שו"ת מהר"ש ו מב

סימן כ'. להרב הה"ג כש"ת מו"ה ישראל בראדי נ"י מוצד"ק מיהאלאוויטץ יע"א. בדבר שאלתו שנקברה אשה אחת ובשעת חפירת הקבר נמצא עצם בהעפר ודימה הקברן שאינו עצם של אדם – ואחר הקבורה מצאו בפנקס הח"ק שנקבר במקום ההוא איש ונסתפק אי צריכים להוציא את האשה כדין המפורש ביו"ד סי' שס"ב דאסור לקבור זה על זה רק בהפסק י' טפחים ואם קברו מפנין העליון דהוי כנקבר בקבר שאינו שלו: א) וראיתי לכת"ה שהעיר די"ל דבתוך י"ב חודש לא שייך חרדת הדין דהא אז בלא"ה הוא נידון – באמת בכל הפוסקים מפורש להיפך עיין בבכור שור לסנהדרין דמ"ז שנסתפק בקברו ילד פחות מבן ח' ימים ולא מלו אותו אם מותר לפתוח את הקבר כדי למולו די"ל דבקטן לא שייך חרדת הדין ובנו"ב מה"ת סי' קס"ד כתב דיש לחוש דשמא יש בו גילגול ושוב יש בו חרדת הדין וכתב שם דאם פותחין תיכף אחר הקבורה באופן דליכא חשש נוול דבזמן קטן בוודאי לא נשתנה הגוף אז מותר לפתוח. ממה נפשך אם אין בו גילגול ליכא חרדת הדין בקטן ואם היא גילגול א"כ הערלה גנאי לו ושוב מותר לפתוח אבל בזמן כביר יש חשש נוול ושוב יש לחוש שמא היא קטן ממש ואין הערלה גנאי לו ושוב יש לחוש לנוול עכ"פ מפורש דתיכף שנסתם הקבר יש חשש לפתוח משום חרדת הדין אף דעפ"י רוב נידון בלא"ה תוך י"ב חודש מ"מ יש חרדת הדין ועיין שו"ת שיבת ציון אם מותר לפתוח קבר להסתכל על סימני גופו כדי להתיר אשתו ומפורש דגם בתוך י"ב חודש יש חרדת הדין ואף שי"ל דשם היא מחשש נוול מ"מ ז"א דבאמת בנו"ב כתב דבזמן מיעוט לא שייך חשש נוול וע"כ דהטעם מחשש חרדת הדין ועיין בשו"ת חכם צבי ובשו"ת חות יאיר שהעירו מש"ס דב"ב דקנ"ח דאמאי לא קאמר דאסור לפתוח הקבר מחשש חרדת הדין ודייקו בזה דבפחות מבן כ' הואיל דאינו בר עונשין בבי"ד של מעלה לא שייך חרדת הדין אבל עכ"פ מוכח דגם מקודם י"ב חודש שייך חשש חרדת הדין וממילא אף אם מוציאין בארון סתום מ"מ יש חשש חרדת הדין ובפרט במקום שאין קוברין בארון סתום הרי יש חשש נוול: ב) אך באמת מפורש בש"ע קברו זה ע"ג זה מוציאין העליון ע"כ אם הי' הדבר ברור שנקבר שם איש בוודאי הי' צריכין לפנות המת העליון דהוי כנקבר בקבר שאינו שלו ועוד דגורם בזיון למת הראשון אך יען שכבר לא נשאר ממת הראשון רק קצת עצמות וידוע מה שכתב בנו"ב דבעצמות לא שייך חשש נוול ונהי דבנו בשו"ת שיבת ציון חולק עליו עכ"פ הכא חשיב בשעת הדחק כיון שנקברה שם האשה בשגגה שלא ידעו שיש שם קבר הגם דהקברן פשע קצת מ"מ כעת הוא שעת הדחק ומצינו בש"ס נדה ד"ו דקאמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ופי' בתוספות דבעת שנשאל בפעם הראשון לא עשו רק מעט טהרות ואז הוצרך לפסוק דהטהרות טמאים רק דטעה בהוראתו ואח"כ עשו טהרות הרבה ואפ"ה קאמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק ה"ה בנידון דידן דנהי דהי' קצת פשיעה מהקברן מ"מ עתה הוא שעת הדחק א"כ יש לסמוך על הנו"ב דבעצמות לחוד יש מקום להקל ע"כ אם יש עוד קצת ספק שמא לא הי' כלל קבר במקום הזה יש להקל בשעת הדחק שלא לפנות האשה. כ"ז אני כותב רק להלכה ולא למעשה עד שיסכים לזה כבוד הרב הגאון אב"ד דקהלתכם (שליט"א) ז"ל – והש"י יצילנו משגיאות ומחמת תשות כחי אקצר יום ד' שמות תרפ"ח לפ"ק קאשוי יע"א. הק' שמואל ענגיל חונה פק"ק הנ"ל. סימן כ"א. להרב הה"ג חו"פ וכו' כש"ת מו"ה חיים מרדכי יעקב ז"ל אבד"ק ספרדים במישקאלטץ יצ"ו. בדבר שאלתו שבעת שרצו לייבש חתימת העדים שעל הגט והי' הזמן קצר ויבשו אותו אצל אש התנור ונלהב הנייר קצת סמוך לאות א' שבחתימת העדים וגוף האות לא ניקב ורק מקום החלוק שבין אות לאות הי' קרוב להיות כמו אפר וגם הנייר נשחר קצת. ועכ"ז הי' ניכר צורת האות כי שחרות הדיו הי' חזק טפי משחרות המקום שנסרך ואח"כ נפל קצת מהנייר ונעשה נקב במקומו אבל לא בגוף האות וכבר ניתן הגט. זת"ש: א) והנה כת"ה חשש ג' חששות. א) מכח הנקב שבצדדין, ב) מכח השחרות שמחמת הנייר, ג) שמא מעתה הנייר חשיב כמו דבר שאינו מתקיים – והנה באמת יש עוד לחוש עפ"י שי' הרשב"א ז"ל קידושין דנ"ז דבמקדש באיסוה"נ שצריכים שריפה אף אם האפר שו"פ אינה מקודשת והטעם דזה גרע עוד מדשלב"ל דשם בדבר שבידו ל"ח בכלל דשלב"ל אבל הכא פנים חדשות באו לכאן. ושי' הריטב"א דהאפר חשיב כדבר הפקר ול"ח של בעלים כלל ועיין באב"מ בתשו' דמש"ה אסור לשרוף חמץ ביו"ט אף שיוכל לאפות בו כשיעשה אפר מ"מ זה חשיב כפנים חדשות ול"מ אף למ"ד נדונ"ד קרבין ביו"ט ועיין בספרי חלק א' סי' צ"ט ובספרי ח"ג בפתיחה. ועיין בש"ס יומא דס"ח דהנושא את הפר מטמא בגדים אבל משנעשה אפר מי שנגע בו לכ"ע אינו מטמא בגדים ולחד מ"ד אף משעה שנעשה חרוכא אינו מטמא. ופירש"י ז"ל מדכתיב והוצא את הפר משעה שנעשה חרוכא שוב לא מיקרי פר אבל מדכתיב והנושא אותם גם כשנחרך הוי בכלל אותם אבל משנעשה אפר שוב חשיב פנים חדשות ול"ח בכלל אותם: ב) עכ"פ חזינן דאחר שנעשה אפר חשיב פנים חדשות ושוב י"ל דאחר שנעשה אחר בוודאי ל"ח בכלל ספר דגדולה מזו מצינו התם דגם בנעשה חרוכא לא מיקרי פר וה"ה דל"ח ספר וי"ל עוד דל"ח עוד של הבעל. הן אמת די"ל דהכא דלא הוי איסוה"נ וי"ל דהאפר הוא שלך