שו"ת מהר"ש ו מד

מכחישו שלא הגיד לו שהבית והשדה שוים שמנה אלפים ואדרבה לא רצה לעשות ר"פ עד שיראה אבי הכלה מקודם הבית והשדה והשיב לו אבי הכלה שא"צ לראותם ושמסכים לעשות ר"פ אף אם לא יהי' שוים הרבה יותר מכפי הנדוניא שנותן הוא זה תורף הטו"ת: א) הנה לענ"ד הדבר פשוט דהצדק עם אבי החתן דאף אי הי' טוען אבי הכלה שבפירוש הי' תנאי בשעת ההתקשרות ששוים ח' אלפים אפ"ה הואיל דבר"פ נכתב סתם אינו נאמן לומר שהי' תנאי הואיל דהתנאי לא נזכר בהשטר היינו בהר"פ וכדמצינו בחו"מ סי' כ"ט בש"ך שהעלה דגם בעדים שאמרו תנאי הי' דברינו אינם נאמנים בכת"י יוצא ממק"א וכן מסיק הש"ך בסוס"י פ"ב ועיי"ש בש"ך דבטוען הלוה שהי' תנאי א"צ המלוה לישבע דתנאי אינו דומה לפרעון א"כ פשיטא דאין אבי הכלה נאמן לומר כן ואפילו שבועה לא יוכל להטיל על אבי החתן ונהי דש לחלק דבשלמא התם דבעהש"ט חשיב מוחזק וקיי"ל דבשטר מהני מגו ול"ח בכלל מגו להוציא וכיון דהמלוה חשיב מוחזק שפיר אין הלוה נאמן לומר שהי' תנאי נגד שטר ברור אבל הכא הר"פ נכתבו לענין עיקר ההתקשרות ונהי דגם קנס נכתב בו אבל עכ"פ ל"ש לומר דאבי החתן חשיב מוחזק בהקנס דהא הקנס בא רק לאחר הירוס הקשר ושוב י"ל דלענין הקנס המהרס חשיב מוחזק ושוב הי' מצי לפטור א"ע בטענה שכל ההתקשרות נעשה ע"ת והי' דומה להא דקיי"ל בתובע לחבירו בע"פ שנתחייב לו באופן המועיל וכנגדו אומר שהי' החיוב ע"ת דנאמן: ב) אך באמת ז"א התם הטעם משום מגו דפרעתי או שהי' כופר עיקר החיוב אבל הכא כיון דהקנס נכתב בשטר א"כ כמו דחזינן דבשטר בטוען הלוה פרעתי חייב המלוה לישבע ואפ"ה בטוען שהי' תנאי א"צ המלוה לישבע והטעם דלא אמרי' מגו להשביע ועיי"ש בקצה"ח לענין טוען מחלת לי אי צריך לישבע עכ"פ מבואר דטענת תנאי הוי טענה גרועה ואינו מועיל רק במקום דיש לו מיגו ממילא בנ"ד דהקנס נכתב בשטר ואין לו שום מבוא לכפור בהחיוב קנס זולת מכח תנאי שפיר אינו נאמן דנהי דהוכחתי דלענין קנס אבי הכלה חשיב מוחזק ולא בעל השטר מ"מ הרי גם בחוב שבשטר נהי דבעל השטר ל"ח מוציא מ"מ גם מוחזק ל"ח ועיין שו"ת נובי"ק חו"מ סימן ה' ואפ"ה חזינן דאין הלוה נאמן בטענות תנאי אף לענין לחייב שבועה למלוה ה"ה הכא אף דאבי החתן ל"ח מוחזק בקנס מכח השטר אפ"ה הואיל דאבי הכלה אין לו מגו תו לא מהימן לגרוע החיוב שבשטר מכח טענות תנאי ומכ"ש בנ"ד דאין אבי הכלה אומר שהי' תנאי בפירוש על זה ורק שהוא ס"ד ועשה הר"פ על זה שאמר לו אבי החתן ששוים ח' אלפים וא"כ אף אי האמת כדבריו מ"מ כיון שלא הי' תנאי בפירוש ל"ח טפי מדברים שבלב ומפורש בחו"מ סי' ר"ז דלא אזלינן בתר דברים שבלב לבטל מקח אף במוכר קרקעותיו היכי דלא פירש להדיא בשעת עשיית המקח שהוא מוכר בשביל זה ובמוכר מטלטלין בעי תנאי בדיני תנאי כמפורש ברמ"א שם ונהי דמפורש שם דבמתנה מהני אומדנא לבטל המתנה ועיי"ש בסמ"ע סק"י מ"מ נ"ד לא דמי למתנה אלא למקח הואיל שכ"א קיבל עליו חיוב קנס ולא אזלינן בתר דברים שבלב: ג) ונהי דמפורש ברמ"א דאומדנא דמוכח מהני גם במקח בקרקע מ"מ חדא דקנס ל"ח כקרקע ובמטלטלין בעי דוקא ד"ת כדמוכח מרמ"א שם ותו דבנ"ד ל"ח כאומדנא דמוכח דיש כמה בנ"א שבשידוכין אינם מקפידין על איזה סכום בנוגע לנדוניא בשלמא אם צד אחד רוצה לגרוע מסכום הנדוניא הכתוב בהתנאים הדין דמצי צד השני לבטל הקשר וא"צ לשלם קנס אבל בלא נכתב בהתנאים ורק שנרצה לומר אומדנא דלא עשה התקשרות רק באופן זה בכה"ג אדרבה י"ל דהחתן מצא חן בעיניו וגם בסכום פחות מכפי שחשב בדעתו ג"כ הי' מתרצה. וגם בגוף ביטול שידוכין מכח אומדנא ידוע שיטת הח"צ דבעי דוקא אומדנא גדולה וכהא דהמירה אחות המשודכת ונהי דהנובי"ק יו"ד סי' ס"ח העלה דמועיל אומדנא ואף דתלוי בדעת שניהם מ"מ היכי דא"צ לבטל ממשה שכבר נעשה מהני אומדנא אפילו בתלוי בדעת שניהם וכיון דמועיל האומדנא לפוטרו מלישא עמה פטור ממילא גם מן הקנס וכן כתב בשו"ת עט"ח סימן כ"ו דבנודע ממום שהי' עוד מקודם ההתקשרות בכה"ג אף בתלוי בדעת שניהם מהני ולא מתורת אומדנא זולת מתורת מום במקח עיי"ש – אך בנ"ד טענה זו אין לחשבו למום במקח וגם ל"ח בכלל אומדנא גדולה ע"כ הדבר פשוט דאם רוצה אבי הכלה להרס הקשר בטענה זו דמחויב בקנס: ד) ומה שנסתפק כת"ה אם השדכן כשר לעדות בדבר זה לא אבין שאלתו אחרי שלא קיבל עוד כל דמי השדכנות ואם בלי עדותו יתפרד הקשר בוודאי דלא יתנו לו יותר עיין בב"ש אה"ע סי' נ' סקכ"ג מ"ש בזה א"כ פשיטא דחשיב נוגע כמפורש בחו"מ סי' ק"מ סעיף ט' ונהי דהתם העדים יצטרכו לשלם שנית והכא לא יצטרך להחזיר מה שלקח מ"מ הואיל דבעדותו יוכל להיות נצמח שיתקיים השידוך או שיצטרך לשלם קנס ובכה"ג דנוטל קנס יש פוסקים דמגיע להשדכן כל השדכנות ושפיר מיקרי נוגע בעדותו אולם בנ"ד כבר הוכחתי דא"צ כלל לעדותו של השדכן ובפשיטות מחויב אבי הכלה לשלם הקנס כנלע"ד לדינא: באעה"ח ג' שלח תרע"ג ראדמישלא יצ"ו. הכ' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן כ"ג. לכבוד הרה"ג חו"ב המפורסם וכו' כש"ת מו"ה מנחם יוסף סג"ל שליט"א רב בק"ק לאדז יצ"ו. בדבר שאלתו באשה שבא פ"א ערל להחצר שדרה בו האשה ועמד בעל החצר שמה ושאלו הערל אי' דירת האשה ששמה כך ושאלו בעל החצר מה לך אצל האשה ואמר כי רוצה לספר לה שעמד עם בעלה ביחד במקום המלחמה וראה שנהרג ואמר שמו ושם עירו ושם אשתו ואמר לו בעל החצר למה לך לבשרה והלך העכו"ם לדרכו ולא הלך לבית האשה הנ"ל ועתה יש להסתפק אי