שו"ת מהר"ש ו נא

דיש שינוי בשם אבי' מ"מ לשי' הר"ת דבר שא"צ לכותבו אף שינוי אינו פוסל וגם למחמירין בשינוי שם אבי' מ"מ הכא שם הקודש נכתב כהוגן וגם שם הלעז ורק שיש שינוי בשם הרש עכ"פ מוכח מתוך שם הקודש ושם היינויך דנתכוין לאותו האשה א"כ נהי דבשם הפרש יש שינוי מ"מ כיון דעכ"פ אינו שם אחר וגם במקומינו יודעים דבשם כזה תלוי במבטא המדינה נהי דיפה כתב כת"ה דשם מקום הנתינה עיקר ובשלמא בכותב שם מקום הכתיבה וכותב על שם מקום הנתינה דמתקרי יש ג' ספיקות להתיר שמא במפרש השמות ליכא קפידא בהקדם שם הטפל דהכוונה בש"ס רק אם כותבין בלשון וכל שום ושמא עכ"פ אין הכוונה בש"ס לעיכוב – ושמא כשי' המה"ג אבל בלא כתב שם מקום הנתינה כלל גרע, מ"מ מפורש בשו"ת חיי"ש סי' ג' בשם הישי"ע להכשיר בשינוי שם אביהם אם אינו שינוי גמור דכיון דגם להפוסלין אינו רק חשש דרבנן כמו שהבאתי בספרי ח"ג סימן פ"ח. והכא ל"ח ללעז כיון ששם הקודש והכינוי לעז כתבו יפה א"כ יתלו השינוי במבטא המדינה לכן נלע"ד דיש להכשיר בדיעבד בכבר נשלח ויש קצת מקום עיגון: ב) והנה באמת יש עוד עצה אף אם נחוש להחמיר ליתן לה לעת עתה גט זה ואח"ז לכתוב שמה להסופר לכתוב גט אחר ויכתוב דמתקרי דוד הרש והשליח הראשון יקבל הגט מיד הסופר וימנה שליח שני את השליח מפירכם והשליח הב' יתן גם הגט השני לידה ואף דמפורש בש"ע סימן ק"כ דכיון שאמר להשליח הולך גט זה לידה לא עשאו שליח על גט אחר ועיי"ש בח"מ וב"ש מ"מ ידוע דבשו"ת פנ"י סי' פ"ב ובשו"ת בי"א סי' כ"ט כתב דהשליח יוכל ליתן לה גט אחר כיון דבתחלה קודם כתיבת הגט מינה השליח סתם וכל גט שיכתוב הסופר בהכשר נהי דאח"כ אמר הולך גט זה מ"מ לא חזר ממינוי הראשון רק שהוא סובר שגט זה כשר וכיון שידוע שיש חשש על גט זה א"כ כמו דהסופר חשיב לא עשה שליחתו ה"ה דהשליח יוכל לקבלו וליתן לידה ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ג במפתחות סי' כ"א שהביא דבריהם להלכה ובח"ג סימן כ"ז והארכתי בזה בתשובה דעכ"פ לענין שינוי שם אביהם שיש צירוף שי' העיטור בוודאי נוכל לסמוך ע"ז והרב הגאון מטורנא ז"ל הכשיר בנד"ז אף בשינוי גמור בשם אבי האשה אם יכתבו גט שנית אף בלי ידיעת הבעל מכ"ש הכא דל"ח שינוי גמור בוודאי ע"י גט שני כנ"ל ויתנו לה שוב הגיטין בזה אח"ז יהיה כשר בלי פיקפוק אך לפענ"ד גם זה א"צ רק יש להכשיר ע"י גט זה לחוד כמ"ש לעיל דעכ"פ ליכא בזה רק חשש דרבנן משום לעז ע"ז יש לסמוך כיון ששם הקודש ושם הלעז היינריך נכתבו כהוגן אף שבשם הירש יש קצת שינוי מ"מ כיון שהגט נשלח מביד"צ מומחין חשיב כמקום עיגון כמ"ש בס' חוט המשולש בשם הגרע"א ז"ל דכבוד בי"ד מומחין חשיב כדיעבד ע"כ נלע"ד דיש להכשיר הגט ויצרף עוד רב מובהק אחד ואם יסכים להתיר גם אני מצטרף להתיר וזה ברור בס"ד. והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח יום ד' בהעלותך תרפ"ו קאשוי. הק' שמואל עגגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ט. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה יואב אדלער נ"י אבד"ק האנשאוויטץ יצ"ו. בדבר שאלתו איש יהודי אשר יש לו בית מזיגה וסמוך לו יש ג"כ בית מזיגה של נכרי ויען ששם נמצא לקנות גם דברים האסורים נמשכים לשם כל הקונים ונתמעט ר"ל פרנסת היהודי ונסתפק כת"ה אם יש להתיר שעכו"ם ישכור שם מקום בבית המזיגה זוית אחת והעכו"ם ימכור שם דברים האסורים ובאופן שיהי' הסחורה באמת של הנכרי וכל הריוח לו יהי' וכן יהי' נעשה מחיצה מפסקת בין מקום הלז לכל החדר של בית המזיגה ושם יהי' נרשם שם העכו"ם המוכר דברים האסורים שלו. זת"ש בקצרה: א) באמת מפורש הדבר בשו"ת מרן ד"ח דאם הנכרי קונה הדברים האסורים לעצמו וגם הריוח יהי' של העכו"ם והישראל ישכיר לו זוית בביתו למכור שם דברים האסורים אף שהישראל ילוה לו מעות להעכו"ם לקנות דברים האסורים מ"מ ליכא שום איסור מצד איסור סחורה בדברים האסורים דזה רק באם הישראל קונה אותם ונקרא חפץ של ישראל אז י"ל דגם בלא באים לרשות ישראל מ"מ אסור דנהי דל"ש החשש דילמא אתי למיכל מיני' מ"מ לא דרשינן טעמא דקרא להקל כמ"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ק"ד וק"ה אבל כ"ז אם הישראל קנהו בקנין גמור אבל בנ"ד שהעכו"ם יקנה בעצמו ולצורך עצמו ולהישראל ליכא שום זכות בדברים האסורים וגם לא יהי' לו שום ריוח מזה ורק עי"ז לא יבוא לידי הפסד במו"מ שלו בכה"ג אף באיסור הנאה שרי וכמ"ש הרשב"א ז"ל בהא דמודר הנאה ממעיין מותר לטבול בימות הגשמים דמצות לאו להנות נתנו. וכתב הרשב"א ז"ל דאע"פ שעל ידי זה יוכשר לאכול בתרומה מ"מ לא חשיב רק גרם הנאה אבל לא נהנה מגוף דבר האסור בהנאה שפיר גם באיסור הנאה שרי מכ"ש הכא דאינו קונה הנכרי דבר שאסור בהנאה בוודאי מותר. ואף שיש לומר דעכ"פ אם יהי' בבית בישראל בקביעות אף שיהי' של העכו"ם מ"מ יש חשש דילמא אתי למיכל מיני' ולהחמיר חוששין שמא הטעם כנ"ל כמ"ש הח"ס סי' הנ"ל דמש"ה אסור לישראל להיות פועל בדברים אסורים מטעם דילמא אתי למיכל מיני'. ונהי דאם העכו"ם מביא לבית ישראל דבר האסור א"צ להוציאו מן הבית דרק בחמץ מפורש בש"ע או"ח סימן ת"מ דאם מונח בקביעות ברשות ישראל צריך לעשות מחיצה אך כ"ז משום דאיסור חמץ לא בדילי מיני' דמש"ה הצריכו חז"ל לבערו מן העולם כמ"ש בתוס' פסחים ד"ב א"כ גם בשל עכו"ם מונח אצלו בקביעות צריך מחיצה אבל בשאר איסורין ל"צ. אך מכ"מ הכא דהוא בקביעות תמיד מהנכון לעשות מחיצה. וכמ"ש בשו"ת מהר"ם שיק להשכיר לו זוית ושכירות קרקע נקנה בכסף ויקח דראהן מיד הערל וגם יעשה מחיצה שיהי' ניכר שהמקום הזה מיוחד להעכו"ם ויהי' נרשם שם העכו"ם בזוית ההוא אז יש מקום להתיר כיון דבאמת הדברים האסורים הם של העכו"ם והישראל אינו מקבל