שו"ת מהר"ש ו ל

סימן י'. להרב הה"ג חו"ב כש"ת מו"ה יצחק אייזיק (נ"י) ז"ל האב"ד דק"ק סערעדנא והגליל יצ"ו. בדבר שאלתו באשה אשר היתה כ"פ בסכנה גדולה בשעת לידה אם מותר לעשות איינשפריצונרג בשבת במים חמים שתכין לה פור מעש"ק כדי שלא תתעבר והביא מדברי המג"א סי' שכיח ס"ק כ"ה: א) באמת שם מיירי בדבר שהוא רפואה לאיזה מיחוש א"כ בדבר שעושין לרפואה יש חשש שחיקת סממנין אבל הכא אינו מרפא שום מכה רק מפליט הזרע לפענ"ד אין בו שום איסור. ומה שהעיר כת"ה דא"נ דיש בזה חשש איסור אף דבוודאי בכבר שימשה מותרת לעשות הפעולה מחשש סכ"נ אבל עכ"פ י"ל לשיטת הרז"ה דאם נשתפך חמימי דאסור למול דלכתחילה צריכין לחוש שלא נצטרך לחלל שבת לצורך פק"נ אבל לשיטת הרמב"ן י"ל דעכ"פ בליל טבילתה בשבת דאז הטבילה הוא מצוה כדי להזדקק לבעלה שוב א"צ לחוש מה דתצטרך אח"כ לחלל שבת דאח"כ תהי' היתר משום פק"נ – באמת כבר הארכתי בתשובה דאף לשי' הרמב"ן י"ל שם דהחילול שבת אינו רק במקרה וגם אינו דבר ברור שנצטרך להחם מים לצורך התינוק וגם מילה הוא מ"ע שבעצם דוחה שבת א"כ כמ"ש הריטב"א בישוב הקושי' דאמאי לא גזרו שלא למול בשבת מחשש שמא ילך אצל בקי ויעביר ד"א ברה"ר וכ' הריטב"א דכיון דמילה בעצם דוחה שבת אין לדחותו מחשש שמא יעבירנו וה"ה דאין לבטל המצוה בשביל החשש שיצטרך אח"כ לחלל שבת בשביל פק"נ כיון דעכ"פ שבת דחוי' אצל פק"נ ובדבר שהוא רק דחי' צריכין להדר שלא נצטרך לדחות אבל עכ"פ אין לדחות בשביל זה מצוה שבעצם דוחי' שבת אבל בדבר שנצטרך לדחות איסור בהרבה פעמים בכה"ג צריכין לחוש שלא נצטרך לדחות בכל פעם: ב) ובזה ישבתי קושית המנ"ח דלמה הוצרכה התורה לגלות דפסח קרב אחר התמיד בלא"ה תדיר קודם כמו שהקשו בתוספות פסחים דנ"ט ומה שכ' דבשביל עשה דהשלמה הא לע"ע אין לנו להשגיח ולדחות מעלת התדיר ואח"כ שוב עשה שיב"כ דוחה עשה דהשלמה ולפי"ז ניחא דהיכא דנצטרך בכל ע"פ לעבור אעשה דהשלמה בכה"ג דוחין מעלת התדיר וז"ב. עכ"פ בנ"ד דאף דאמת הדבר דמצוה לטבול בזמנה כשבעלה בעיר עכ"פ אינו מצוה שדוחה שום איסור שוב אין לנו להתיר לטבול אם נדע שאח"כ תצטרך בכל ליל טבילה אם יארע בש"ק לבוא לידי דחיית איסור אף בשביל חשש פק"נ. אך באמת כיון דנראה שאין בהרחיצה איסור ממש וגם בדבר שהוא לרפוא' הוא רק איסור דרבנן א"כ שוב י"ל דאף לשיטת הסוברים דשבת אצל פק"נ הוי רק דחי' אבל איסור דרבנן לגבי חולה שיב"ס בוודאי הוי היתר גמור א"כ שוב אם אירע ליל טבילה בש"ק דעכ"פ יש בו מצוה דרבנן שוב אף אם יצטרכו אח"כ לעבור חשש איסור דרבנן בשביל פק"נ י"ל דגם לשי' הרז"ה מותר כמ"ש בישיע"ק ועט"ח. דטעם הרז"ה משום דאסור לגרום דיחוי אבל איסור דרבנן לגבי פק"נ הוי הותרה וכמ"ש השה"מ דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה ושוב י"ל דגם לשי' הרז"ה מותר ע"כ הדבר פשוט דרחיצה במים לחוד פשיטא דשרי וז"ב ופשוט: נ) ומה שנסתפק כת"ה בס"ת פסולה אי צריך להתענות אם נפל לארץ – באמת קיי"ל בש"ע דגם בס"ת שבלה אפ"ה אסור לנהוג בה מנהג בזיון וצריך לגניזה בכ"ח ולקברם אצל ת"ח ובפרט כ"ז שהס"ת הוא בשלימות אף שנפסל מלקרוא בו מחמת פסולים שיש בה גם לענין מחיקת השם יש איסור גם בס"ת פסולה כל זמן שניכר אותיות השם כמפורש בש"ך סי' רע"ו הגם דמוכח שם דרק משום חשש מ"ע אסור למחוק כמפורש בשו"ת מ"ע אך באמת לשון הנו"ב גם שם שפסול מחמת ח"ת אפ"ה יש איסור מחיקה ועיין בספרי ח"א סי' פ"ה – בקיצור הדבר לדעתי גם אם הס"ת היא פסולה לקרות בו אפ"ה כ"ז שהס"ת היא בשלימות יש בו חיוב כבוד אך באמת כבר הארכתי בספרי ח"א סי' פ"ב ובכמה תשובות שאין להחמיר כ"כ בזה ע"כ לפענ"ד כל האנשים שהיו שם בשעת הסיבה יתענו יום אחד ומי שקשה עליו להתענות יפדה בממון ומי שנפל מידו הס"ת צריך להתענות בה"ב אך באיש זקן ות"ח יש להקל בתענית יום אחד וב' התעניתים יפדה בממון והשי"ת יכפר: ד) ובדבר שאלתו באחד שקונה בתמידות אצל חברו יין ולהלוקח יש צלוחית גדולה שיש לו מידה ידוע ובזה הכלי לוקח תמיד בעת הנצרך לו יין וגם המחיר ידוע שכבר התפשרו עצמם על המחיר כנהוג וכעת בא הלוקח בעצמו עם הכלי שלו להמרתף של המוכר ליקח יין והמוכר מדד לתוך הכלי והכלי עמד על הקרקע ואחר שכבר נתמלא הכלי ולא חסר רק מקצת פתאום נבקע הנוד ונשפך כל היין למי שייך ההפסד זה תורף שאלתו – והנני להשיב בקיצור מפני תשות כחי: ו) הן אמת דקיי"ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא קני אלא אם אמר לו קני בכלי זה דאז הוי כהשאיל לו המקום או אם נתן לו בפירוש להעמיד שם כליו והסברא דאז ג"כ חשיב כאלו השאיל לו הרשות ובאמת לכאורה הקשו לשיטת הסוברים דאכילת פירות לא חשיב קנין בקרקע ומש"ה שי' המהרי"ט דגם שכירות קרקע אינו נקנה רק בא' מג' דברים שהקרקע נקנית בהם א"כ במה קנה הלוקח את היין שבכלי העומד על אותו מקום ומזה ראי' לשי' הקצה"ח בסימן קפ"ט דהיכי דא"צ לקנין בגוף הקרקע רק שיוכל להשתמש מהני קנין ע"י שימוש וכן כתב בנה"מ א"כ אם נתן לו רשות א"כ במה שהעמיד שם הכלי קנה המקום עכ"פ לענין שיוכל להעמיד שם כליו ושוב יש לו קנין ע"י הכלי עכ"פ צריך שיאמר לו בפירוש שנותן לו רשות להניח שם כליו דעי"ז יש לו עכ"פ זכות לשימוש וחוב כליו קונה לו והגם שכ' בנה"מ דבחצר דלא קני רק ע"י שימוש לא יוכל לקנותו ע"י החצר דרק בחצר שיש לו קנין בגוף החצר אז חשיב כמו יד או שליח. ואנכי הבאתי בספרי ראי' מרש"י ב"מ דף מ"ט ע"ב אבל עכ"פ כשהדבר בת