שו"ת מהר"ש ו מא

מתבטל השידוך דבכה"ג א"צ לומר משום אומדנא רק דחשיב מום במקח עיי"ש - אך כ"ז אם נאמין לו שמיד כשנשאה לא הי' ביאה גמורה אבל אם נאמין לה בוודאי דאם אח"כ נתקלקלה ל"ח כמום במקח וגם י"ל כיון דשימש עמה כמה פעמים לאחר שידע מהמום א"כ ידע ומחל והרי גם באילונית דגרע משאר מומין וידכ. אח"כ מפורש בסי' קט"ז סעיף ז' דחשיב כלקחה לשם אילונית אך באמת יש לחלק דבשלמא בשאר מומין דעכ"פ יש בעולם אדם שאינו מקפיד י"ל ידע ומחל אבל הכא דאינה ראויה כלל לדור עמה בכה"ג בוודאי דלא מחל וגרוע נ"ד מאילונית וכדמוכח ברמ"א סימן כ"ג ובטו"ז סק"ג שם ובפרט דיש בזה איסור חמור שלפי המבואר בספה"ק הוא חטא כזה של"מ עליו תשובה ועכ"פ לכ"ע תשובתו חמורה כמבואר בר"ח פט"ז משער הקדושה לכן וודאי שלא הי' מסכים לזה והא דשתק ע"ע מפני שסבר שיהי' לה רפואה מיד ואם הי' יודע שיומשך הדבר זמן רב בוודאי דלא הי' שותק ועיי"ש בשו"ת בי"ש סי' ע"ז דגם התם ידע ומחל אפ"ה כ' דל"מ סברא זו רק לזה שלא יוכל לגרשה בלי כתובה וגם לא יוכל לגרשה בע"כ אבל אכתי מותר לישא ע"י ק"ר א"כ מכ"ש הכא – ע"כ לענ"ד הדבר ברור דאסור לו לדור עמה וחייב לגרשה. והיא מחויבת לקבל הגט כדי שלא תהי' מכשלת אותו תמיד באיסור חמור ונודע מ"ש הפנ"י מובא במנ"ח דהמכשיל לחבירו באיסור דרבנן עובר בלפ"ע ד"ת דהוי עכ"פ כמשיא לו עצה שאינו הוגנת ומצינו עוד דאמרי' לחבר חטא באיסור קל כדי שיזכה חבירך ומכ"ש להכשיל לחבירו בוודאי דמחויב לראות שלא להכשיל וע' תוס' שבת ד"ג ובר"ן פ"ק דע"ז דבישראל אף דלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור דבישראל מצוון להפרישו מאיסור ועיין במלמ"ל פ"א מכלאים ובפמ"ג או"ח סי' תמ"ד ע"כ באם אחר התראת בי"ד תאבה לקבל הגט מה טוב וכתובה מגיע לה הואיל דלא נתברר אם המניעה היא מצדה אבל אם אחר התראה והיינו בהתראת ג"פ תסרב לקבל גט אז דעתי מסכמת להתיר להבעל לישא אשה על אשתו עפ"י ק"ר וכפי המבואר בנובי"ק סי' ג' וח"ס סי' י"אוב נ"ד ל"ש פקפוק המגיה במלמ"ל דהכא ראויה גם עכשיו לקבל הגט וממילא יהיה גט זה כשר אף אח"כ כשתתרצה ועיין בשו"ת מהר"י מינץ ובבי"ש סי' ע"ז וכבר הארכתי בזה במק"א ואכ"מ – ע"כ יוכל לצרף דעתי להתיר לו לישא אחרת ע"י ק"ר כד"ת כנלע"ד בס"ד לדינא: באעה"ח ב' וישב תרס"ב ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן י"ט. לכבוד מחו' הרב הה"ג חו"פ בנש"ק וכו' כש"ת מ' שמחה פ"ת שליט"א אבד"ק סקאוויץ יצ"ו. בדבר השאלה בראובן שבנה עלי' ע"ג ביתו והשכיר דירה שבעליה הלז לשמעון על ג' שנים ולקח ממנו השכר דירה על ג"ש והי' אז המדובר שהשכר דירה יהי' שלשים דאלער לחודש ובכלות הג' שנים דר השוכר הלאה בבית הלז ושילם ג"כ איזה חדשים כפי מחיר הנ"ל ואח"כ עלה מחיר הדאלר למעלה ולא רצה השוכר לשלם עוד ובין כך השוכר בנה לו בית ונשאר חייב חוב להמשכיר שכר דירה בעד איזה זמן ורוצה למסור דירתו לגיסו וטוען עוד שהמשכיר הבטיח לו שאחר הג"ש יחשוב לו שכר דירה כפי שמשלימים בבית ישן והמשכיר מכחישו ומביא הוכחה לדבריו והראה כתב שנתן לו השוכר ולא נזכר מזה מאומה ועוד מדלא טען זאת מיד בכלות הג"ש ושילם עוד אתה חדשים כפי השוואה הראשונה. זה תורף הטו"ת: א) הנה לכאורה מצינו בשו"ע דבכל דבר המשכיר מיקרי מוחזק רק לענין תשלומין דמי השכירות אם עבר זמנו אז השוכר נשבע ונפטר והנה בנ"ד שאומר השוכר שהמשכיר נתן לו זכות יותר מכפי שיזכה בדין בוודאי עליו הראי' ובפרט שיש הוכחה ששקר בפיו מדלא נזכר מזה מאומה בהכתב ומה שהביא מסי' פ"ב לענין תנאי הי' דברינו דצריך המלוה לישבע – באמת בנ"ד כיון דעפ"י דד"מ בבית חדש יכולין להוציא את השוכר מהבית בכלות זמן השכירות א"כ מסתמא השכירו כפי המנהג בבתים חדשים והטוען נגד המנהג ל"מ כמ"ש הנמ"י ב"מ דק"ו ובש"ך סי' פ"ב וא"כ איכא בנ"ד אומדנא טובה לפטור את המשכיר משבועת היסת ועיין בחו"מ סימן פ"ז סעיף ל"ח דהיכי דהבי"ד רואין שהטענה מרומה או גרומה אין להשביעו והכא כיון שהשוכר נתן כתב וידע שעפ"י דד"מ אין לו כח למסור הדירה לאחר א"כ הו"ל להזכיר פרט זה בהכתב וכמ"ש ברשב"ם ב"ב דצ"ב דלשמואל דס"ל דל"מ רוב בממון אי באמת זבין לרדיא הו"ל להתנות ומדלא הותנה בוודאי דזבין לשחיטה עיי"ש. וגם מה שטוען השוכר שלא ידע מחיר הדירות – זה אינו טענה כי הי"ל לחקור ומדוע שילם בעד איזה חדשים אחרי ככלות הג"ש ומפורש בש"ס ב"ב שם דהדמים מודיעים ולא יוכל לטעון שלא ידע המחיר השוה לרדיא והמחיר השוה לשחיטה עיי"ש – ע"כ בקיצור לענ"ד לענין תשלומי דמי השכירות מזמן שעבר השוכר חשיב מוחזק ומיפטר בשבועה אבל מה שרוצה השוכר להשכירו לאחר פשיטא דאין לו שום מקום מפני טעמים שכתבתי ועיין בש"ך חו"מ סימן ס"ו בשם המבי"ט דמי שמכר שט"ח והלוה רוצה לקנותו בפחות דהלוה הוא קודם ומביא ראי' מסימן שט"ז והש"ך דחה דשם י"ל לזה השכירו ולא לאחר עיי"ש ע"כ לענ"ד המשכיר נאמן אף בלי שבועה ובפרט אם נראה להבי"ד שטענתו מרומה בוודאי דאין להשביע את המשכיר כנלע"ד בס"ד לדינא: ב) ובדבר אם רב מרא דאתרא יוכל למחות ברב אחר המוחזק אצל פאבריק ליתן להם הכשר וכעת הוסיפו לבנות להם פאבריק במקום שהרב דשם רוצה ליתן ההכשר: הנה כבר דנתי בדבר כזה והעליתי דאין כח ביד הרב מרא דאתרא למחות והבאתי מש"ס ב"ב דף כ"ב כיון דמעלמא אתי ולעלמא אזלא אין כח בידם למחות ועיין חו"מ סימן קנ"ו וכן הדין הכא. ומעולם לא שמענו למחות כזאת וכן בפה נותן הבשר רב מעיר אחרת באין מפריע כלל וע' בח"ס חו"מ סי' קי"ח וזה ברור בס"ד לדינא: יום א' תולדות תרפ"ח קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל