שו"ת מהר"ש ו לו

נשאר עכ"פ מראה כשירה ל"מ לשיטת כמ"פ עיין בט"ז ובש"ך סי' ל"ח ועיין ביו"ד סי' ל"ו דבנקרע הקרום מחמת חוזק הנפיחה מכשירין ולשי' הש"ך הטעם דאמרי' דבחייה לא היתה נפוחה כ"כ ולשי' התב"ש הטעם דאמרינן דבחיים הי' הקרומים חזקים ואפ"ה אם יש באותו מקום קצת יובש אף שאין נפרך בצפורן או שיש שם מראה כשירה שפיר טריפה דתולין דהמראה גרם הקרום וחזינן אף דמצד הקרע בעצם היינו מכשירין אפ"ה אם יש מראה כשרה ג"כ מטריפין מכ"ש הכא דלשי' כמ"פ מראה פוסל בשאר אברים. נהי דאנו מכשירין כמ"ש הנוב"י והפמ"ג מ"מ הא כתב הפמ"ג בסימן מ"ט דאם יש מחט תחוב בקורקבן מצד א' ויש שינוי מראה מעל"ע דטריפה מכ"ש הכא דעכ"פ מעכב בדיקת החוט א"כ ביש מראה שחור דלהתב"ש בלא"ה טריפה מכ"ש הכא דעכ"פ חשיב כלא נבדק בחייה ושם אף בביה"כ לשי' הש"ך גם בדיקת אם ניקב מעל"ע אינו מעכב ונהי דלהתב"ש רק בדיקה אחר קו"ד אינו מעכב בהפ"מ אבל בדיקה אחר נקב מעל"ע מעכב מ"מ בקורקבן לשיטת מהרש"ל אף לכתחלה א"צ לבדוק אם ניקב מעל"ע משום דעורו עב ונהי דהש"ך ז"ל דחה דבריו מ"מ יש בו יותר צד קולא מבדיקת חוט בנשברה השדרה ואפ"ה כתב הפמ"ג דמחט בצד א' בקורקבן וש"מ מעל"ע דטריפה מכ"ש בנשברה השדרה ויש מראה שחור בחוט דטריפה כמ"ש הפמ"ג במ"ז סק"ג וע' בפמ"ג בהנהגות או"ה לענין סירכא בשאר אברים דאם יש עוד קצת ריעותא דטריפה וז"ב בס"ד: ב) ובדבר שהעיר בש"ס ביצה ד"ג דפריך אמאי ספיקה אסורה הא הוי סד"ר והקש' ממנ"פ אי הס' על ביצה אחת מתי נולדה א"כ יש לאוקמה בחזקת מעוברת והשתא היא דילדה כמ"ש בתוספות ב"מ ד"ק ואי ביש לפנינו ב' אחת נולדה בעיו"ט ואחת ביו"ט ולקח אחד מהן א"כ בחתיכה מב"ח חשיב כמו איתחזק ושוב גם בדרבנן אזלינן לחומרא ע"כ תו"ד – הנה בפשיטות י"ל לפי"מ דפליגי הש"ך והפר"ח לענין סד"ר נגד ח"א אי הוי לחומרא או לקולא וכבר כתבו המפורשים שזאת הוא פלוגתת ר"מ ור"י בעירובין דל"ו א"כ לסברת הלח"מ דסד"ר לקולא משום דחז"ל לא גזרו כלל על הספק וא"כ סד"ר הוי היתר גמור וממילא א"נ דחזקה ל"ח בירור ממילא גם סד"ר נגד ח"א מותר כיון דאכתי הוי ספק ושוב חז"ל לא גזרו על הספק אבל למ"ד דחזקה חשיב בירור כמו לר"י בכתובות די"ג דהמכשיר בה מכשיר בבתה ועכצ"ל דחשיב בירור ושוב מועיל חזקה אפי' מאמה לבתה ושוב לדידי' סד"ר נגד ח"א לחומרא והנה כבר כ' בשו"ת עט"ח דחזקה דהשתא לגבי חזדמע"ק. נהי דמאן כליתא דמי אבל עכ"פ החזדמע"ק ל"ח בירור הואיל דיש חזקה דהשתא כנגדו א"כ לדבריו יוצמח דבמידי דיש חזקה דהשתא נגד חזדמע"ק כיון דחזדמע"ק ל"ח בירור בכה"ג בדרבנן שפיר נימא סד"ר לקולא גם נגד חזדמע"ק דכיון דל"ח בירור שוב שייך סברת הלח"מ דחז"ל לא אסרו רק על הוודאי ולא על הסברא א"כ הכא דנולדה לפנינו וספק על הזמן בכה"ג אף נגד חזדמע"ק י"ל סד"ר להקל וז"ב ופשוט ובאמת כבר הרגיש בזה בכו"פ בסי' ק"י בביה"ס והכריח ג"כ מכאן דסד"ר לקולא גם נגד חזקת איסור אבל אנכי הוספתי דאף למאן דסובר סד"ר נגד ח"א לחומרא כ"ז בחזקה המבררת אבל היכי דהחזקה ל"ח בירור לכ"ע סד"ר נגד ח"א לקולא ודו"ק: ג) ומה שהעיר דאי מיירי ביש לפנינו ב' ביצים א"כ בחתיכה מב"ח חשיב כמו איתחזק וכהא דמצינו בש"ך סי' ק"י דאיסור דרבנן שנתערב חד בחד דאסור – הנה כבר קדמו בזה הגרש"ק בספר בגדי יו"ט והניח בצ"ע – אולם לענ"ד י"ל לשי' הש"ך דמחמיר באיסור דרבנן שנתערב חד בחד משום דבנתערב חשיב כגופו של איסור. אבל בלא נתערב ורק שהי' לו ב' בצים אחד שנולד בעיו"ט ואחד שנולד ביו"ט ושכח איזה לקח אכתי י"ל דשרי מדין סד"ר לקולא ובכה"ג אף דהוי חתיכה א' מב"ח מ"מ לא חשיב איתחזק וחשיב רק בכלל איקבע ובאמת גם בחתיכה מב"ח אינו חייב רק א"ת משום דלא הוי רק ספק וכה"ג כ' הנקה"כ יו"ד סי' קכ"ז דמה"ט ע"א נאמן בחתיכה מב"ס משום דלא חשיב איתחזק בהאי חתיכה גופא ושוב אכתי י"ל בזה סד"ר להקל וז"ב: ד) אולם בגוף קושית כת"ה אשר כבר קדמו הכו"פ דנוקמה בחזקת מעוברת ונימא השתא הוא דילדה ראיתי בישי"ע שכתב להעיר דנגד חזקה זו שוב יש חזקה כנגדה והיינו חזקת היתר של הביצה שהי' לה ממעי אמה בזה יש להעיר דהרי לכאורה כבר העיר הגרש"ק דנימא כיון דכ"ז שהי' הביצה במעי אמה והי' מעורה בגידין היתה אסורה משום אמ"ה א"כ השתא דנולד ספק אי אסורה מכח יו"ט י"ל מחזיקין מאיסור לאיסור ורק שתירץ דכיון דאחר שנפרש מן הגידין אף קודם שיצאה לאויר העולם נפקע ממנה האיסור אמ"ה שוב ל"ש מחזיקין מאיסור לאיסור אבל לענין שנימא דיש להעמיד בחזקת היתר בזה שוב יש לחוש שמא מיד כשנפרש מן הגידין יצאה לאויר העולם וא"כ לא הי' לה שעה מבוררת שתהא מותרת וכמ"ש בתוספות חולין ד"י ונדה ד"ב לענין חזקת כשרות דחזקה שלא נתבררה בשעתה ל"ח חזקה וצ"ע: ה) אך בגוף קושית הכו"פ – נלע"ד ליישב דהנה כבר תמהו בהא דמשני ר' אשי כל דשיל"מ לא בטל ופירש"י דגם ס' אסור בדשיל"מ הרי גם בס"ד ידע דדשיל"מ אף בדרבנן לא בטל ואפ"ה ס"ד דסד"ר לקולא בדשיל"מ וא"כ מאי חידש לנו ר"א דבדשיל"מ מחמירין גם בסד"ר מאיזה טעם - ועפ"י הנ"ל י"ל דבאמת זה תלוי בזה דא"נ דטעם דסד"ר לקולא משום דחז"ל לא גזרו בספק א"כ בספק חשיב היתר גמור א"כ גם בדשיל"מ מותר דל"ש לומר עד שתאכלנו בס' איסור ז"א דבספק חשיב היתר גמור אבל א"נ בטעם דסד"ר לקולא משום דאנו תולין להקל שפיר י"ל דבדשיל"מ יש להחמיר – ולפ"ז י"ל דגם לענין סד"ר לקולא אי נגד ח"א ג"כ לקולא ג"כ תלוי בזה דא"נ דבספק הוי היתר גמור שפיר גם. נגד ס"א מותר כיון דגם חזקה ל"ח בירור ואכתי הוי ספק אבל א"נ דתולין להקל כ"ז שלא כנגד ח"א אבל נגד ח"א הוי לחומרא – א"כ י"ל דבס"ד הי' ס"ל דטעם דסד"ר לקולא משום דלא גזרו כלל בספק ושפיר מותר גם בדשיל"מ וממילא גם חזקת מעוברת ל"מ להחמיר כיון דגם חזקה ל"ח בירור ואכתי חשיב