שו"ת מהר"ש ו מה

נוכל לסמוך אעדות הנ"ל מחמת שנראה שהעכו"ם רצה להגיד להאשה ממיתת בעלה וא"כ יפה כתב הגאון אבד"ק לאסק דלפי דברי הקו"ע אות מ"ה זה ל"ח מסל"ת ובאות ס' מפורש דאמרו לאשת המת ל"ח מסל"ת והעיר הגאון הנ"ל דאף שאמר לבעל החצר ממיתת בעלה מ"מ י"ל דכיון דתחילת הליכתו הי' להעיד י"ל דל"מ אף אי אמר אח"כ במסל"ת כמ"ש בשו"ת במהריב"ל הובא בקו"ע אות פ"ב– וגם מצד שלא אמר קברתיו זת"ד הג' הנ"ל: א) והנה בחשש הראשון כבר הארכתי בספרי ח"ג סי' צ' וסי' ק"ה. והבאתי מקו"ע אות מ"ה וס' אבל הבאתי שם גם דברי הרמב"ם ז"ל שמיקל בזה דזה חשיב מסל"ת והבאתי משו"ת אגודת אזוב סימן ט"ו דמצרף זה לס' ולפי"ז בכבר עברו כמה שנים ונאבד זכרו דמפורש ברמ"א דגם בעדות עכו"ם שלא במסל"ת. עכ"פ אם ניסת ל"ת ובאמת מוכח מזה דגם בעברו כמה שנים אפ"ה ל"ד למשאל"ס דשם שי' המבי"ט דמהני עדות עכו"ם אף שלא במסל"ת אף לענין לכתחלה אבל עכ"פ אם עברו כמה שנים דעכ"פ מועיל עדות עכו"ם אף שלא במסל"ת עכ"פ לענין דיעבד וע"כ דליכא בזה רק חשש דרבנן ובדרבנן ואינו רק חשש לכתחלה כשיש ס' שמא כשי' הרמב"ם ז"ל דזה חשיב מסל"ת הגם דבס' מסל"ת מחמירין מ"מ היכי דכבר נסתלק החשש דאורייתא לכ"ע מצרפין להתיר בס' מסל"ת וז"פ ובפרט דהכא לא אמר להאשה עצמה ובפרט שיש רגלים לדבר שלא נתכוין לשקר ולהכשילה באיסור מדשמע לקול בעל החצר ולא הלך לבשרה יש רגלים לדבר שלא נתכוון להתיר ובנתכוון רק להעיד יש שי' התה"ד דליכא רק חשש דרבנן כמו שהארכתי בספרי ח"ג סי' מ"ט ועכ"פ יש כמה סברות דזה ל"ח כנתכוין להתיר ובכה"ג דגם בלי מסל"ת אם ניסת ל"ת שוב בנתכוין להעיד דמה"ת חשיב כמסל"ת מועיל עכ"פ לענין שנוכל להתיר אף לכתחלה – יצא דנוכל לסמוך אעדות העכו"ם: ב) ומה שחשש עוד הגאון הנ"ל מצד שלא אמר קברתיו יפה הביא שיטת מהריב"ל דבעמפ"ע ל"ב קברתיו וגם יש צירוף שי' הר' נתן דבעכו"ם מסל"ת לא בעי קברתיו כמו שהבאתי שם בסימן צ' ובסי' ק"ה ובפרט בכבר נאבד זכרו כמה שנים ידוע מ"ש בשו"ת עין יצחק דלא בעי קברתיו דלענין חשש בדדמי דאינו רק דרבנן מצרפין האומדנא מה דלא נודע ממנו כמה שנים – אך באמת י"ל הואיל דיש בזה שני חששות לאיסור דכל אחד בפ"ע אסורה להנשא לכתחלה היינו א"נ דזה ל"ח מסל"ת בשביל שרצה להגיד לאשתו וא"כ שוב אף דכבר עברו כמה שנים אפ"ה לא תנשא לכתחלה וגם מחמת חשש בדדמי אסורה ג"כ להנשא לכתחלה ויש לחוש דבתרי פסולי לכתחלה אף בדיעבד תצא וכדברי הלח"מ פ"ד מיבום ושוב אם יש חשש גם על דיעבד י"ל דגם בס' מסל"ת נחמיר אך באמת הוכחתי בחיבורי מדברי התוס' יבמות ק"ג דבחליצה בסנדל של ע"ז מהני בדיעבד וכתב בתוס' דמיירי בע"ז של נכרי דל"ש כמ"ש וכיון דלא מעכב שיהי' המנעל שלו שוב דמי ללולב ביו"ט ב' וקשה דהא לכתחלה בעי שיהי' המנעל שלו כמפורש שם בש"ס ובש"ע ושוב אם יזכה יהיה שייך כמכ"ש ולכתחלה גם בע"ז של עכו"ם אסור ולשי' הר"ת אף לאחר הביטול ושוב נימא דגם בדיעבד לא יועיל וע"כ נשמע דגם בב' פסולי לכתחלה אפ"ה בדיעבד מהני והבאתי עוד מתוס' גיטין ד"ג ד"ה יש בו זמן ושוב הכא מצד דלא אמר קברתיו יש צירוף שיטת הר"נ דבעכו"ם מסל"ת לא חיישינן לבדדמי וצירוף שי' מהריב"ל דבעמפ"ת לא בעי קברתיו וצירוף שי' העין יצחק וגם י"ל דאם העכו"ם מכיר הי' את המת לא בעי קברתיו ועכ"פ באשה ילדה יש להקל ולענין החשש מה שרצה לילך לביתה עכ"פ חשיב בכלל מסל"ת ואדרבא יש רגל"ד שלא רצה לשקר ולהכשילה מדלא הלך לביתה ובכבר עברו כמה שנים דגם בלי מסל"ת עכ"פ אם ניסת ל"ת שוב מצרפין שי' הפוסקים הנ"ל להתירה אף לכתחלה וכמו שהבאתי כמ"פ מדברי הפוסקים דדבר שמותר בדיעבד ביש עוד צירוף מועיל אף לכתחלה ועיין ש"ס שבועות ר"פ שבועת הדיינין שכיון דבדיעבד מהני אם נשבע בתפילין בת"ח מותר אף לכתחלה דכבוד ת"ח חשיב כדיעבד עיי"ש. ע"כ לפענ"ד הדבר ברור דיש מקום להתיר האשה כפי הוראת הג' הנ"ל וישבו בי"ד של ג' ביחד להתירה. והשי"ת יצילנו משגיאות: באעה"ח ה' ב"ב ל"ה למב"י תרצ"א קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ד. לכבוד הרב הגה"צ בנש"ק כש"ת מו"ה ליב'לי טווערסקי שליט"א ולהרב הה"ג מו"ה שלום יצחק הכהן שליט"א מוצדק"ק אנטווערפען יצ"ו. בדבר שאלתם שנקרע בס"ת יותר מג' שיטין ונכנס הקרע באותיות משם הוי' אם יש מקום להתיר ע"י דיבוק מטלית זת"ש: א) והנה כת"ה העירו בהא דמהני דבוק מטלית וכת"ה כתבו דבדבר דהוי עיקר באפי' נפשי' ל"ח ע"י דיבוק כחד אבל מטלית בטל לגבי הקלף והוי כחד – באמת הבאתי בחיבורי ראי' לסברת התוס' יומא ד"נ וזבחים ד"ו דמש"ה פר של כה"ג ביוה"כ למ"ד כהנים מקופיא מתכפרים ל"ח קרבן שותפין ועושה תמורה, אף דקרבן של שני יורשין אעפ"י דלא מתכפרי רק מקופיא אפ"ה אינו עושה תמורה ותירצו דביורשין הואיל דשום אדם אין לו זכות בו רק מקופיא חשיב קרבן שותפין אבל הכא דכה"ג מתכפר בו מקביעותא ושאר כהנים מקופיא בטל זכותם לגבי זכותו של כה"ג חזינן דטפל בטל לגבי עיקר מש"ס עירובין דף פ"ז ודף פ"ד בכותל שבין שתי חצירות אם זה משתמש בו בנחת והשני משתמש בו בקשה נותנין לזה שמשתמש בו דרך פתח בנחת אבל אם שניהם משתמשין בו בקשה היינו בזריקה או בשילשול שניהם אסורים ושם בדפ"ד נסתפקו באחד משתמש בו בזריקה והשני בשילשול מהו ונשמע דאף דע"י תשמיש בזריקה ג"כ חשיב כשותף מ"מ אם השני יש לו תשמיש יותר חשיב בטל זכותו של חבירו – וכן מפורש בש"ס מנחות דף ל"ג דאם בית יש לו ב' פתחים ורגיל בחד השני א"ח במזוזה ורק אם יש ד' פתחים אעפ"י דרגיל בחד, מ"מ