שו"ת מהר"ש ו נב

שום ריוח מזה וגם חשש דילמא אתי למיכל מיני' ל"ש כיון שאין הישראל מתעסק כלל בהדברים אסורים אפי' למוכרם בשביל הנכרי ג"כ ליכא שום חשש ובפרט אם עושה מחיצה ובהזוית יהי' תלוי דף נכתב בו שם הערל י"ל דבכה"ג ליכא שום מראית עין ובפרט לשיטת כמה פוסקים ל"ש חשש מ"ע רק כמו בעושה מלאכה בשבת על ידי עכו"ם ורק ההיתר הוא משום קבלנות רז י"ל דאסור משום מ"ע אבל במכירה לשי' רוב הפוסקים ליכא איסור משום מראית עין. ב) ובפרט דלשיטת הרבה פוסקים דאיסור סחורה בדברים אסורים אינו רק דרבנן א"כ לשיטת הט"ז באיסור דרבנן ל"ח למ"ע ואף דבש"ך חולק ובט"ז שם סימן רמ"ג העיר דבמלאכת שבת ע"י עכו"ם אמאי חיישינן למראית עין הא מלאכה ע"י עכו"ם אף בשכירי יום אינו רק מדרבנן ובט"ז שם כתב דחוששין לשי' המכילתא דיש בזה איסור ד"ת במלאכה ע"י עכו"ם וגם י"ל דשבות דאיסור שבת חמור וכמפורש בש"ס סוכה ט"ז לחד מ"ד שבות דאיסור סקילה חמור ממצוה שהוא ד"ת אבל בשאר איסורין י"ל דבדרבנן לא חיישינן למ"ע. ואף לשיטת הפוסקים דאיסור סחורה בדברים אסורים הוא מה"ת מ"מ כיון דנוגע שהישראל יפסיד פרנסתו י"ל דא"צ להפסיד פרנסתו משום חשש מראית עין כמפורש בשו"ת מהרש"ם סימן ס"ו וח"ב סי' קכ"ג דגם בשביל מראית עין דמקיים כלאים בשדהו א"צ להפסיד רק שליש מכ"ש הכא דליכא חשש רק מ"ע באיסור דלשיטת מקצת פוסקים אינו רק דרבנן ובמקום הפסד גדול כוודאי לא גזרו ע"כ לדעתי יש מקום להתיר באופן הנ"ל שהערל יקנה הסחורה לעצמו וכל הריוח יהיה של העכו"ם והישראל לא יתעסק בו כלל וגם יעמוד במקום מיוחד וישכיר להערל מקומו המוגבל במחיצה ובמקום מכירת הדברים הנ"ל יהיה תלוי דף ונרשם בו שם הערל וגם שיהי' לערל רשות (געווערבע) למכור דברים הנ"ל אזי לפענ"ד ליכא חשש ויוכל כ' להתיר בלי שום חשש ואכמ"ל: ג) ובדבר נאמנות לאחד שהוא מקטני אמונה. הדבר ברור להלכה שמחלל שבת אין לו שום נאמנות בעניני כשרות ואף שקיבל עליו לשמור שבת ועדיין לא נתברר אם משמר שבת גם בצינעא ועיין ש"ס ע"ז דף ז' חזרו בהם בפרהסיא ועיין שם בתוספות דלחד פירוש צריכים לידע שגם בצינעא מתנהג כדת ישראל דאפשר רק מפני הרואים מתנהג בכשרות והכא יותר יש לחשוש שמא רק מחמת נגיעת ממון קיבל עליו לשמור שבת ועדיין לא נוכל להחזיקו כנאמן [ועיין בשפתי מהר"ש בדרוש לחג הסוכות] מ"מ אם יראה כ"ת שרצונו לעשות תשובה באמת וגם בביתו יהיה שומר שבת ואף שחלילה לנו עי"ז להקל בשום איסור דאין אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך היכי דחבירו פשע ועיין בש"ע או"ח סי' ש"ו לענין אם מותר לצאת חוץ לתחום בשבת להציל חבירו מאיסור עיי"ש מ"מ הכא לפי דברי כ"ת שאשתו מתנהגת כדת ישראל בעניני כשרות המאכלות וגם מתנהגת בעניני נדות כשורה א"כ י"ל דהיא בעצמה יש לה נאמנות באיסורין דאף שהולכת בעו"ה פרוע ראש יפה כתב כ' דבאיסור אשר דשו בי' רבים י"ל דאינה יודעת מחומר האיסור וכמפורש באה"ע סימן קט"ו לענין עוברת על דת דבאיסור שבעוה"ר דשו בו רבים לא חשיבה עע"ד וכמפורש בחו"מ סימן ל"ד דאינו נפסל לעדות רק ביודע שהיום שבת ושמלאכה זו אסורה ושנפסל על ידו. לכן לדעתי אם יבין כ"ת שבאמת האשה יש לה נאמנות בעניני מאכלות אסורות ובעניני נדה כדת וגם יראה כ' אם האיש מתנהג איזה זמן כשורה הן בשמירות שבת וכדומה אזי יש לסמוך לע"ע על האשה שהיא תעמוד אצל החליבה ואחר איזה זמן גם לו יהיה נאמנות ועיין בש"ך סי' ל"ד שהביא שי' הריטב"א דבמי שהי' פסול לעדות אף שיש עדות שעשה תשובה מ"מ כל זמן שלא נודע מכשרותו לבית דין לא מתכשר ועיין שם בחו"מ סי' מ"ו לכן כ"ז שלא יעבור איזה זמן שיתחזק כשרותו אין לסמוך עליו. והשם יתברך יצילנו משגיאות: קאשוי, ד' תרומה תרפ"ה לפ"ק. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ל'. להרבני התורני נו"ת כש"ת מוה"ר אברהם פרידמאנן נ"י מסעליש יצ"ו. בדבר שאלתו במי שמתפלל ולא יוכל בשום פעם להתפלל שמ"מ של ערבית בצבור זולת אם יפסיק באמצע ברוך ד' לעולם אי עדיף להפסיק באמצע אף שלעולם לא יגמור ברכה זו או שיגמור הברכה ולא יתפלל שמ"ע בצבור והעיר דכיון דברכה זו הוי רק ממנהגא וראי' מדאין אומרין אותה ברכה במוצאי ש"ק בכמה מקומות ושוב שפיר י"ל דמוטב לדלגה. כדי שיתפלל בצבור אלא שנסתפק דכיון דלעולם יהי' מוכרח לדלגה א"כ י"ל דלבטל ברכה אחת בתמידות אסור אף דהוי רק ממנהגא וכעין המובא בשע"ת או"ח סימן נ"ג בשם יוסף אומץ לענין לדלג ברכת ב"ש וישתבח בשביל להתפלל שמ"ע בצבור שכ' לחלק בין במקרה לבין תמידות עכת"ד: א) הנה מ"ש דברכת ברוך ד' לעולם אינו רק ממנהגא מדאין אומרין לה במוצש"ק בכמ"ק ולכך מותר לדלגה בשביל להתפלל שמ"ע בצבור מפורש בט"ז ומג"א בסי' רל"ה שכתב דברכה זו אינו רק ממנהגא ולכך נכון לדלגה כדי להתפלל שמ"ע בצבור ואותה ברכה יאמר אח"כ עיי"ש – אך אכתי נשאר לנו לדון דשמא כ"ז במקרה אבל מי שתמיד יהי' מוכרח לדלג א"כ יוצמח שיפסיד ברכה זו תמיד א"כ י"ל דבשביל להתפלל בצבור. אין לבטל ברכה בתמידות כעין דברי היוסף אומץ הנ"ל – ולכאורה מצינו כה"ג במנחות דע"ב דאף אי נקצר ביום כשר אפ"ה דוחה שבת מכח הסברא דחביבה מצוה בשעתא ונהי דבש"ס שם דחו שאני התם משום דכבר דחתה שחיטה את השבת מ"מ נודע דהרמב"ם פוסק דנקצר ביום כשר ואפ"ה פסק דדוחה שבת ועכצ"ל משום דחביבה מצוה בשעתה כמפורש בירושלמי וכמ"ש בשו"ת ח"צ סי' קס"ו, א"כ ה"ה הכא י"ל דבשביל תפלה בצבור דוחין ברכה שהוא רק ממנהגא אפילו בתמידות ונהי דמצינו בתוספות