שו"ת מהר"ש ו מז

שוב אינה יורשה וממילא שוב לא ימנעו קרובים להתעסק עמה ותו ל"ח מת מצוה ושוב אינו מטמא לה דחז"ל אינם יכולים לעקור דבר מה"ת בקו"ע ועיין שו"ת בי"צ ח"ב סימן קנ"ד – אך להסוברים ירושת הבעל ד"ת אם כן הרי גם טומאת בעל לאשתו הוי ד"ת כמ"ש הלח"מ דזה בזה תלוי אז בוודאי דאף בנותן דעתו לגרשה לא נפקע זכותו מירושתה וה"ה דמטמא לה ורק לדידן דקיי"ל ירושת הבעל דרבנן דבכה"ג לשיטת הרשב"ם בנתן עיניו לגרשה אינה יורשה ותו לא ימנעו הקרובים מלהתעסק עמה ושוב פשיטא דאסור לטמא לה הואיל דלמ"ד ירושת הבעל דרבנן גם טומאת בעל לאשתו אינו מה"ת כמ"ש הלח"מ וממילא היכי דאינו יורשה תו ל"ח מ"מ ושוב לא יכלו חכמינו ז"ל לעקור דבר מה"ת בקו"ע – אולם לפי מה דפסק הרמ"א דלא כרשב"ם ואכתי הבעל יורשה ושוב עדיין ימנעו הקרובים להתעסק עמה ושוב עדיין חשיבה מת מצוה ומטמא לה והרבה יש לדבר בזה: באעה"ח א' נשא תרפ"ז קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ו. להרבנים הגדולים וכו' כש"ת מוה"ר אביש ריינהאלד נ"י ומוה"ר שלום יצחק נ"י בד"צ דק"ק אנטווערפען יצ"ו במדינת בעלגיען: בדבר שאלתם באחד שנשתטית אשתו ר"ל זה י"ב שנים ויושבת בביה"ח ולפי החלטת הרופאים אין תרופה למכתה ועד א' מעיד שהיתה חולי על מחלה זו עוד מקודם הנישואין והבעל לא ידע מזה וגם הבעל הוא עני מאוד ואין לו מעות בעין לתת כל החיובים הראוי לה עפ"י דין תורה. זה תורף השאלה: א) והנה כבר העירותי בספרי חלק ג' בכה"ג דנתגלה שהי' לה מום זה קודם הקידושין א"כ י"ל דחשיב קדושי טעות דגם בקידשה סתם אפ"ה בנמצא מום א"צ גט רק מספק ואף דכתב בהפלאה דאם כבר נתרפאה אז בלא התנה אין הקידושין בטלין מ"מ בחזר החולי א"צ גט רק מספק וכהא דמצינו ביו"ד סימן קפ"ז לענין רדמ"ת דגם בבדקה בשפופרת ולא מצאה דא"נ דההיתר הוי רק מטעם דאמרי' דנתרפאה. אז אם חזרה וראתה אף בפ"א י"ל אמ"ל דלא הי' רפואה גמור' וחשיבה עדיין בכלל רדמ"ת עיין בס"ט ובחוו"ד שם וה"ה הכא א"צ גט רק מספק ושוב י"ל לענין חדר"ג דהוי רק דרבנן לרוה"פ דנימא סד"ר להקל אך באמת כבר דחיתי הדברים דרק לענין ספק אי גזר ר"ג אחר אלף החמישי יש מקום לדון ולומר סד"ר לקולא הואיל דאין לנו לדון טפי רק על החדר"ג אבל הכא הספק לענין חלות הקידושין הרי נוגע גם למידי ד"ת כגון לענין האשה אי צריכה גט וכן לענין הבעל גופא אי מותר בקרובותיה וכיון דמחמירין באותו ספק לענין מידי הנוגע לד"ת שוב יש להחמיר גם לענין החדר"ג. אף דהוי רק דרבנן מטעם זילזול וכהא דכתב המג"א בשם הרש"ח סי' קפ"ו לענין ברכה ד' שבבהמ"ז עיי"ש ובאמת נהי דלשיטת השעה"מ פ"י ממקוואות בנולד ביחד הס' על ד"ת ודרבנן מקילין בדרבנן וכהא דספק ביצת נבילה דמחמירין על התרנגולת ומקילין לענין הביצה וה"ה הכא הי' לנו לומר דכיון דנולד ביחד לענין אי מותר בקרובותיה ולענין החדר"ג דיש להקל לענין הדרבנן אפ"ה יש לומר דכבר הכריע לנו החוו"ד בסימן קפ"ז דגם בכה"ג יש להחמיר ולא כמו שהשיג עליו בהג"ה אמ"ב שם והא דביצת נבילה י"ל התם שאני משום דהוי בתרי גופי אבל הכא דשני הספיקות נוגע לגבי הבעל שפיר י"ל דהואיל דמחמירין לענין הס' ד"ת ה"ה דיש להחמיר לענין החדר"ג וחוץ לזה הרואה בשו"ח ד"ח סי' נ' מוכח דא"א להקל בכה"ג רק לענין גט בע"כ אבל לא להתירו לישא ב' נשים והסברא דכיון דעכ"פ אגידה בו הראשונה עד שיגרשה אכתי שייך טעם דקטטה וכן מוכח בט"ז אה"ע סי' ל"ט דגם בספק קידושי טעות א"א להתיר ב' נשים: ב) והנה ראיתי באחרונים שהעירו דבכה"ג אף בבעל אפ"ה רק מספק צריכה גט לשי' הר"ן די"ל דלא מחל וא"כ לענין החדר"ג שוב י"ל ספק דרבנן להקל. אולם ראיתי שכתבו בעצמם דבספק אם חלו הגירושין אז הואיל דלגבי האשה הוי הספק נגד חא"א שוב מחמירין גם לענין הבעל ונהי דיש לחלק דבשלמא בספק גירושין והיינו בא"י לשמור את עצמה דעד עתה בוודאי הי' עליו החרם וספק אי פקע החרם ע"י הגט שפיר חשיב סד"ר נגד ח"א אבל היכי דיש ספק על הקידושין וא"כ י"ל דגם היא א"צ גט מה"ת דהרי גם בספק קרוב לה דכ' בתוס' כתובות דכ"ג דאיתרע הח"פ אפ"ה כתב המהרי"ט דאינו רק מדרבנן ולא כשי' הפנ"י גיטין דכ"ח ועיין באב"מ סי' כ"ז ובש"ש באריכות. וכיון דהכא גם לגבי דידה ולענין לאוסרו בקרובותיה אינו רק מדרבנן דמה"ת מוקמינן לה בח"פ ואינו נגד ח"א שוב שפיר יש להקל לענין החדר"ג – אך באמת י"ל לפמ"ש בתוספות כתובות דע"ה וכפי פירוש הפנ"י שם דספק בתנאי אינו מבטל קידושין וודאין וכן כתב הרשב"א מובא במלמ"ל פי"ז מטוען דאף דס' בקנין קרקע מוקמינן בחמ"ק אפ"ה ספק בתנאי אינו מבטל קנין וודאי א"כ הכ"נ כיון דעכ"פ בשעת קידושין היתה בת דעת והי' מקום להקידושין לחול ורק די"ל דהוי בגדר תנאי ע"מ שלא היתה שוטה מקודם אבל עכ"פ ל"ח טפי מס' בתנאי ושוב חוששין שמא מחל וצריכה גט מה"ת ושוב יש להחמיר גם לענין החדר"ג: ג) וראיתי עוד באחרונים שהעירו דלרבה דסובר דרק מדבריהם צריכה גט א"כ י"ל דר"ג לא גזר במידי דהוי רק קידושי דרבנן דהוי כמו תקנתא לתקנתא וכהא דכתב הח"צ סי' קט"ז לענין אי שייך חדר"ג היכי דיש לו זקוקה – באמת י"ל דכבר נודע מ"ש המפורשים בהסבר דברי הרמב"ן ב"ב דע"ו והיוצא מדבריהם דהיכי דחז"ל בעצמם לא השוו דבריהם לד"ת כמו במכירות שט"ח א"נ דלכך מועיל מחילה משום דמכירות שט"ח מדרבנן אז שפיר ל"מ לד"ת אבל במידי דחז"ל השוו דבריהם לד"ת מהני אף לד"ת וכה"ג כתב בספר האשכול לענין טבילת ב"ק דכמו דשאובין כשר בו ה"ה דאינו פוסל בו חציצה ולפ"ז יש לומר דוקא לענין שבועת כופר הכל בש"ס ב"מ דף ה' דלא השוו חז"ל שבועה זו כשבועה ד"ת דשבועת