שו"ת מהר"ש ו לה

לא נתחייב רק מתורת ספק דמספק א"א להפקיע חיוב וודאי שהי' עליו אבל לגבי היורש אם באמת פרע אביו לא התחיל החיוב עליו ושוב פטור עיי"ש: ב) ואף דלכאורה י"ל דעכ"פ נשתעבדו נכסיו בוודאי ושוב י"ל דמספק לא פקע החיוב מהנכסים – ועכצ"ל דהנכסים הם רק בתורת ערב וכ"ז שלא באו לידי גוביינא אין להמלוה זכות בהנכסים דהא קיי"ל בע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ובפרט אם אח"כ א"צ לשלם גם לאביו למפרע הוא הוא גובה כמ"ש התוס' גיטין דמ"א עכ"פ לע"ע אין להמלוה קנין בהנכסים של הלוה – ורק דשי' רש"י ז"ל פסחים דל"א דעכ"פ חשיב אינו ברשותו לגבי הלוה ועיין קצה"ח סי' קי"ז ובאמת לפי דברי הבי"מ י"ל דמי שבא לגבות חוב שהי' למוריש שלו אצל א' והלוה טוען איא"פ לאביך י"ל דפטור דאם באמת פרע לאביו א"כ לא הי' להיורש מעולם שום זכות בחוב הנ"ל שפיר יופטר ויש לדבר בזה הרבה עכ"פ נלע"ד כיון דבני הח"ק אינן מערערים ולגבי המערער יש ספק שמא לא הי' לו זכות במקום הנ"ל דשמא מחלו זכותם. ונהי די"ל דספק מחילה לא מהני נגד זכות וודאי ובפרט דקיי"ל בקרקע דאזלינן בתר חמ"ק אבל לגבי המערער דיש ס' שמא מעולם לא הי' לו זכות בהקרקע שפיר א"א לקלקל חזקתו שהחזיק בו עד עתה קודם שקנה המערער ביתו – ועיין בחו"מ סי' ע"ה בתובע מחבירו סכום והנתבע משיב אני חייב לך עכ"פ פרוטה והשאר א"י דהוי מחשוא"י לישבע משלם אבל בתובעו סכום גדול שאין התובע אמיד כ"כ א"צ לשלם לו רק סכום שאמיד בו וכתב בש"ך ונה"מ דלכאורה י"ל דכיון דתובעו סכום דאינו אמיד בו א"כ יש ראי' שמשקר ושוב נימא שלא יצטרך הנתבע לשלם כלל אפ"ה כיון שאין בירור שאין כל תביעתו שקר דיוכל להיות שמצא מציאה אף שהוא דבר דל"ש עכ"פ א"א להחזיקו למשקר ועכ"פ צריך לשלם סכום שאמיד בו עיי"ש וה"ה הכא אף שלא נכתב בפנקס הקהל שמכרו או נתנו במתנה הזכות במקום עמידת הסאפיס מ"מ יוכל להיות שמחלו לו ולגבי המערער שיש ספק שמא מעולם לא הי' לו זכות במקום הזה שפיר מספק א"א להוציא מן המוחזק: ג) ועוד י"ל כיון דכבר עברו כמה שנים ולא ערערו אנשי הח"ק א"כ חשיב כיאוש ונהי דאין יאוש לקרקע מ"מ בנשתקע שם הבעלים מהני כמ"ש בתוס' סוכה ד"ל בשם הירושלמי – ועפי"ז י"ל הא דבש"ס חגיגה ד"ד פריך הש"ס למ"ל קרא דזכורך למעט טומטום מקרא הא הוא ספק נקיבה ומספק א"א להביא קרבן – וקשה הא משכחת באחד שמת והניח טומטום ובת וירש הטומטום חצי מקרקעות ומצי השני' נטלה הבת כמפורש בחו"מ סי' ר"פ דמס' נוטלת הבת חלק בירושה כמו הטומטום והבת מכרה קרקע זו לאחר א"כ יש ספק שמא הטומטום הוא זכר א"כ גם קרקע השני' הוא שלו נמצא מי שקנה מהבת אין לו קרקע א"כ הלוקח לא יוכל להביא קרבן ראי' לבדו דשמא אין לו קרקע אבל בשותפות עם הטומטום יוכל להביא דממ"נ אם הטומטום זכר א"כ הקרבן הוא בשביל הטומטום ואם הטומטום נקבה א"כ שוב יש להלוקח קרקע דהקרקע הי' של הבת והקרבן הוא בשביל הלוקח ושפיר הוצרכה התורה לגלות שמי שאינו זכר וודאי פטור ושוב לא יוכלו להביא אף בשותפות וצע"ג – וחוץ לדרכינו י"ל לפמ"ש במרכבת המשנה דאם הוא כבר בירושלים מחויב להקריב גם מי שאין לו קרקע דרק לעלות אינו חייב מי שאין לו קרקע – א"כ באמת הוקשו בתוס' דהא יוכל הטומטם להתנות באם שאני נקיבה יהיה נדבה אך תירצו דאי אפשר לסמוך מספק שמא הוא נקיבה – אבל באיש שיש ספק שמא יש לו קרקע דעכ"פ מחויב לעלות מס' ולהביא בתנאי שאם אין לו קרקע יהי' בתורת נדבה ובקרבן זכר אף נדבה סומכין ושוב אם הוא בירושלים שוב מחויב בוודאי בראי' אף אם אין לו קרקע ושוב מחויב להביא לבדו בתורת חיוב וודאי וא"ש – אך עפ"י דרך הנ"ל ג"כ ניחא דאף אם קמי שמיא גלי' שהטומטום הוא זכר ושוב גם קרקע השני' אינה של הבת מ"מ כיון דמספק א"א להוציא הקרקע מהבת ושוב חשיב יאוש ונשתקע שם בעלים ושוב מי שקנה מהבת מחויב בתורת וודאי ושוב א"צ להביא בשותפות עם הטומטום ושוב פריך הש"ס שפיר וא"ש – עכ"פ לדינא דעתי מסכמת דאין המערער יכול להוציא מהיורש זכות שהחזיק בו עד עתה הוא ומורישו עד שקנה המערער הבית מהח"ק ודברי כת"ה הם מכוונים לדינא וזה ברור בס"ד: ב' במדבר מ"א למב"י תרפ"ו קאשוי יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן ט"ו. להרב הה"ג כש"ת מ' דובער שטערין ז"ל מוצד"ק ווייצען יצ"ו. בדבר שאלתו בנשברה השדרה ונבדק החוט והי' שחור והביא מ"ש בדג"מ סימן ל"ב דאא"ב בבדיקת החוט וגם הליכה ל"מ בעוף לפי ששם כבר כלה החוט וגם הביא דברי הלב"ש בסוף טה"ע דבעקומיות רב יש לחוש לנתרפא זת"ד: א) הנה באמת גם בלב"ש סי' ל"ו כתב דגם בניקב עור העליון של ריאה ע"י מחט יש לחוש לנתרפא וכמו בוושט אבל לשי' רוה"פ ל"ח לנתרפא אלא בוושט ולשי' הי"מ בסי' ל"ג גם בוושט ל"ח לנתרפא ונהי דלהלכה מחמירין בוושט מ"מ י"ל כ"ז שם משום דהוי סב"ש לשיטת הכו"פ אבל בעלמא ל"ח לנתרפא אבל היכי דהחוט שחור כ' בפמ"ג במ"ז סק"ג דגם לדידן דש"מ אינו פוסל בשאר אברים אפ"ה בנשבר השדרה ויש ש"מ בחוט טריפה וגם בלא נשברה השדרה אלא שהחוט שחור והמוח שבפנים לקוי טריפה וי"ל בטעמא דהוי כמו ס"ס להחמיר שמא כהסוברים דש"מ פוסל גם בשאר אברים כפשטות דברי הרמ"א בסי' מ"ג וסי' נ' ושמא כדג"מ דאא"ב בבדיקת החוט ובפרט דכיון דעכ"פ בעי בדיקה בחוט אם הוא שלם ואם יש בו ש"מ עכ"פ חשיב כלא נבדק וידוע שיטת כמ"פ דמראה טריפה בריאה וע"י נפיחה חזר למראה כשרה דטריפה ולהתב"ש כשר רק בהפ"מ והטעם כיון דכבר הי' בו מראה טריפה קודם נפיחה אף דכ"מ דריאה כשהוא נפוחה משערינן מ"מ אם