שו"ת מהר"ש ו מח

היסת לשי' רוה"פ אינו בנק"ח וגם מועיל היפך ואין יורדין לנכסיו וכיון דלא עשאו כד"ת ממש שפיר לא עשו בזה התקנה דשכנגדו נשבע ונוטל אבל הכא נהי דרק מדרבנן צריכה גט אבל עכ"פ לא מצינו בזה שום קולא נגד קידושי ד"ת ונהי דמצינו חילוק בש"ע אה"ע סי' מ"ב דבמקדש קידושי ד"ת לפני פסו"ת דרבנן צריכה גט וקידושי דרבנן לפני פסו"ע דרבנן א"צ גט אפ"ה י"ל בנ"ד שאני דאחרי דחששו חז"ל שמא מחל לתנאי א"כ לפי חששת חז"ל באמת איכא קידושי ד"ת וחמר דין זה מסתם קידושין דרבנן בעצם ושוב י"ל דבכה"ג אף אם הי' מקדשה לפני פסו"ע דרבנן ג"כ היתה צריכה גט מדבריהם מכח שחששו שמא מחל לתנאי ולפי חששא הנ"ל באמת נתקדשה מה"ת וכה"ג כ' בתוספות יבמות דף קנ"ד דבדמאי אי לא הי' חז"ל מקילין להדיא הי' חמיר משאר איסור דרבנן משום דהחשש הוי על איסור ד"ת וכ"ה בפמ"ג בהנהגות או"ה דס' ד"ת אף למ"ד ספק מה"ת לקולא אפ"ה חמיר מעצם איסור דרבנן וא"כ לפ"ז בכה"ג אכתי י"ל דשייך החדר"ג וז"ב: ד) וחוץ לזה בגוף הדבר שרצו האחרונים לומר דהיכי שנתברר שהיתה עוד שוטה קודם הנישואין י"ל דהוי קדושי טעות ול"ש בזה החדר"ג – אפ"ה י"ל דהיכי דלא נתברר דבר זה רק עפ"י ע"א כמו בנ"ד א"כ י"ל דע"א ל"מ לבטל קידושין דהוי דשב"ע ונהי דנודע שיטת הגה"מ דבמידי דלפי דברי העד לא התחיל החזקה לכ"ע ע"א נאמן א"כ ה"ה הכא דלדברי העד נתבטלו הקידושין למפרע א"כ בכה"ג מהראוי שיהי' נאמן העד – אך באמת גם בדינא דהגה"מ יש מחמירין כמפורש באה"ע סי' ל"ה ובפרט די"ל דהתם מיירי דעשאו בעדים א"כ חשע"ש מסייע לדבריו ונהי דחשע"ש ל"מ לקולא עכ"פ יש רגל"ד שהעד אומר אמת אבל הכא אדרבה הוי וודאי קידושין רק דעד מעיד שע"י שלא נתקיים התנאי נתבטלו הקידושין והוי נגד חזקת הגוף בכה"ג כתב התוספות דספק בתנאי אינו מבטל קידושין וודאי וה"ה דאמירת העד ל"מ דדבריו אינם טסי מספק וחשיב ספק בתנאי וכנ"ל – אך באמת י"ל להיפוך דבשלמא אם לא הי' רק קידושין גרידא א"כ לפי דברי העד לא תצטרך גט כלל וא"כ נוגע הדבר לד"ת שפיר י"ל דע"א לא מהימן בדשב"ע ובפרט די"ל דחשיב כמו ח"א כיון דעכ"פ לא הי' חסרון בעצם הקידושין רק הס' מכח התנאי אבל הכא כיון דבעל א"כ אף לדברי העד צריכה גט שמא מחל לתנאי וא"כ הא ליכא נ"מ בדברי העד רק לענין החרם דר"ג והיינו דאם נאמין לדברי העד לא יהי' רק קידושי ספק או רק קידושי דרבנן ול"ש בו חדר"ג א"כ בכה"ג לשי' הנוב"י וכ"ה בב"ש סימן ס"ו דחדר"ג מדרבנן ויש להקל בספיקו פשיטא דמהני גם כן העד לענין החדר"ג ואפילו לשי' הב"ש בסימן כ' ובסי' קט"ו דאין עד אחד נאמן להתיר החדר"ג שאני התם כמ"ש הישי"ע והח"ס דהתם איכא תרי חזקות להחמיר חזקת חי של האשה וח"א אבל בנ"ד דלא הוי נגד ח"א דהרי הספק על תחילת הנישואין וכמ"ש בשו"ת רעק"א סימן צ"ז בסופו בכה"ג שוב יש מקום להאמין לדברי העד ושוב י"ל כסברת האחרונים הנ"ל דל"ש בזה חרם דר"ג אולם כבר כתבתי לעיל דאזדא כל דברי אחרונים הנ"ל ושפיר יש בנ"ד חרם דר"ג אולם ע"י ק"ר בפשיטות יש להתיר: ה) אך עיקר הספק מחמת שאין לו מעות וכת"ה הביאו שיטות הפוסקים דבאין לו מעות סגי בהשלשת שטר ורק שהביאו משו"ת ברית אברהם דחייב בשבועת אין לי – באמת כבר הארכתי בזה בספרי ח"ד סי' מ"ז די"ל דכתובה הוא רק תקנה ושבועת אין לי הוא תקנת הגאונים ולא עבדינן תקנתא לתקנתא ונהי די"ל דכתובה דרבנן אפ"ה עשאו כד"ת ושוב שייך בו תקנת הגאונים מ"מ לפמ"ש הש"ך סי' פ"ב דבכתובה הואיל דאינו רק מדרבנן א"כ בחשודה מפסדת ובשטר היכי דיש חיוב ד"ת אז אם המלוה חשוד נוטל בלא שבועה מבואר דגם כתובה לא הוי כחיוב ד"ת ממש ושוב י"ל דלא עשו בזה תקנת הגאונים לישבע שאין לו ומכ"ש אם נראה לב"ד שאין לו בכה"ג הא מפורש בש"ע סי' צ"ט דא"צ לישבע שאין לו ודמי למ"ש בתוספות יבמות דפ"ח דדבר הגלוי לכל העולם עדיף מעדים עיי"ש – ולדינא הנני מסכים בהשלשת השטר ורק עכ"פ שיעור כתובה ד"ת יתן במזומנים ועל המותר ישליש שטר ויקיים כפי המפורש בנובי"ק סימן ג' וח"ס סימן י"א אזי הנני מסכים להיתר עפ"י ק"ר מג' ארצות כד"ת: ג' א"ק כ"א למב"י תרע"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן כ"ז. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מוה"ר חנוך פאק נ"י דומ"ץ דפה. בדבר אשר נסתפק אם אחד יקח חבילה מצות ויפרש מהם חלה הלא יוכל להיות שלוקח החלה ממצה שהיא מעיסה שכבר נלקח ממנה חלה דהיינו שנתערבו איזה מצות מאותה עיסה וע"י שכבר נלקח ממנה חלה נפטרו גם אלו המצות ואם לוקח מהם כעת חלה הוי לוקח מהפטור על החיוב. ובש"ע יו"ד סימן שכ"ד ס"ק י"ב מפורש דאם נתערב פת שהופרש עם פת שלא הופרש יעשה עיסה או שיפרש מכל אחד ואחד: א) והנה באמת יש להעיר דאף אם נתכוון האיש שמפריש חלה ליפטר גם חלק של חבירו מ"מ א"י להפריש חלה בלי רשות בעה"ב כמפורש ביו"ד סי' שכ"ח ורק במשרתת ויש חשש קלקול העיסה אז מהני הפרשתה מטעם זכין לאדם שלא בפניו כמ"ש שם ואף דבטו"ז מפורש דשיטת התה"ד דאף בלי חשש קלקול העיסה מהני הפרשת האחר דדוקא בתרומה ששייך עין יפה ועין רעה אז לא מהני בלי שליחות אבל בחלת שהיא בכ"ש מהני – אך מ"מ מסיים בטו"ז שם דאין לסמוך ע"ז בע"ש שכל אשה מקפדת להפריש חלה בעצמה. א"כ עכ"פ בכה"ג אף א"נ דמהני הפרשת האחר בלי רשות בעה"ב כ"ז באם ע"י הפרשתו נפקע מחיוב חלה אז יש לומר דזכות הוא לו אבל בכה"ג דאדרבא אם יפקע החיוב חלה מהמצות שהם מאותה עיסה ישאר איסור על שאר המצות ואדרבא עי"ז לא יועיל אף יפרשו חלה שנית מחשש שמא