שו"ת מהר"ש ו לא

לתוך כלי שלו ונהי דברשות מוכר ל"מ קנין ש"י כליו אבל עכ"פ אם נקנה לו המקום ע"י שימוש שוב יוכל לקנות ע"י הכלי: ו) אך לפענ"ד בנידן דידן שכבר קנה ממנו כ"פ יין בכלי זה ובמחיר ידוע ובכל פעם מביא כלי זה למרתף של המוכר י"ל דגם בסתם הוי כאילו אמר לו שהשאיל המקום להעמיד שם הכלי שלו דמכח המנהג הוי כמתנה וכבר הארכתי בתשובה בהא דעכשיו ברוב המקומות המנהג לקנות בכסף לחוד והרבה פוסקים כתבו דחשיב כסטימתא. והגאון מטארני ז"ל העיר דעכ"פ שייך החשש שמא יאמרו נשרפו חטיך בעלי' וכתבתי דכמו דמפורש בש"ס ב"מ דק"ח דבסתמא הכל כמנהג המדינה ועיין בנמ"י שם דגם מיגו נגד המנהג ל"מ ועיין בש"ך סי' פ"ב א"כ לשי' הנמ"י דבהתנה שיקנה בכסף מהני א"כ אחר שנהגו לקנות בכסף הוי כהתנה והארכתי בזה א"כ הכא כיון שכבר קנה הלז הרבה פעמים מסוחר הזה רק בכלי הזה א"כ י"ל דהוי כאילו אמר לו בפירוש שיקנה ע"י הכלי או כנותן לו רשות להעמיד שם כליו ושוב קנה על ידי כליו כנלע"ד דאין לבטל פסקו וז"ב: ז) ואודות פדית החמץ מן העכו"ם בימי אבלו ל"ע. לפענ"ד נהי דהמכירה נעשה באופן המועיל וגם אם הנכרי לא ישלם אפ"ה לא יתבטל הקני' למפרע אבל עכ"פ אחר החג מגיע זמן הפרעון ואז משועבד לו כל נכסי הלוה וידוע מדברי הב"ח דמי שקנה סחורה בהקפה ולא שילם דהמוכר יש לו קדימה לגבות מזו הסחורה משאר בע"ח ועיין בב"ש סי' ד', ובקצה"ח סי' צ"ו במי שקנה בהמה במעות עכו"ם וילדה דנהי דאמרינן אין שליחות לעכו"ם מ"מ חשיב כיד עכו"ם באמצע כיון דנקנה במעות עכו"ם עיין בספרי ח"א סימן כ"ז ובספרי ח"ג סי' קי"ט עכ"פ הכא י"ל דל"ח כלל קנין חדש רק שהעכו"ם נותן לו החמץ בעד פרעון חובו. וזה ל"ח קנין חדש ובשלמא כל זמן שלא הגיע זמן הפרעון אף כשמחזיר המוכר הכסף להלוקח לא בטל הקנין רק בעי קנין חדש כמפורש בחו"מ סי' קפ"ט ובנוב"י או"ח סי' ס"ג אבל אם גביהו בחובו א"צ קנין ונודע שיטת התוספות ע"ז ד"ב דמותר לגבות חוב מעכו"ם אף ביום אידו וגם במשכון כמפורש בתוספות שם. ע"כ לפענ"ד אין בזה שום חשש: ח) ואודות אם צריכים להודיע לכל בני המת ידעתי בטח שהגאון בעל ברוך טעם ז"ל הורה דאם בן אחד אומר קדיש א"צ להודיע לשאר בניו ואם אמנם כי אין המנהג כן אבל ראיתי כ"פ אצל צדיקים שנפטרו שלא הודיעו לכל בניו רק אחר שלשים יום ואין להאריך בזה: יום ועש"ק אחרי קדושים תרפ"ו קאשוי. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל סימן י"א. להרב הגאון כש"ת מ' שמואל אהרן נ"י אבד"ק לאביווא יצ"ו. בדבר שאלתו באשה אחת עשירה ניסת לאיש והי' לה נדן סכום רב והבעל לקח הנדן ועשה לו בית חרושת ונרשם הטאבעלע ע"ש הבעל לחוד וכבר עבר מזמן הנישואין יוד שנים ולא זכו לבנים ודורשת ממנו שיתן לה חצי מהטאבעלע על שמה והוא ממאן בזה והאשה אומרת כי מורא יעלה על ראשה פן ינוס ממנה לאיזה מדינה רחוקה ותובעת ממנו חצי מהטאבעלע אי הצדק עמה. זה תורף השאלה: א) וכת"ה הביא מחו"מ סי' ע"ג בהלוה לזמן ובתוה"ז רואה המלוה שהלוה מבזבז נכסיו ורוצה בטוחות דשומעין לו – הנה באמת יש לחלק התם הא בוודאי יגיע זמן הפרעון ונהי דהזמן נעשה לטובת הלוה מ"מ במקום חשש הפסד יכולים לעקל דהרי במקום הפסד ברור גם עכשיו הוי זמנו א"כ נהי דליכא הפסד ברור רק חשש הפסד מ"מ הא לשי' מהראנ"ח גם בספק בזמן הפרעון אזלינן בתר חזקת המלוה ועיין בנה"מ סי' מ"ב שכ' דזה תלוי בפלוגתת התוספות ב"מ דק"ג לבין תוס' ב"ב דס"א והנה"מ מסיק דהעיקר כתוס' ב"ב אבל עכ"פ כיון דבוודאי יגיע זמן פרעון מועיל עכ"פ לענין עיקול אבל בנ"ד דיש ס' אם יגיע כלל זמן פרעון שוב י"ל דאין לעקל נכסיו – אך באמת י"ל כיון דכל הנושא אדעתא דמנהגא נושא והרי מנהג העולם בכל זוג שאם קונים בית מעלים הטאבפלע ע"ש שניהם ממילא פשיטא דבשעה שנשאה נשאה אדעתא דהכי אף דבשעת הנישואין לא הקפידה והסכימה להעלות הטאבעלע על שמו לבד אבל עכ"פ איכא אומדנא שאם הי' יודעת שלא תפקוד בזש"ק או שבעלה ירצה לעגנה בוודאי שלא היתה מסכמת לעשות הטאבעלע ע"ש לבד ודמי להא דכתובות דמ"ט דלא כתב אלא ע"מ שתהנה בתו ואין לדון בזה מכח דברי התוס' דבדבר התלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא ז"א דבנ"ד חשיב כמתנה ובפרט דאומדנא גדולה מהני אפי' בתלוי בדעת שניהם ע"כ אם באמת יש חשש שיסע למרחקים ותשאר בלי פרנסה בוודאי דיש לכופו ליתן לה חצי מהטאבעלע על שמה דהרי חזינן דכל הענין חדר"ג ניתקן בשביל זה שלא יוכל להחזיק שניהם ונראה דבשביל פרנסת אשה מחויבים לתקן תקנות ה"ה דבשביל חשש זה מחויב להעלות הטאבעלע מחצי הנכסים על שמה וכה"ג כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' קט"ו בשם תשובת הרמב"ם דמי שיש לו שט"ח על חבירו ורוצה המלוה שיתן לו הלוה בטוחות ע"י שטר בערכאות שיהי' בטוח יותר שיפרע לו לזמן הקבוע דהדין עמו וע' בשער המשפט חו"מ סי' נ"ג מ"ש בזה ע"כ גם דעתי מסכמת לדברי כת"ה כנלע"ד לדינא: ב) ובדבר שאלה השני' בבחור א' שהי' חתן עם בתולה מעיר אחרת ובא החתן לפני כת"ה וביקש ממנו להתרות שתעמוד עמו לד"ת ושלח לה ג' התראות ולא השיבה כלום ונתן לו כת"ה היתר לעשות שידוך אחר וכבר נתקשר עם אחרת ואח"ז תבעו קרובי כלה הא' את כת"ה לדון לפני הרה"צ מצאנז ונתנו פסק שהיתר של כת"ה בטל וקשר הראשון קיים וכתבו הה"ג ביד"צ הנ"ל בצירוף כת"ה להגיד חוו"ד: ג) והנה לדעתי הדבר פשוט דאף דעפ"י הדין קשר הראשון קיים מ"מ יצטרך החתן לשלם חצי נדן קנס לכלה השני' כמפורש בנובי"ת