שו"ת מהר"ש ו מ

צדדין יש מקום לומר דרופא נאמן וכמ"ש הפנ"י קידושין דס"ג דבמידי דגם בלי דברי העד נולד ס' בדבר בכה"ג ע"א נאמן אף נגד חזקה אבל בנ"ד דבלי דברי הרופא כבר איתחזקה שלא יוכל לשמש עמה האורח כ"פ ובכל פעם בא לידי הוצאת ז"ל בוודאי דאין נאמנות לרופא ושוב לא יוכל להזדקק לה ושוב שפיר מחויבת לקבל גט – ובפרט דנודע מ"ש בכנה"ג דבנולד ספק על אשר אי זינתה אף אם יש ס"ס להיתר ואינו חייב לגרשה מ"מ אם הבעל חושש ואינו רוצה להכניס א"ע לספק איסור דיוכל לגרשה ואין בזה משום חדר"ג וכהא דמפורש באה"ע סי' קט"ו לענין עפ"ד אף דרשאי לקיימה אפ"ה אם רוצה לגרשה אין עליו חדר"ג ולשי' הנוב"י ורעק"א סי' קי"ד לגרשה בע"כ א"צ התראה ודלא כשי' הח"ס א"כ ה"ה הכא כיון דאיתחזק איסור ברור לפנינו אינו מחויב להאמין לרופא ולהכניס א"ע לידי ספק איסור וז"ב: ג) וראיתי לכת"ה שכתב דכיון דלפמ"ש בספר חסידים מצוה לגרשה א"כ ליכא בזה משום חדר"ג. הנה באמת מפורש בב"ש סי' קנ"ד סקל"ה דגם בשהה י"ש ולא ילדה ליכא חדר"ג אך באמת המפורשים כתבו דהב"ש לשיטתו באה"ע סימן א' דהיכי דהוי מן הדין לגרשה שוה לפע"ד אבל לשי' שאר פוסקים דוקא בעע"ד דהוי בפשיעתה אז ליכא חדר"ג אבל בשהה י' שנים אכתי יש לומר דגזרו אף במקום מצוה עיין שו"ת שב יעקב סימן א' וגם העירו המפורשים דבשהה י' שנים י"ל דעון חו"ל גורם וגם הואיל דאנוס מכח החדר"ג ל"ח כמבטל מצות פ"ו וכמ"ש הכ"מ פ"ו מהחו"מ או דשמא גם מאחרת לא יזכה לבנים עיין שו"ת רח"כ מ"ש בזה. אך באמת י"ל מדחזינן בנשתטית דלכ"ע מתירין לו לישא אחרת ע"י ק"ר והטעם דדוקא בשהה י"ש דעכ"פ יש לו אשה וניצל מהרהור עבירה ונהי דמתבטל מפ"ו מ"מ י"ל דיש כח ביד חז"ל לבטל מצוה בשוא"ת אבל בנשתטית דאינה ראויה כלל לאישות וממילא יבוא לידי עבירה בכה"ג לכ"ע מתירין ובמק"א הבאתי ראי' דגם בשביל הצלה מהעבירה מתירין איסור מש"ס גיטין דל"ח בהאי אמתא דהתירו לשחרר בשביל שהיתה מכשלת הרבים לזנות וכ' בתוס' דהנתנים חשיבי אנוסים ובכה"ג אומרין חטא כדי שיזכה חבירו ונשמע דגם בשביל הצלה מעבירה יש להתיר ובפרט די"ל דהיכי דאינה ראויה לאישות כלל י"ל אומדנא דאדעתא דהכי לא קידש ונהי דבאשה לאחר נישואין לא אמרינן אומדנא כמ"ש התוס' ב"ק דק"י מ"מ כ"ז באשה דבכל דהו ניחא לה אבל באיש לא אמרי' כן והכא ל"ש סברת התוס' דבתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא הואיל לכוונת התוס' התם דאמרי' דאי הי' הלוקח רוצה להתנות תנאי כזה והמוכר לא הי' מסכים ע"ז לא הי' הלוקח מניח מלקנות הפרה משום דהי' סומך א"ע על הרוב שלא תהי' טריפה וגם דאפילו בטריפה לא יפסיד כל המעות אבל הכא אם הי' הבעל מתנה דאם לא תהי' ראויה לאישות שיתבטלו הקידושין אף אם האשה לא היתה מרוצית להתקדש לו אתנאי זה, מ"מ הדבר ברור שהבעל לא היה מקדשה בלי התנאי וא"כ י"ל דדמי לאומדנא גדולה דמהני גם בתלוי בדעת שניהם וכמ"ש הרא"ש בתשובה ועיין נובי"ק סי' ס"ח ושו"ת הרי"מ סימן כ"ה ובשו"ת ד"ח סי' ג' מחליט להתיר בנשתטית מכח אומדנא וא"כ נ"ד עדיף עוד מנשתטית דהתם ליכא בירור שיבוא לידי עבירה בפועל וגם אפשר שתתרפא אבל בנ"ד דידעינן בבירור שיבוא בכ"פ לידי הוצז"ל וגם אף אם יהי' רפואה למניעת התשמיש באשה זו מ"מ כבר כתבתי דאסור להכניס א"ע בספק איסור כזה ויוצמח שיצטרך ח"ו כל ימיו לעבור איסור זה בכה"ג בוודאי דחשיב אומדנא גדולה דשום בר ישראל לא ירצה ליקח אשה כזו א"כ נהי דבשו"ת הב"ח השיג אהא דכתב הרא"ש בתשובה לענין המירה אחות המשודכת וטעמו דלאו כ"ע מקפידין על זה ועיין שו"ת הר הכרמל ובשו"ת עט"ח סי' כ"ו שכ' ליישב שיטת הרא"ש אבל עכ"פ בנ"ד דאינו נהנה ממנו כלל ועובר עוד איסור חמיר בתמידות בכה"ג לכ"ע חשיב אומדנא גדולה ומהני אף בתלוי בדעת שניהם וז"ב: ד) ובפרט דלשי' כמ"פ בכל דבר מצוה יש להתיר החדר"ג ע"י ק"ר ואפילו בכבר קיים. פ"ו מ"מ בשביל הצלה מעבירה לחוד מתירין החדר"ג ועיין שו"ת בי"ש סי' ע"ז שכתב דבשהה י"ש והרופאים החליטו שהחסרון מצידה אז כיון דל"ש לומר דעון חו"ל גורם דרופאים נאמנים היכי דיש רגל"ד אז שוב מתירין החרם וגם לענין נכפית כתב בשו"ת די"ח סימן נ"א דאם הב"ד מתרין בה לקבל הגט ואינה רוצית ומבטלתו מפ"ו חשיבה עע"ד ומצוה לגרשה ולפמ"ש הר"ן פ"ב מקידושין דאשה ג"כ עושית קצת מצוה בזה שמסייעת לו בפו"ר א"כ בוודאי דבמבטלתו דחשיבה עע"ד וא"כ מכ"ש בנ"ד דמבטלתו מפו"ר ועובר עוד איסור בהוז"ל בוודאי דליכא בזה חדר"ג דאם יתרו בה הב"ד לקבל הגט ולא תרצה תהי' חשיבה עע"ד אבל התראה בוודאי דבעי בנ"ד דהא לשי' הח"ס גם בעע"ד צריכה התראה אפילו לגרשה בע"כ ואף לשי' רוה"פ החולקים דלגרשה בע"כ א"צ התראה מ"מ הכא כ"ז שלא התרו בה ל"ח עע"ד דהוא מצדה אינה עוברת איסור רק מה שמכשלת לבעלה והיא גופה אינה עוברת איסור בקו"ע א"כ לא דמי' להאכילתו שאינו מעושר ואף דבתפ"ד לא תלוי בהאם היא עוברת איסור רק אם מכשלת לבעלה וכמ"ש הרא"ש פ' המדיר ובשו"ת הרא"ש מובא במלמ"ל פ"ב מסוטה. אבל עכ"פ בנ"ד כל זמן שהבי"ד אין מתירין אותה ל"ח מכשלת לבעלה כיון דהיא חושבת שע"י רפואה יחזור הדבר לתיקונו ובפרט דהת"ל אין היא הגורמת ורק הבעל עושה זאת א"כ בזה אין האשה מכשלת אותו דהא מדעתו עושה זאת ורק דנימא דחשיבה מכשלת אותו בזה שאינה מקבלת גט לענין זה שוב עכ"פ בעי שיתרו בה הבי"ד ולהודיע לה שמחויבת לקבל גט: ה) והנה כת"ה הביא משו"ת ד"ח סי' מ"ח ומשו"ת בי"ש סי' פ"ו די"ל דבכה"ג חשיב כמו מום במקח – אם כנים הדברים הי' מקום לומר בענין מה שהבאתי די"ל אומדנא דאדעתא דהכי לא קידשה ורק שפקפקתי די"ל דבתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא אבל אם נימא דחשיב כמו מום א"כ אדרבה גם מקח הא מתבטל ע"י מום מתורת אומדנא בשלמא אם נרצה לדון דעיקר האומדנא הוי מכח האיסור הי' מקום לומר דבאיסור אדם מתפייס וכמ"ש הר"ן ז"ל בהא דלא הכיר בה שהיא ח"ל אבל א"נ דהוי מום בוודאי דמועיל האומדנא ועיין שו"ת עט"ח סי' כ"ו דהיכי דנודע מפגם שהי' עוד קודם השידוך ולא ידע מזה אף בפגם קטן