שו"ת מהר"ש ו לב

סימן קמ"ח ועיין בספרי ח"ג סי' ע"ו – וא"כ מפורש בש"ס נדה ד"ו דהורה ר"מ באשה שעברו עלי' ג' עונות דדי' שפתה וטיהר טהרות שעשתה ואח"כ נזכר דרק ר' אליעזר ס"ל כן דטהורה היא ורבים פליגי עליו ואם הי' נזכר מקודם דרק יחיד מיקל לא הי' סומך אדברי' כיון דאז לא הי' הפ"מ שלא עשו רק מעט טהרות מ"מ כיון דעפ"י טעות עשו אח"כ טהרות הרבה ונעשה הפ"מ ואמר כיון דלא איתמר הלכתא כמר או כמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק חזינן דאעפ"י דע"י טעות בהוראתו נעשה הפ"מ אפ"ה סמך אדברי יחיד – ה"ה הכא דעכ"פ שי' הרבה פוסקים דהמהרס מיקרי נתבע ונהי דמרן הד"ח זי"ע חולק ע"ז ובאתרי' דרב כדאיתא בש"ס פסחים ד"ל הי' צריך לפסוק כמרן זי"ע דהחתן מיקרי תובע והתובע הולך אחר הנתבע – מ"מ עכ"פ כת"ה שסמך על שאר הפוסקים עכ"פ לא גרע מהא דסמך ר"מ אר' אליעזר ועתה שכבר עשה שידוך אחר ויצטרך ליתן חצי נדן קנס וחשיב הפ"מ שוב י"ל כדאי הם הפוסקים הסוברין דהמהרס נקרא נתבע וכדי שלא יהי' הפסד ממון סמכינן עליהם – ואף שי"ל דרק שם דטומאת מעל"ע הוא רק חומרא דרבנן וחזינן דבשני בצורת הקילו א"כ י"ל דבהפ"מ סמכינן אדברי יחיד אבל במידי דחרם י"ל דחשיב איסור תורה י"ל דנחמיר מספק. אך באמת שי' הנוב"י דמי שלא קיבל עליו החרם בפה רק חרם הקדמונים בזה אזלינן בספק לקולא ושוב במקום הפ"מ יש לסמוך אסוברים דהמהרס מיקרי נתבע: ד) ובפרט דמפורש בש"ס ר"ה דכ"ט דאמר ריב"ז כבר נשמע קרן ביבנה שוב א"צ לדון דיהי' בזיון להבי"ד – א"כ הדבר פשוט דהפסק של כת"ה הוא בתוקפו וא"צ להחזיק בקשר החיתון הראשון. ועוד כיון דהכלה לא שמעה לקול התראת כת"ה דעכ"פ הי' לה להשיב שרצונה לדון בעירה וא"כ חשובה מסרבת אף דהלכה דהמהרס מיקרי תובע מ"מ היא נקראת מסרבת וחשובה כעוברת על דת כמפורש בשו"ת ספר יושיע ובשו"ת ד"ח ח"א סי' נ"א א"כ בכה"ג בוודאי בטיל קשר הראשון וז"ב. ואם יש ביניהם איזה טענות בדברים שבממון יקוב הדין ביניהם. [ועיין בחלק חמישי סימן ע"ט]: באעה"ח קאשוי א' תולדות תרפ"ח. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל. סימן י"ב. לחתני הרב הה"ג מ' חיים ריימאן נ"י בהגאבד"ק נראל ז"ל. בדבר שאלתך במי שעשה מעשה שהזיק לאחר ורק בשעת מעשה לא ידענו למי ואח"כ נתגלה למי הזיק אי חשיב ברי היזיקא שיהי' חייב מכח דד"ג זה תורף ספיקך. א) הנה דבריך באו סתומים אך יש מקום לספיקתך כגון ביש שני יוב"ש בעיר א' דמפורש בש"ס ב"ב דקע"ג דאינם יכולים להוציא שט"ח על אחרים רק בהרשאה ואף דקיי"ל דמוציאין משום דל"ח לנפילה ע' ביבמות דקט"ז ובחו"מ סי' מ"ט אבל עכ"פ מפורש שם בש"ע דאם השטר יוצא מת"י אדם אחר ואינו יודע לאיזה יוב"ש שייכים אז אינם יכולים לגבות רק ע"י הרשאה ועיי"ש בנה"מ וא"כ יוצמח דאם ישרוף מי לשטר כזה יהי' פטור דשורף חייב רק מכח דד"ג ובכה"ג הרי ל"ח ברי היזיקא לאדם ידוע ושוב גם ע"י הרשאה לא יוכלו לגבות מהשורף כן י"ל בהסבר ספיקך – אולם לדעתי בלא"ה יש להסתפק בכה"ג אם יכולים לגבות מהשורף כיון דכ"א אינו יכול לתבוע רק ע"י הרשאה וא"כ לשי' רש"י שבועות דל"ג דבמידי דלא מטא לידו מעולם כגון בקנס לא מצי למיכתב הרשאה וא"כ דד"ג דהוי רק קנס לשיטת התוספות בכמ"ק ועיין בחו"מ סי' שס"ח בפלוגתת מהרש"ל והש"ך אי שייך בזה דין מודה בקנס ושוב לא מצי למיכתב הרשאה זה לזה, ואף לשי' התוספות שם דפירשו דלא כרש"י ועיי"ש במהרש"א אפ"ה י"ל כ"ז במידי דאפשר לגבות גם בלי הרשאה כמו בפקדון דכפריה אף דחשיב א"ב להקדישו מ"מ כיון דיוכל להוציאו בדיינים שוב עשו תקנה שיועיל הרשאה אבל במידי דלא יוכל לגבות בלי הרשאה איך יועיל הרשאה דהוא כמו שליחות והרי חשיב בכלל כ"מ דלמ"ע לא מצי משוי שליח ונהי דהוי רק מכח ס' מ"מ כבר נודע מפלוגתת רש"י ותוס' יבמות דצ"ע דגם בספק אמרינן הכי ונהי דמצינו בש"ס ב"ב דקכ"ח הי' מוחזקים באחד שהוא בכור ואח"כ אמר אביו על אחר ופליגי בה ר"י ורבנן וקאמר בש"ס יכתבו הרשאה כבר הארכתי בזה בספרי ח"א סי' נ"ט אולם יש לחלק בין סד"ד לבין ס' במציאות וכה"ג כתב הבית מאיר אה"ע בצה"ב סי' א' לענין אי חשיב ראוי ע"י שאפשר להתגלות ע"י אליהו שיש לחלק בין סד"ד לבין ס' במציאות: ב) וחוץ לזה י"ל לשי' התוספות כתובות דדר"ג אינו רק מדרבנן וא"כ לפימ"ש הלח"מ בטעם דסד"ר לקולא משום דחז"ל לא עשו רק על הוודאי ושוב דס' לענין דד"ג ניזול לקולא וא"כ אף א"נ דמהני תפיסה בס' ממון מ"מ בס' דד"ג פטור לגמרי וי"ל דבכה"ג דלכ"א הוי ס' היזק וחז"ל לא חייבו על גרמי בספק וממילא פטור לגמרי ושוב לא מצי למיכתב הרשאה כיון דכ"א אין לו אף ס' זכות וכה"ג כ' הב"ט בסופו בתשובה להמ"מ מלבוב דס' מחויב מיתה אינו פוטר ולא מצי לומר קי"ל אחרי דבס' חיוב מיתה פטרה אותו התורה מתורת וודאי מקרא דושפטו וה"ה הכא כיון דחז"ל לא תיקנו בגרמי מספק שוב פטור לגמרי ושוב אף הרשאה לא יועיל – אבל ספיקך לא נראה לי והדבר ברור דאם נתגלה אח"כ למי הי' ההיזק ובשעת מעשה ידענו בבירור שיש היזק לאיש אחד ורק שלא ידענו למי וכעת נתגלה למי דבוודאי חייב וכדמות ראי' מקידושין דמ"ח דקאמר התקדשי בשטר ר"מ אומר אינה מקודשת ופריך א"נ בשט"ח דאחרים קשיא דר"מ אדר"מ וקשה שמא מיירי דהמוכר מכר השט"ח ליוב"ש א' ויש עוד יוב"ש בעיר וזה היוב"ש שקנה השט"ח קידש בו אשה ולפי המפורש בש"ע סי' מ"ט אם השט"ח הוא ביד אחר ואינו יוצא מתח"י א' מהם א"א לגבות בו, וא"כ אם לא תהי' מקודשת יחזיר השטר ליד המקדיש ואם ימחול המוכר את השט"ח ויבא הלוקח לתבוע את המוכר לשלם לו מדד"ג לא יצטרך לשלם לו דהא ל"ח ברי היזיקא דכיון דבלי הרשאה מיוב"ש