שו"ת מהר"ש ו מט

לקח מפטור על החיוב וא"כ וודאי קפידת הבעלים שלא יועיל הפרשת אחר ואף דאכתי יש עצה להפריש מכל מצה או לאפות עיסה ולהפריש ממנה לפטור גם את זו מ"מ בדבר התלוי בטירחא יש קפידת הבעלים כמפורש בש"ס בכורות דף ס"א דאם צוה לשליח להפריש מעשר בהמה וקרא לתשיעי עשירי דאינו קדוש לרב פפא דחשיב שינוי בשליחות אף דנאכל במימו לבעלים מ"מ כיון שצריך להמתין עד שיפול בו מום חשיב שינוי ה"ה הכא כיון דלא יועיל הפרשה מאחד על כלם רק יצטרך לאפות עיסה או לבצוע מכל חד וודאי דחשיב שינוי וא"כ שוב ל"מ הפרשת האחר לפטור המעורבין במצות של אחר – ואף דלכאורה י"ל דלא דמי דבשלמא ברוצה להפריש לגמרי חלה מעיסת חבירו יש לומר דדמי למקדיש דבר שאינו שלו דל"מ וה"ה שם במעשר בהמה שייך גם כן סברא זו אבל הכא דמפריש חלה ממצות שלו ומהני הקריאת שם חלה ורק דממילא נפטרה כל העיסה דחז"ל לא חייבו להפריש חלת חו"ל רק כ"ש מכל העיסה א"כ שוב י"ל אף דחבירו מקפיד ע"ז מ"מ כבר נפטרה כל העיסה על ידי הפרשת הבעלים מחלק מצות שלו וכעין סברא זו מצינו בראב"ד בהא דעבד שעשאו רבו אפותיקו דגם בדד"ג דחייב כ"ז באם דבחברי' קא עביד מעשה אבל באם בדידי' קא עביד מעשה אף שחבירו נפסד על ידו פטור: ב) אך באמת מוכח שיטת הפוסקים דלכתחלה אף בעיסה אחת שהי' בו שיעור חלה צריך להיות מן המוקף בשעת הפרשת חלה חזינן דעיקר המצוה שיהי' מן המוקף ואם אינו מן המוקף י"ל דל"מ הפרשה חזינן דאפשר בשום פעם שיוצרך להפריש שתי פעמים מעיסה אחת ונהי דבדיעבד מהני אף שלא מן המוקף ובפרט בעיסה אחת שהי' בה שיעור חלה ועיין בש"ע התניא אבל עכ"פ י"ל דבכה"ג בעי שיתכוון לפטור כל העיסה וכמ"ש בישי"ע דאף למ"ד מצות אצ"כ מ"מ באם עושה שרק בדיעבד יצא בעי בוודאי כוונה דאינו עובד סתם לשמה כיון דלכתחלה לא מהני ועיין בב"ח א"כ כיון דבעי שיתכוון לפטור כל המצות מעיסה זו א"כ הכא שחבירו בוודאי מקפיד ע"ז שלא יפטרו כל המצות ע"י הפרשת חבירו כדי שלא יצטרך לבצוע מכל חד וחד או לאפות עיסה אחרת א"כ בוודאי דל"מ הפרשת האחר לפטור המצות מעיסה זו שמעורב תוך חלק חבירו ובפרט שי"ל דאם רק מועט מצות מעיסה ראשונה נתערבו בתוך רוב מצות מעיסה אחרת א"כ כשיפריש האחר חלה אף שיש חשש שיפריש מפטור על החיוב מכל מקום י"ל כל דפריש מרוב המחויבין בחלה הן וידוע שיטת רוב הפוסקים דגם בדשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובא קפריש כמפורש בר"ן פ"א דביצה ובמג"א סימן תקי"ג ובס' סדורו של שבת ובפרט דחלת חו"ל דרבנן דחשיב בכלל איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה ומפורש ביו"ד סי' ק"י דבזה אף נגד ח"א אזלינן לקולא ועיין שעה"מ פ"י ממקואות ובשו"ת רעק"א ז"ל – ובפרט לפמ"ש בספרי ח"ב סימן ט' דלסברת הרשב"א ז"ל דלענין מה"ב דבאופן דא"נ לא יצא יתוקן האיסור בכה"ג בוודאי דחוששין למה"ב – ולפ"ז יש לומר הטעם דבדשיל"מ ל"א סד"ר לקולא דהוי כגורם סד"ר בידים ולפמ"ש בפמ"ג או"ח סי' שצ"ד בדבר שמותר לגרום ספק בידים א"כ מותר גם ספק בב' קדירות של היתר א"כ בחלת חו"ל דקיל דלשי' כמה פוסקים מותר לערבו ברוב לכתחלה א"כ י"ל דגם ספק דרבנן בדבר שיש ל"מ מותר בפרט דצריך לבצוע מכל חד וחד או לאפות עיסה חדשה י"ל דהוי בכלל צריך הוצאות ול"ח דשיל"מ כמפורש ביו"ד סימן ק"ב – ואף שלכאורה יש לומר דחשיב קבוע ול"ש לומר כל דפריש אך באמת כיון שאין ניכר המצות שכבר נפטרו א"כ בקביעות שאינו ניכר אף בתערובות חניות להרבה פוסקים אינו אסור מה"ת ואף דהכא הוא היתר בהיתר ולשיטת כמ"פ ל"ש בטול ודמי לתערובות חניות מ"מ ל"ח איסור ד"ת ושוב באיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת י"ל דל"ג רבנן על קבוע כזו ובפרט שלא נודע באיזה מקום נתערבו המצות מעיסה שכבר הורמה ממנו חלה א"כ על כל כריכה מצות יש ספק שמא לא נתערבה בהם ממצות הללו וכולן הם בני חיובא בכה"ג בוודאי דל"ח בחלת חו"ל ועיין ש"ס יומא דפ"ה דגם בפק"נ דחוששין אף למועט מ"מ זה רק היכי דאיתחזק ישראל בהאי חצר אבל ביש ספק שמא לא הי' הישראל כלל באותו חצר שוב אזלינן בתר רוב עכו"ם ואין מחללין עליו את השבת ועיי"ש בפי' התו' ד"ה האי דפרשי מקצתייהו ע"כ מכל הני טעמי נלע"ד דליכא שום חשש ויוכל כל אחד להפריש ממצות שלו אחד על כולם וזה ברור בס"ד: ג) ובדבר שאלה השני' בע"פ שחל בשבת במה יערבו ערובי חצרות בע"ש– כבר אמרתי לכת"ה מדברי הרשב"א ז"ל דבאיסור שמצד היום אף באיסור ד"ת מ"מ אי חזי לקטן כשר לעירוב וגם בטבל דרבנן אי לאו דהוי איסור עצמי הי' מהני מה דחזי לקטן אף דהאב בוודאי דאסור להאכילו לבנו שהגיע לחנוך, אף איסור דרבנן כמפורש שם בש"ס דאביו מצווה גם להפרישו והגם דבתוספות נזיר דכ"ח נסתפקו די"ל דבמצות ל"ת ל"ש חנוך אבל עכ"פ בש"ס מוכח דאביו מצווה להפרישו וכמ"ש דאסור להאכילו בידים ואפ"ה אי לא הי' טבל איסור עצמי הי' מהני העירוב משום דחזי לקטן ובאמת בטבל כתבו דבלא"ה אסור להאכיל לקטן דטבל אסור בהנאה של כילוי ועיין בשעה"מ ובישי"ע ובשו"ת מהר"י אסאד עכ"פ בשבת ע"פ דרק איסור דרבנן יש באכילת מצות מותר להאכיל לקטן שאינו יכול לספר ביציאת מצרים בוודאי מהני העירוב. ובאמת מפורש בש"ס עירובין דף ל"ו אמר היום חול ולמחר קודש מערבין בו דמספיקא לא נחתא עליו קדושה ואם אמר היום קודש ולמחר חול לא מערבין דמספיקא לא פקעה קדושה וחזינן דהעיקר תלוי אם ביה"ש חזי לאכילה ואם ביה"ש אינו ראוי אף שביום השבת יהי' ראוי לא מערבין אבל אם ביה"ש ראוי אף שביום השבת לא יהי' ראוי אפ"ה מערבין בו ועיין בנובי"ת או"ח סימן מ' דאם ידענו ביה"ש דהקורה יתקלקל בשבת אינו מועיל הע"ח ומש"ה חולק על האבן עוזר בהא דמתיר לערב בביהכ"נ אף שאסור לטלטל בעיר משום דלא גזרו ביה"ש ודחה הנוב"י דהיכי שידענו בבירור שביום שבת יהיה אסור לטלטל למקום שמונח שם העירוב ל"מ כ"ז היכי שיהיה אסור לטלטל כלל למקום העירוב אז א"א לומר שיחשוב דירה אחת אבל היכי שאפשר לטלטל כל