שו"ת מהר"ש ו מג

ודוקא מדבר שאסור בהנאה דלשי' כמ"פ חשיב אינו שלו אז י"ל דגם האפר חשיב הפקר אבל הכא אכתי לא פקעא זכותו מהאפר ואכתי חשיב שלו וגדולה מזו כתב הב"י בשם הקונדרס באהע"ז סי' ק"כ דאף בכתבו על איסוה"נ נהי דאיסוה"נ אין להם בעלים ואפ"ה גט שכתבו על איסוה"נ כשר ועכצ"ל הטעם כיון דאין לו בעלים אחרים כשר ובעי רק שלא יהי' משל אחר א"כ מכ"ש הכא בוודאי דליכא חשש הואיל דעכ"פ אין לאחרים זכות – אבל עכ"פ א"נ דבעי שיהי' עליו שם ספר א"כ על אפר לא יקרא שם ספר כדמוכח מש"ס יומא הנ"ל ועיין שו"ת ח"צ סימן ס"ב מ"ש לפלפל בדברי השעא"פ בנחרך מקצת מהעוגה אי חשיב שלימה – אך באמת כיון דלא נעשה אפר רק קצת קלף שבין האותיות שבחתימות העדים א"כ השתא דאף במשייר לעצמו הנייר שבין אות לאות נשאר הש"ס גיטין ד"כ בתיקו והרמב"ם השמיטו לגמרי וכבר הרגיש בזה בק"ע בירושלמי פ"ב דגיטין מכ"ש דאינו מגרע מה שנעשה קצת נייר סמוך להאות נחרך או אפר וזה ברור ופשוט ויש עוד לברר הדברים דעיקר הטעם לשיטת הרמב"ם דשייר לעצמו הנייר משום דל"ח כריתות וכהא דכתב הרי"ף גיטין ר"ט ובתוספות ב"ב דף קמ"ט ע"ב דבנשאר זכות קצת להבעל בהגט חשיב לא כרות גיטא עיי"ש אבל הכא דהבעל אין לו עוד שום שיור בהגט פשיטא דמועיל וזה ברור: ג) והנה מצד הנקב יפה כ' כת"ה דנקב שבצדדין אינו מזיק כמ"ש הד"מ מובא בחמ"ח סי' קכ"ה ס"ק כ"א. וגם אם נעשה הנקב סמוך להאות ממש ולא נשאר מוקף גויל אפ"ה כשר אם נעשה אחר הכתיבה ואינו נוגע באות אחר ממ"נ כשר לב' התירוצים שבב"י כמ"ש בנוב"י ובלב"ש או"ח סי' ל"ב דלחד שיטה תלוי אם נוגע באות אחר ולשי' השני' תלוי אם הוא מתחילת הכתיבה ואנו מחמירין כב' התירוצים אבל בנעשה אחר הכתיבה ואינו נוגע באות אחר לכ"ע כשר. ודוקא בגיפאלסין כתב הב"ש בסי' קכ"ה סקכ"ט דחשיב כתחלת הכתיבה אבל בנ"ד דהוי אחר הכתיבה בוודאי דליכא חשש ועיין בספרי ח"א סי' פ"ה וסי' פ"ט. ונהי דיש לחוש דע"י הנקב חשיב כליכא ספר א' כדפריך בש"ס גיטין ד"כ ע"ב וכמ"ש בתוספות שם דגם למ"ד ספר ולא ספירת דברים מ"מ משמע נמי ספר א' ולא ב' ספרים ולשיטת הפר"ח אף בנעשה ב' ספרים אחר הכתיבה נמי ל"מ מ"מ כיון דהוי הנקב במקום חתימת העדים ועדי חתימה לא מעכבי בכה"ג בכבר ניתן הגט בוודאי דליכא עכובא מכח ב' ספרים וכה"ג כתב הפר"ח בסוס"י קכ"ה לענין תורף וטופס עיי"ש: ד) ומכח השחרות יפה כתב כת"ה דכיון שניכר צורת האות שהוא שחור יותר משחרות שמחמת החירוך ליכא חשש כמ"ש הנוב"י והובא בפת"ש אות ז'. ובפרט דעיקר החשש מכח שיש בו חשש שיוכל לזייף וביש עדי מסירה ליכא חשש זה ובפרט דעדי חתימה לא מעכבי ואפ"ה ל"ח בכלל מזויף מתוכו – אך כת"ה חשש מחמת שי' הרמ"א בסי' קכ"ד סעיף ב' דמחמיר בכתב על עלה של בצלים דהוי דבר שאינו מתקיים. א"כ הכא דע"י החירוך אינו ראוי להתקיים זמן רב יש לחוש דלא מהני – והנה כת"ה האריך בזה בבירור שי' הפוסקים אי יש בזה חשש ד"ת הנה כל דבריו מכוונים להלכה די"ל דזה חשוב בכלל דבר המתקיים אם יהי' מונח במקום המשומר בלי טלטול ידים ולא דמי לעלה של בצלים דשם מחמת עצמו יהיה נקב ול"ח בכלל דבר המתקיים אבל הכא סיבה אחרת גרם לה. ונודע שי' הרשב"א דבנדרה מיבמה דחולצת ול"ח בכלל אינו עולה ליבום כיון דדבר אחר גרם לה לאסור. וגם יפה כתב כת"ה דהכא בשעת כתיבה הי' דבר המתקיים ורק אח"כ נעשה סיבה שעי"ז נעשה בכלל אינו מתקיים כמו דאינו מזיק אם לאחר הכתיבה נעשה אינו מוקף גויל ה"ה דאינו מזיק שנעשה דבר שאינו מתקיים לאחר הכתיבה. ובפרט דגוף הגט גם עתה הוא דבר המתקיים רק מקום הנחרך אינו מתקיים ובדיעבד כשר אף בלי עדי חתימה א"כ כשיש עוד ספק מותר אפינו לכתחלה כמ"ש התוס' מנחות די"ח ובקידושין דכ"ה דאי לא הי' מעכב ראוי' לבילה מה"ת אז אף דמה"ת מצוה לבלול מ"מ בשביל הסברא דלקרבן גדול לא נתכוון היינו מתירין להביא ס"א עשרין בכלי אחד ועיין תוספות יומא דל"ג דאף דלכתחלה צריך לשחוט כל הב' סימנים ולשי' התב"ש הוא מה"ת מ"מ בשביל חשש שלא יהי' מיחזי כשהוי ועבודה בשנים י"ל דא"צ לגמור, ורק משום דמצוה למרק ועיין ר"ן כתובות פ' הכותב דהיכא דבדיעבד יהי' לו זכות מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה ועיין בספרי ח"א סי' ל"ג מכ"ש הכא דבדיעבד כשר בלי עדי חתימה בוודאי דבשביל צירוף כל הני סברות דלעיל הי' מותר ליתן הגט אף לכתחלה ובפרט עתה אחר שכבר ניתן הגט מפורש בש"ס נדה ד"ז דאף בדבר שנעשה הפ"מ על ידי טעות הדיין אפ"ה אמרינן כדאי לסמוך עליו בשעת הדחק ועיין בתוס' שם. מכ"ש הכא דכבר ניתן הגט דליכא בזה חשש ודברי כת"ה מכוונים להלכה וזה ברור: יום א' ג' וירא תר"צ לפ"ק קאשוי יצ"ו. הה' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן כ"ב. להרב הה"ג כש"ת מ' אשר זעליג לאנדא נ"י ר"מ בק"ק אשפיצין יצ"ו. בדבר השאלה באחד שעשה שידוך עם בתו והתחייב לנדוניא ה' אלפים ונעשה הקשר בכתיבת ר"פ ובקגא"ס ונכתב ח"נ קנס בהר"פ ואבי החתן התחייב ליתן נדוניא טאבעלע על בית ושדה ורק באופן שיתנו לידו הנדן מצד הכלה וקודם הסילוק בא אבי הכלה למקום החתן ולא הוטב בעיניו הבית והשדה עבור הזוג ואמר שלא יקח זה לנדוניא מצד החתן ואבי החתן הי' אז דחוק למעות והיה מוכרח למכור השדות לאיש זר וכעת רוצה אבי הכלה שאבי החתן יסלק ג' אלפים באומרו שאבי החתן הגיד לו שהבית והשדה עולים לשמנה אלפים והי' המדובר אז שהוא יקח חמשה אלפים שמצד הכלה, והבית והשדה יהי' של הזווג וממילא הי' חשיב כהתחייב אבי החתן לנדוניא ג' אלפים והוא סמך א"ע אז על זה ולכן תובע שאבי החתן יסלק כעת ג' אלפים במזומונים ואבי החתן