זו אינו רק ממנהגא וכמה גדולים לא אמרו כלל בוודאי דבשוא"ת יש לדחותה מפני תפלה בצבור וז"ב: ד) וראיתי לכת"ה שהעיר די"ל דמה"ט אין אומרין ברכה זו במוצש"ק הואיל דכתב הרא"ש דבדורות הקודמים שהי' הבכ"נ בשדה והי' יראים להתעכב שם לכך אמרו ברכה זו כעין שמ"ע ולא התפללו שמ"ע אבל במוצש"ק עכ"ח דהוצרכו להתפלל שמ"ע בשביל הבדלה בחונן הדעת ושוב לא אמרו ברכה זו עכת"ד: ובאמת ז"א דהרי מפורש בש"ס ברכות דכ"ט לענין ברכת הביננו דפריך בש"ס דגם במוצש"ק ונכלליה מכלל ונשאר בקושיא ובתוספות יומא דפ"ח בהא דס"ל לרחב"ג דבמוצאי יוכ"פ מתפלל י"ח משום דצריך לומר הבדלה בחוה"ד הקשו דנימא ונכלליה מכלל ותירצו דדוקא התם דבכל השנה מתפלל הביננו ושפיר בשביל זה שצריך לומר הבדלה אין לשנות ושפיר פריך הש"ס התם דנכלליה אבל לרחב"ג דבכל השנה מתפלל י"ח א"כ נהי דביוכ"פ הי' ראוי לקצר בשביל שעדיין הוא עומד בתענית מ"מ לענין זה שוב מועיל הסברא שצריך לומר הבדלה שלא לשנות הסדר מכל השנה עיי"ש א"כ ה"ה הכא אי בכל השנה לא הי' מתפללין שמ"ע רק ברכה זו א"כ גם במוצש"ק לא הי' צריכין להתפלל שמ"ע דבשביל לומר הבדלה לא צריכין להתפלל שמ"ע ולשנות הסדר ורק הי' צריכין לכלול הבדלה בברכה זו וכקושית הש"ס ברכות דף כ"ט ודו"ק ולדינא כבר גליתי דעתי וכאו"א יעשה לש"ש: באעה"ח אור יום ד' ו' טבת יומא דהלולא דרבינו הקדוש משינאווא זי"ע שנת תרפ"ט לפ"ק קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל"א. להרב הה"ג מוה"ר פייביש (נ"י) ז"ל מוצד"ק צאנז יצ"ו. בדבר שאלתו ששפכו המיישע לתוך חביות ישנים ואח"כ בישלו מיישם הנ"ל בקעסיל וכעת רוצים לבשל בקעסיל הנ"ל יי"ש ש"פ וחושש כת"ה שהמיישת הוא דבר חריף ובלע מהחבית שבלוע בו יי"ש ואח"כ הבליע לתוך הקעסיל ויש בהקעסיל בליעה מחמץ ויפלוט לתוך היי"ש ש"פ – ולהגעיל ע"י דאמפף חושש כת"ה דל"ח הגעלה ובפרט דלשי' כמה פוסקים חבית של יי"ש חשוב כבית שאור דל"מ הגעלה אף אם כבר הפליט הריח דלא כהפ"ז וכת"ה הביא דברי האע"ז דגם בד"ח נהי דחשיב כממש אבל רק בלע כל הטעם אבל אינו מפליט כל הטעם וא"כ יש טעם א' בכלי של יי"ש וטעם ב' בהקעסיל ואף דקי"ל נ"ט בר נ"ט אסור בחמץ מ"מ מביא מסי' תנ"ב דמותר להגעיל קודם שעה ה' אף דהכלי בן יומו מטעם נ"ט בר נ"ט ואף דמפורש שם בח"י דרק בג' נ"ט מותר היינו מחמץ לכלי ומכלי למים ובחזרה ממים לכלי אבל הכא דליכא רק ב' נ"ט יש להחמיר מ"מ צידד כת"ה להקל: א) הנה באמת לשיטת הט"ז והרבה פוסקים גם בחבית של יי"ש מועיל הגעלה אם נסתלק הריח ע"י אפר ובש"ע של הרב ז"ל פוסק כן ובדיעבד מתיר שם אם הגעילו חבית של יי"ש אף בלי אפר ונתנו לתוכו יי"ש ש"פ מותר ובאמת לשיטת הט"ז גם בכלי של שאור אם החזיקו בו מים קודם הפסח מהני הגעלה ובפמ"ג שם חושש דרק בשקים מועיל כיבוס באפר וחביטה לפי שהוא מים חמין ולפמ"ש הפמ"ג שם אם ליכא חשש בעין גם בבית שאור מהני הגעלה לשיטת הט"ז ואף א"נ דכלי של יי"ש חשיב כבית שאור ונחוש לשיטת המג"א דל"מ הגעלה מ"מ באמת גם ד"ח לשיטות הרבה פוסקים אינו אוסר רק מדרבנן כנודע משו"ת פנים מאירות – ומה שהעיר בשו"ת שיבת ציון דאם מרגישין טעם מושבח ע"כ דאוסר מה"ת כבר כתבתי בחי' די"ל דטעם פגום שנכנס לתוך הד"ח